הבלוג של אלי דניאל

גברים ואבות

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מספטמבר 2011

דמעות התנין של איציק פרי על הפגנה פה ושם, או אאוטינג בבלוגים על המרשעות והסדיסטיות שבין פקידות הסעד, מעוררות גיחוך. עליו לשאול עצמו כיצד הביא עצמו למצב שכל גבר גרוש יודע שביקור הבית הבא של פקידת הסעד יכניס את השטן בהתגלמותו לחייו ולחיי משפחתו המורחבת. כיצד קרה שאלה הטוענות שהן מבצעות “עבודת קודש” נהפכו הנשים השנואות ביותר בישראל? מדוע יש כל כך הרבה סטודנטיות לעבודה סוציאלית? מדוע אלפי ילדים בשנה מתייתמים מאבותיהם? מדוע אלפי ילדים בשנה נשלפים ממשפחותיהם ומושמים בפנימיות מזרות אימה ותת תנאים. למעשה שאלתי אחת ויחידה, מדוע מי שאין מכירים לו תודה והערכה על עבודתו, והוא שנוא ביותר על אוכלוסיית המטופלים, נדבק לכיסאו ולמשכורתו?

16/10/2012

חברי כתב מאמר בתגובה למאמר דעה של איציק פרי, יו”ר העובדים הסוציאליים שהתפרסם בהארץ, 15/10/2012.  בימים אלה, צמרת משרד הרווחה, לרבות השר משה כחלון, נתבעת בארה”ב בנזיקין בעילה של ביצוע פשעים נגד האנושות נגד גברים וילדיהם בישראל.  תביעות נפתחו בוויסקונסין, ניו ג’רזי ועכשיו גם בניו יורק.  ביוני 2012, השופט בניו ג’רזי דחה את בקשת משרד הרווחה למחוק את התביעה על הסף.  בפני בג”ץ מונחות ארבע עתירות נגד משרד הרווחה שהגישו ארגוני גברים ואבות.  עתירה מנהלית נוספת בחיפה לחשיפת הספרות המקצועית של פקידות הסעד שהייתה סודית וחסויה, הסתיימה בגילוי אוגדני הספרות המקצועית הסודית, עליהם אמורות פקידות הסעד להסתמך.  עתירה נוספת לחופש מידע הוגשה לביהמ”ש המחוזי בירושלים על מנת לאלץ את משרד הרווחה לגלות תכתובות, סטטיסטיקות, נתונים סודיים,  הוצאות, תוצאות, תפוקות, פרוטוקולים, הנחיות ומדיניות.

לועדת זכויות האדם באו”ם בז’נבה ICCPR  הגישו האבות דו”ח חמור על תפקוד פקידות הסעד הן בגירושין והן בהוצאת ילדים מהבית למוסדות ופנימיות.  ליו”ר ועדת האו”ם בניו יורק לאלימות נגד ילדים במוסדות רווחה, נסיכת תאילנד, גם כן הוגש דו”ח חמור, והיא הבטיחה להגיע לישראל לסייר בפנימיות.  נגד בית הספר להכשרת עובדי רווחה הוגשה תביעה בגין הכשרה מגדרית-פמיניסטית שנועדה ללמד פקידות סעד למחוק את זהות האבות מחיי הילדים באמצעות התשות, הכפשות, חקירות מוטות, ואף לעודד נשים להתלונן במשטרה נגד בעליהם, כדי להבטיח שהמשמורת תימסר לאישה.

בכנסת, ח”כ יוליה שמאלוב ברקוביץ תקפה בחריפות את פקידת הסעד הארצית בגין התעללות בגברים ואינדוקטרינציה לניתוק ילדים מאבותיהם.  חה”כ רוברט טיבייב החל לבצע ביקורי פתע במוסדות רווחה ופנימיות המאוכלסות בילדים שנקרעו מהוריהם ונחשפים  לאלימות המדריכים, וריתוקים כפויים, עונשים ברוטלים, סימום המוני באמצעות כדורים פסיכיאטרים, וכל זאת תוך שהילדים מנועים מליצור קשר עם ההורים.  כאשר הילדים בורחים מהמוסדות, פותחים נגדם תיקים פליליים והורסים את עתידם.  חה”כ מרינה סולודקין הגישה הצעת חוק לקנוס פקידות סעד המגישות תסקירים שקריים, בלתי אחראיים או לא מבוססים, ולאחרונה אף מונתה יו”ר תת ועדה בכנסת לחקירת מחדלי משרד הרווחה.  צמרת הרווחה שהגיעה לוועדה קמה וברחה באמצע הדיון, כי לצמרת הרווחה לא נעים שמדיניותם עומדת לביקורת.

על רקע זה, יוצא יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים, איציק פרי, למלחמה על דעת הקהל תוך שימוש בקלישאות הנדושות של “עבודת קודש”, וש”הציבור כפוי טובה”.  פעולותיו ומאמריו נועדו לאוזני שופטי בית המשפט העליון, לשבש דעתם באמצעות העיתונות כדי לפסוק נגד האבות בחמשת העתירות אשר ממתינות לתורן.  משרד הרווחה הוא מוסד שאיננו מוכן לשמוע ביקורת, איננו מוכן לשתף את הציבור בו הוא מתיימר לטפל, וכל מי שמעז להתנגד סופג ממשרד הרווחה קיתונות של רותחין, תביעות ותלונות אזרחיות ופליליות.  בעבר, כאשר ידיעות אחרונות העז לכתוב מאמר ביקורת נגד משרד הרווחה, משרד הרווחה התלונן נגדו במועצת העיתונות, וכך נשלח מסר חד משמעי לכול העיתונות הכתובה, לא להתעסק עם משרד הרווחה.  מאז ידיעות ו Ynet  לא מעיזים לצייץ דבר נגד משרד הרווחה.

לאחרונה, כתב איציק פרי מאמר שטנה נגד ההורים הלוחמים במדיניות הפושעת והרקובה של משרד הרווחה (הארץ 15/10/2012).  הוא מתלונן כרגיל שהמטופלים כפויי טובה, אינם מבינים שכאשר פקידות הסעד הורסות להם את החיים, ומנתקות אותם מילדיהם, זה נעשה “למענם ולטובתם”, ובגדול, לדעתו אסור לציבור להתערב במדיניות המוכתבת מלמעלה, כי רק בכירי משרד הרווחה יודעים מה טוב למטופלים.  בקיצור, זהו פטרנליזם סטליניסטי בהתגלמותו.  הבעיה היא שפטרנליזם זה מהול בהמון סדיזם בהשראה נאצית.  פקידות הסעד נצפו בכנס השתלמות באוניברסיטת בר אילן מתרברבות בניהן, מי מתאכזרת יותר לגברים:  אחת אמרה לרעותה:  “נתתי לגבר לינה אחת כל שלושה שבועות” וחברתה ענתה “זה יותר מידי”.  בכנס זה שהתרחש בינואר 2012 לימדו אותן בבר אילן שנשים פיסיולוגית עדיפות על גברים, ושכל הדיבורים על הגבר החדש שאיכפת לו מילדיו לא פחות מאשתו, זה שטויות במיץ עגבניות, והמצאות של גברים אלימים, ש”לא רוצים לשלם מזונות”.  פקידת הסעד הארצית מודה שלדעתה גברים אינם מסוגלים לאהוב את ילדיהם, ושגברים טובים אך ורק לייצר כסף.

לכן, לדעת פקידת הסעד הארצית, סימונה שטיינמץ, ולדעת כל משרד הרווחה, רק גברים אלימים ממציאים טענות שהם אוהבים את ילדיהם ורוצים קשר עם הילדים, “כדי לא לשלם מזונות”.  שאר הגברים, לטענתם, יכולים בקלות לשכוח מהילדים, למצוא רחם חדש ולהמליט דרכו ילדים חדשים.   אלה הפנים של משרד הרווחה, וזו הסיבה להקצנת הטענה שכל הגברים הישראלים אלימים, ושרמות האלימות בישראל הם פי 6 משרק העולם הנאור.  אלא שכאמור, רוב “מקרי האלימות” במשפחה הנפתחים חודש או חודשיים לפני גירושין, ללא כל עבר פלילי, הן תולדה של הסתה מנעמ”ת, ויצו, מרכז רקמן והלשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים, אשר מפיצים את הסוד השמור:  מי שטוענת שהיא קורבן אלימות, שטיח אדום נפרש בפניה, ושופטי המשפחה ישתחוו בפניה.

מרוב להט להכפיש את האבות בישראל, מר פרי אינו מבחין בין מטופלים מרצון, אלו שפנו מיוזמתם וביקשו עזרה, בד”כ כספית, (את מה שהם לא מקבלים בביטוח הלאומי), לבין ה”מטופלים בעל כורחם”, אלו שפקידות הסעד נכנסות לחייהם כמו קצינות מבחן, מתנהגות בסדיסטיות ואטימות, הן  מזכירות בהתנהגותן את שומרות הצריפים במחנות הריכוז, וממיטות הרס וחורבן.

כבר מזמן שמשרד הרווחה שכח כי הציבור מצפה ממנו לטפל באלה המבקשים “טיפול”, ניזקקי רווחה אותנטיים כגון חולים סופניים, עריריים, אלכוהוליסטים וכו’, ובמקום זאת מתמקדות פקידות הסעד בחיפוש קורבנות נוספים של “מטופלים בעל כורחם”, על מנת להעסיק את עצמן בוועדות, לדרוש תוספת תקנים, ולספק פרנסה לאלפי הסטודנטיות בפקולטות לעבודה סוציאלית, למאבחנים,  לפסיכולוגים, למתאמי הורות, למפעילי מרכזי קשר, לפנימיות, והאומנה.

הציבור מאמין ש”שמדינת רווחה” פירושו הקצאת משאבים לשיקום הסקטורים המוחלשים.  אלא שאז יש להזרים כסף לנזקקים ולא למנגנון שמטפל בנזקקים.  הציבור איננו יודע שמדיניות משרד הרווחה היא הזרמת כספים לשימון המנגנון השמן של משכורות, עמותות, וכל מיני תוכניות טיפוליות למיניהן.  כיום משרד הרווחה עוסק במתן “טיפולים” נפשיים והדרכות הוריות על ידי כל מיני בעלי מקצוע מפוקפקים, אשר זקוקים לטיפול פסיכיאטרי בעצמם.  כאשר יוצאות פקידות סעד לצוד ילדים על מנת לאכלס פנימיות, הן מוכנות לשלם 15,000 ₪ לחודש עבור השמת ילד אחד בפנימייה, אולם הן אינן מוכנות להשקיע שקל אחד במשפחה המורחבת שתקלוט ותשקם את הילדים המסכנים הללו.

מר איציק פרי איננו מוכן לשאול עצמו כיצד תחת הנהגתו הגיעו פקידות הסעיד למצב שהן שנואות על ידי כל מי שבא במגע עימן.  אין גבר בגירושין אשר לא נתקבל בפקידת סעד, אשר מתעללת בו סדרתית, ואי אפשר להיפטר ממנה לפחות 4-5 שנים ואף יותר.  ההרס ש 1,000 פקידות הסעד ממיטות על 6,000 גברים גרושים עם ילדים בשנה, גורם להשנאת מקצוע העו”ס בקרב כל המשפחה המורחבת של האבא, הסבים, הסבתות, הדודים והדודות, אשר כולם בבת אחת מנותקים לחלוטין מהילדים שפעם היו משוש חייהם.  רבע מילדי הגירושין בכל שנה נשלחים למכלאות קשר הנקראות “מרכזי קשר”, על מנת “להרגיל את הילדים” לאבא, או ל”חדש קשר” לאחר ניתוק שפקידות הסעד בעצמן גרמו.  בחו”ל אחוזי מרכזי הקשר הם 1% עד 2%.  בישראל, בכול רגע נתון, לבקשת האישה הגרושה, פקידת הסעד יכולה להודיע לבית המשפט כי היא שולחת את האבא והילדים למרכז קשר.  כאשר הם נשלחים לשם, לא יודעים מתי יוצאים משם.

כאשר הכנסת חוקקה את חוק העובדים הסוציאליים, הוקמה מועצה מייעצת לשר הרווחה, המועצה לעבודה סוציאלית, והמחוקק דאג לכך שיתקיים דיאלוג עם האוכלוסייה הנזקקת, וחייב את שר הרווחה למנות שלושה נציגי ציבור, ושלושה נציגי אוכלוסיה נזקקת.  עד היום לא מונו שני נציגי אוכלוסיה נזקקת.  פניות אין ספור לשר הרווחה למנות נציג אבות ונציג אמהות למועצה עלו בתוהו.  חברת הכנסת עינת וילף העלתה שאילתא לשר כחלון בדבר מינויים למועצה, והשר התחמק.  ארגוני הגברים הגישו בג”ץ נגד משרד הרווחה לפני חצי שנה, בגץ 5001/12.  מאז כול חודשיים הפרקליטות מבקשת אורכה, והמועצה המייעצת לשר ממשיכה להתכנס, כאשר אין בה נציגי אוכלוסיה נזקקת  (פרט לנציג להט”ב אחד).  איציק פרי ונשות הרווחה הבינו שכאשר נציגי המטופלים יכנסו למועצה, כפי שהמחוקק התכוון, הם יפעלו לצמצום מעגל הנזקקים, ולא להרחבתו.

במקביל הגישו ארגוני הגברים עוד שלוש עתירות לבג”ץ, שכולן תלויות ועומדות.  בג”ץ  6819/12 מבקש לסגור את מרכזי הקשר, או לפחות לצמצם את אכלוסם למכסה של 3%, כנהוג בחו”ל, ולפיטורי הפק”ס הארצית, סימונה שטיינמץ, לאחר שזו יזמה כנס הסתה נגד גברים באוניברסיטת בר אילן, שם הפגישו את פקידות הסעד עם חוקרת אוסטרלית הזוייה שטוענת כי האונה הימנית של נשים מפרישה נוירונים שקולטות אותות מצוקה מפעוטות, ולכן אין לבטל את חזקת הגיל הרך.

בגץ 6736/12 הוא עתירה לביטול מבחני מסוגלות הורית.  פקידות הסעד נוהגות שלוח את ההורים למבדקים פסיכו-דיאגנוסטיים שעולים להורים 20,000 ₪, גורמים לחצי שנת המתנה, ובה הילדים נחקרים באמצעות ציורים ודיבובים, להלשין על ההורים שלהם, וכך הם נקלעים לטראומה של קונפליקט זהויות.  כל בעלי המקצוע תמימי דעים שאין למבחנים אלו כל תוקף מדעי, ושהמאבחנים חולבים כסף מהורים עבור חוות דעת זבלית מבחינה מדעית.

בג”צים נוספים שהגישו ארגוני האבות הם נגד ההוצאה לפועל, בגין אי חוקיות הוספת תעריפי לשכת עורכי הדין לחובות, מבלי שהתעריפים אושרו ע”י הרשות להגבלים עסקיים.  הוגש בג”ץ נגד המשטרה בגין פטור לנשים מהעמדה לדין גם כשהוכח שהגישו תלונת שווא, ובג”ץ נוסף נגד הכנסת בגין החלת תקנות אושא בדיני מזונות, כלומר דין יהודי הפוטר נשים מחובת מזונות, ולמרבה הפלא עדיין נשים טוענות שהדין היהודי מפלה אותן.

הנה כי כן, עסוקים ארגוני הגברים בבג”צים, מכתבים, פניות לועדות השונות באו”ם, ובתביעות שהגישו פליטים בארה”ב נגד צמרת הרווחה.  לא פלא שעל רקע זה, איציק פרי יוצא לקרב בלימה.  אכן, מידי פעם יוצאים האבות, וגם האימהות התומכות במשמורת משותפת, להפגנה או שהם עושים אאוטינג בבלוג, כאשר פקידת סעד סוררת זו או אחרת מדגימה סדיזם ראוי לציון.  כאן המקום לומר שההפגנות של ארגוני הגברים נראות כמו מפגש ותיקי הפלמ”ח, והן בבחינת קונצרט תרבותי לעומת מה שמתרחש בהפגנות נערי הגבעות והמתנחלים.  גם הבלוגים, שרובם עולים לאוויר מחו”ל, שם יש קהילה תוססת של פליטי מחנות ההשמדה של בתי המשפט למשפחה, הם תוצאה של שחרור קיטור לגיטימי, שהרי מדובר במערכת כוחנית ודורסנית, בדלתיים סגורות, שאיננה מבקרת את עצמה, ואשר מתנפלת על כול נמלה קטנה באמצעות בולדוזר.  כאן המקום להזכיר שבבתי המשפט למשפחה ונוער אין דיני ראיות.  השופטת שם עושה מה שבא לה בדלתיים סגורות.  אין גם פרוטוקולים אמיתיים, שהרי השופטת מכתיבה מה שבא לה.  גם אין טיעונים לגופו של עניין, כי השופטת משתיקה מייד את ההורה שאינו מוצא חן בעיניה או את עורכי הדין, ומייד לוחצת על לחצן מצוקה.  אי אפשר להזמין עדים, כי השופטת מסרבת או שהיא דורשת הפקדת שכר עד שאי אפשר לעמוד בה.  בדרך כלל, מה שפקידת הסעד אומרת הוא קדוש, ורוב השופטות אומרות בפה מלא: “אצלי לא חוקרים פקידת סעד”.  כמובן שנציבות תלונות השופטים מעלימה את כל התלונות, ואין טעם אפילו להתלונן.  לגבי פקידות הסעד אין בכלל מנגנון של תלונות.  הן מקבלות גיבוי אוטומטי.

מה שאיציק פרי איננו מספר לציבור הוא ההתעללות השיטתית של פקידות הסעד בגברים המבקשים משמורת או הסדרי ראייה, ובאימהות שאת ילדיהם מוציאים לפנימיות.  אמנם התהליך אינו אינסטנט כמו באושוויץ, אולם זה די דומה.  מרגע שהגבר קיבל מספר תמ”ש (תיק משפחה), הוא נהפך מספר במערכת, וכל המערכת מייחלת שימות, שיעלם או שיתאבד. 200 אבות בגירושין או בהליכים מתאבדים בשנה, ופקידות הסעד עולצות.  לאט לאט פועלות פקידות הסעד למחוק מהגבר את כל מה שהיה לו.  הן כותבות תסקירים שקריים רווים בהכפשות, המצאות, שקרים מתועבים, ולאחרונה בעידוד פקידת הסעד הראשית, סימונה שטיינמץ, מעודדות פקידות הסעד אימהות להתלונן שהאבות עשו מעשים מיניים בילדיהם.  התופעה מאוד פופולארית, ולאף אחד לא איפת מה יקרה כאשר ילדים אלה יגדלו וישאלו עצמם אם אבא באמת נגע בהם.  במקביל, עורכי הדין חולבים מהגבר עשרות ומאות אלפי שקלים.  המשטרה מגיחה בבת אחת ומסלקת את הגבר מהבית בהרחקה מנהלית.  הוא מסולק מביתו בלי שום דבר.  בבית המשפט למשפחה מתייחסים אליו כמו לטראש אנושי,  בזלזול, לגלוג והשפלה.  פקידת הסעד בוחשת בקדירה, והיות והפק”ס מוסמכות להעלות על הכתב עדות שמיעה, וטענות ללא ראיות, הן מפליגות בעולם הדמיון, וממציאות סיפורים הזויים אחד אחר השני.  מייד בית המשפט נותן את הילדים לאישה, כי כך מקובל, ומטיל מזונות שערורייתיים, פי 4 מהנהוג בשאר העולם בגובה המשכורת או יותר מזה.

האישה מייד ניגשת להוצאה לפועל, מעקלת כל דבר אפשרי, מוציאה עיקולים לבני המשפחה ולמעסיקים, מבקשת ביטול רישיונות נהיגה ורישיונות עבודה מקצועיים, מוציאה עיכובי יציאה מהארץ, וכאשר מגיע זמן חלוקת הנכסים, האישה כבר צברה די והותר חובות הנוגסים לגבר בכל מחצית הרכוש שהיה כבכול מגיע לו.  השמועה אומרת שבקרוב בהוצאה לפועל יציעו לגבר למכור איברים, כליות וחלקי גוף פנימיים להקטנת החוב בהוצל”פ.  כך אבות המגיעים לביקורים אצל ילדיהם נאסרים בו במקום בגין חוב מזונות, ולמעשה אינם יכולים להתקרב לילדיהם, גם אם רצו.  במקרה כזה, בית המשפט מגדיל את המזונות ומוסיף מזונות עונשיים ששמם “דמי טיפול”, בהמלצת פקידת הסעד, אשר כותבת באופן שגרתי ש”האבא לא התמיד בביקורים”, או “האבא התנתק מיוזמתו מילדיו”.  בשנה האחרונה, סורקות פקידות הסעד באובססיביות את קבוצות הפייסבוק לאיתור גברים הכותבים בקבוצות אבות.  אלה מוזמנים לשיחה ובדרך כלל מוטל עליהם עונש ניתוק מהילדים לחודש או חודשיים, תלוי במוזה של הפק”ס שצדה את ההורה בפייסבוק.

נגענו כאן בעיקר בשואה שהמיט משרד הרווחה על גברי ישראל.  שואה השקולה למעשים הנפשעים שעוללו צוררי היהודים בשנות הארבעים.  סלקציה של ממש מתרחשת יום-יום במשרדי הרווחה.  לא נגענו כאן בסיאוב של מנגנון צייד הילדים הנלקחים באישון לילה, ונשלחים לפנימיות.  זה לא המקום כעת.

על רקע זה, דמעות התנין של איציק פרי על הפגנה פה ושם, או אאוטינג בבלוגים על המרשעות והסדיסטיות שבין פקידות הסעד, מעוררות גיחוך.  עליו לשאול עצמו כיצד הביא עצמו למצב שכל גבר גרוש יודע שביקור הבית הבא של פקידת הסעד יכניס את השטן בהתגלמותו לחייו ולחיי משפחתו המורחבת.  כיצד קרה שאלה הטוענות שהן מבצעות “עבודת קודש” נהפכו הנשים השנואות ביותר בישראל?  מדוע יש כל כך הרבה סטודנטיות לעבודה סוציאלית?  מדוע אלפי ילדים בשנה מתייתמים מאבותיהם?  מדוע אלפי ילדים בשנה נשלפים ממשפחותיהם ומושמים בפנימיות מזרות אימה ותת תנאים.  למעשה שאלתי אחת ויחידה, מדוע מי שאין מכירים לו תודה והערכה על עבודתו, והוא שנוא ביותר על אוכלוסיית המטופלים, נדבק לכיסאו ולמשכורתו?

עוד מהבלוג של אלי דניאל

תצוגה מקדימה

מזונות הקטינים בישראל: לך תמכור כלייה

האומנם כספי המזונות צומחים על העצים בישראל? כנראה שבהכשרה של שופטי בית המשפט למשפחה מישהו לימד אותם שכסף צומח על העצים, ובגירושין הגבר פשוט צריך לצאת החוצה ולקטוף מלוא החופן...

ציד קרקפות גברים בלשכה לסיוע משפטי

סודות הסיוע המשפטי נחשפים:  כל מה שאישה צריכה לעשות על מנת לקבל שירותים משפטיים הוא להגיע למשרד הסיוע המשפטי ולטעון שיש לה "חשש לאלימות", סובייקטיבי לחלוטין, גם אם אין אחיזה במציאות.  על פי הנהלים, מדלגים על כל שלבי הסינון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה