הבלוג של אלי דניאל

גברים ואבות

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מספטמבר 2011

“…זה בגלל שהגרוש שלה, האבא של הילד, עבר להתגורר עם אישה חדשה, יפה וצעירה…” מסבירה לנו בילי מוסקונה לרמן בהתחסדות הסכרינית הידועה שלה, ומורידה את דמעות התנינה שלה על רגינה קרוצ’קוב שהטביעה את בנה בגיגית. “…בעלה הרגיז אותה, ולכן היא הטיחה את התינוק בן השבועיים במדרגות…”, מספרת איזו כתבה אחרת כשהן רוצחות. ואמא טליבאן? ממש מאמא תרזה אם תשאלו את פרופ’ אסתר הרצוג, שונאת הגברים הידועה. והאם המרעיבה? סמל של מסע צייד כנגד נשים….

19/09/2012

ניב עמית

איני זוכר כבר אם הייתה זו עורכת הדין והמגשרת גלית סנה-לוריה (“זהירות מגשרת“), או שמא ד”ר דפנה הקר (“התחפשתי לוושתי“), או אולי פרופסורית-חברה רות הלפרין-קדרי (מהמרכז על שם רות ועמנואל רקמן לקידום האישה הזו), או אולי דווקא פרופ’ אסתר הרצוג הידועה לשמצה מעניינים אחרים, או אולי איזו שונאת גברים אחרת שטבעה את האמירה הנכלולית הזו, אבל אין הדבר משנה כלל וכלל: מי בדיוק אמרה ראשונה “אין אמהות רוצחות!”, ומי מבין לוריה-הקר-הלפרין-קדרי-מיכאלי-כבר-שכחתי, רק החרתה החזיקה אחריה. אין זה משנה כלל שכן האמירה “אין אמהות רוצחות!”, היא לא רק חולנית או מסוכנת, היא גם באורח מפתיע, נכונה לחלוטין, ואם אינה נכונה,  הרי הלפרין-קדרי-הקר או הרצוג-סער-בית-הלחמי-כבר-שכחתי כבר תדאג שהאמירה תהיה נכונה, ולא תהיינה אמהות רוצחות.

אין אמהות רוצחות, ואם אנו נמשיך לשתוק, ככל הנראה לא תהיינה לעולם. לא בגלל שלא קורה שאמהות נתקפות לעיתים בטירוף מסוכן, ומטביעות, שורפות, דוקרות או משליכות מהחלון את ילדיהן. אלא בעיקר בגלל שאם הן בוחרות לעשות זאת, מיד תתייצב לצידן קהילה צווחנית-צדקנית-פמיניסטית-רדיקלית ש”תמצא” את האשם האמיתי. כמו בפתגם הצרפתי, חפש את האישה (Cherchez la Femme), הן תמיד תמצאנה את הגבר האשם בכך שהאימא רצחה את ילדה. מוצאים להן תמיד נסיבות מקלות, ואת זה, לא אני אומר. שמעו מה שאומרים ארגונים למען זכויות ילדים, שופטים לשעבר, משפטנים ועוד.

“…זה בגלל שהגרוש שלה, האבא של הילד, עבר להתגורר עם אישה חדשה, יפה וצעירה…” מסבירה לנו בילי מוסקונה לרמן בהתחסדות הסכרינית הידועה שלה, ומורידה את דמעות התנינה שלה על רגינה קרוצ’קוב שהטביעה את בנה בגיגית. “…בעלה הרגיז אותה, ולכן היא הטיחה את התינוק בן השבועיים במדרגות…”, מספרת איזו כתבה אחרת כשהן רוצחות. ואמא טליבאן? ממש מאמא תרזה אם תשאלו את פרופ’ אסתר הרצוג, שונאת הגברים הידועה. והאם המרעיבה? סמל של מסע צייד כנגד נשים….

לא, אין אמהות רוצחות, ולעולם לא תהיינה משום שמוסקונה-הרצוג תצטרף לחברתה לרמן-מיכאלי-כבר-שכחתי ויחד הן תמיד תמצאנה מדוע הן לא באמת רוצחות. מדוע ההתעללות הנפשית שעברו הרוצחות בילדותן, או ההטרדה המינית, או ההדרה באוטובוס, או הקיפוח בשכר, או נעלי העקב שהן נעלו בבת-מצווה הייתה סוג של התעללות מגדרית שהתגובה המוצדקת היחידה לה היא לרצוח את הילד.

מה יש? אפשר, מותר, ואפילו רצוי להתעלל בילדים כדי לפגוע באבות וכדי להשיג יתרונות כלכליים. זה כבר ידוע: שאלו את דפנה הקר, שאלו את הלפרין-קדרי, שאלו את המגשרת ועורכת הדין, גלית סנה לוריה. קראו את דו”ח המיעוט של ועדת שניט. ילדים זה חשוב? מה פתאום לדבר על ילדים כשצריך להגן על ה”אינטרסים” של הפמיניסיטיות הרדיקליות?

אז מה יקרה אם כמה ילדים ירצחו, והאימא הרוצחת לא תשב במאסר עולם? יש חשש חמור שמישהו יחשוב שצריך לפעמים לתת לאבא לטפל בילדים, ואז, אנא אנו באות?

תפסיקו להיות קטנוניים, מבקשות מאיתנו  הלפרין-מוסקונה-קדרי ולרמן-הרצוג-מיכאלי-סער-כבר-שכחתי. מה הם כמה ילדים לעומת גלגלי המהפכה הפמיניסטית? כשחוטבים עצים, ניתזים שבבים, אז כמה ילדים “הומתו” בידי אמהות. אז מה? ומה עם סרטן השד, שואלות הקר-הלפרין-מוסקונה-קדרי-לרמן-הרצוג-כבר-שכחתי ושואלות בארשת פנים אקדמית “אין מאות מיליונים של נשים שמתות מסרטן השד?”. “תפסיקו להטריד אותנו עם ילדים!” הן מבקשות ואנחנו שותקים.

“ובכלל, מה עם הקיפוח המגדרי בשכר?” “טיפלתם בזה כבר שאתם מציקים לנו עם ילדים שנרצחו?”, ” ומה עם העגונות?” שואלות עוד בהתחסדות הקר-הלפרין-מוסקונה וחברתה קדרי-לרמן-הרצוג-כבר-שכחתי.

: יש יותר ממאה אלף עגונות” מצקצקת בגרונה הלפרין-הקר-סער-חוטובלי. “ילדים??? השתגעתם. קודם נטפל בגיל הפנסיה, ואחר כך בשיווין בשכר”. “אל תטרידו אותנו בקטנות!” אומרת בהתחסדות בית-הלחמי-גלאון-כבר שכחתי. כשהג’יהאד הפמינסטי חוטב עצים, ניתזים שבבים. “דמם של הילדים הוא רק שמן בגלגלי המהפכה שלנו.”

ואם מותר לרצוח ילדים, ולצאת ככה בנסיבות מקלות, אז למה לא לרצוח אבות? האו”ם קבע שיש 150 גברים גרושים שמתאבדים מדי שנה, אז מה משנה אם נרצחו כמה אבות. אנו עסוקות בטיפוח מעגלי נשים, ובסיפור לחברות, שילמדו איך נשים אסרטיביות מתמודדות עם קיפוח?

אין קץ וסוף לאלימות הפמיניסטית הרדיקלית, אבל יש סוף למאמר הזה. כן, יש אמהות רוצחות, אבל אם אנו נמשיך לשתוק, ולא נמשיך לומר שאלימות היא אלימות היא אלימות ואין לה מגדר או צבע או גזע. ידעו הכל שלא יהיה סוף לרצח הזה של ילדים בידי אמהות מטורפות, כל עוד אנו לא נניף את הדגל השחור מעל לראשן של הפמינאציות שמגנות עליהן.

עוד מהבלוג של אלי דניאל

תצוגה מקדימה

מזונות הקטינים בישראל: לך תמכור כלייה

האומנם כספי המזונות צומחים על העצים בישראל? כנראה שבהכשרה של שופטי בית המשפט למשפחה מישהו לימד אותם שכסף צומח על העצים, ובגירושין הגבר פשוט צריך לצאת החוצה ולקטוף מלוא החופן...

ציד קרקפות גברים בלשכה לסיוע משפטי

סודות הסיוע המשפטי נחשפים:  כל מה שאישה צריכה לעשות על מנת לקבל שירותים משפטיים הוא להגיע למשרד הסיוע המשפטי ולטעון שיש לה "חשש לאלימות", סובייקטיבי לחלוטין, גם אם אין אחיזה במציאות.  על פי הנהלים, מדלגים על כל שלבי הסינון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה