הבלוג של אלי דניאל

גברים ואבות

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מספטמבר 2011

קראו ביקורת טלביזיה על התוכנית החדשה של לינוי בר גפן “הסיפור”, עדות חייה להשתלטות שדולת הנשים על אמצעי המדיה בישראל. הפעם, איך מגייסים את סיפורן של גנבות הזרע לדמוניזציה זדונית של גברים ואבות למען השתלטות הפמיניזם המיליטנטי על הנארטיב הקולקטיבי.

10/03/2012

מי היה מאמין שמאחורי החזות החייכנית של לינוי בר גפן מסתתרת פמיניסטית רדיקלית מיליטנטית עם הרבה יותר מאשר קורטוב של שנאת גברים תהומית סטייל שדולת הנשים?  פעם לינוי בר גפן הייתה מגישה אייטמים-לייט בטלביזיה והייתה איכשהו נסבלת, הפעם נאלצנו לספוג אותה כמנחת תוכנית תחקירים כביכול דוקומנטרית “הסיפור” יחד עם שרון כידון מעמותת “כוח נשים”.  ביום ה’ הביאו את סיפורן של גנבות הזרע עם הכותרת המתסיסה “אבא תכיר זה הילד שלך”.  תוך כדי צפייה השתדלנו שלא להקיא למשמע קריינות הרעל והתועמלנות המגויסת של “כוח נשים” מפיהן של השניים.  יצא המרצע מהשק.  נתנו לבר גפן וכידון כסף לנצל את הפופולאריות שרכשו, על מנת לשמש שופרן של שונאות הגברים המקצועניות, אלה שלא מאמינות בנישואין, המעודדות את החד הוריות, ומהללות את סחטנות המזונות הגדולה ביותר בהיסטוריה העולמית שביצעו נשים כלפי גברים, פה בישראל.

הקריינות הייתה מגמתית, שקרית, חד צדדית, מוטה ופשוט לא נכונה.  בר גפן וכידון ניסו לעבוד על הציבור באמצעות מסחטת דמעות של ילדים שבאו לעולם בעקבות החלטות אגואיסטיות-נרקיסיסטיות של האימהות שלהם, גנבות הזרע.  קבוצה זו כוללת נשים שפתחו רגליים לגבר נשוי מרצונן, או סתם סטוציונריות שפתחו רגליים לכל דכפין.  נשים שלא טרחו לחפש זוגיות משל עצמן, וידעו מראש שהם יביאו לעולם ילדים שיבכו.  אכן אותם ילדים בוכים מול המצלמה.  בר גפן מתעלת את הבכי של הילדים על מנת ללבות את השנאה כלפי הגברים, באשר הם גברים.  האישה שלקחה זרע ממישהו אחר, ללא רשותו, ועשתה בו שימוש כדי להפיג את השעמום בחייה, או כדי להכריח את הגבר לנטוש אישה אחרת ולעבור אליה, מוצגת כקורבן, כמסכנה, כמי שנשאה בעול גידול הילדים האלה לבדה, וללא עזרה.  אבל, הלו?  אותן גברות בחרו מראש שלא ללכת לבנק הזרע או שלא להפיל, אז מדוע הגברות ממורמרות כעת?  מדוע אותן גנבות זרע מביאות מיוזמתן ילד לעולם של סודות, ניכור, וסחטנות מזונות ורגשות?

בעולם בו הפמיניזם מהלל את חופש הבחירה של הנשים לעשות בגופן ככל העולה על רוחן, ע”ע מצעד השרמוטות, אותו חופש חייב להיות מוגבל שלא לרמוס את חופש הבחירה של אדם אחר, אותו קורבן שנהפך אבא בעל כורחו.  ואנו שואלים את לינוי מניין החוצפה להלל ולשבח את חופש הבחירה של גנבת הזרע מבלי להשאיר קמצוץ של חופש בחירה לגבר שהופל בפח?

בלהט היוקד להכפיש גברים ולהציגם כיצורים נטולי רגשות, יצורים מתאכזרים ונאלחים, בר גפן לא מתביישת לפצוח במסע תעמולה דר שטירמרי לזרוק את הגברים לבתי הכלא, כי לדעתה ולדעת שדולת הנשים, גברים אלה מתנכרים לילדי גנבות הזרע ומסרבים לפגוש את הילדים האלה מסיבות אנוכיות לא מוסריות.  הצגה כל כך רדודה, שטחית ושקרית לא נראתה על המסך מאז שפמיניסטית מיליטנטית אחרת, טליה קינן פלד, העלתה סדרת “תחקירים” דומה לפני שנה בערוץ 10 על אבות שכביכול לא מגיעים לביקורים.

ובכן מה הסתירו בר גפן וכידון מצופיהן?  את המציאות המרה בשטח.  קל להוציא מהאבא סאונד-בייט שהוא לא מעוניין בקשר, אבל מבלי לתחקר את הסיבות לכך אין הצופה למד דבר מדוע זה קורה.  מי עשה מה למי?  במה כרוך הקשר עם אותם ילדים?  מה המשמעויות הרגשיות לא רק על האבא, אלא גם על אשתו ואנשים אחרים, שלא לדבר על המשמעויות הכלכליות והקטסטרופה שמתרחשת בבתי המשפט למשפחה.  גברים רווקים שנופלים קורבן לגנבות זרע נמנע מהם מלהקים משפחה בישראל, כי כל שני וחמישי האישה הנקמנית מריצה אותם למשטרה, לבית המשפט או לפקידת סעד.  הגברים הנשואים חוטפים השפלות וביזיון, כאשר הגנבת שוכרת עורכי דין ושולחת את כתבי התביעה אל האישה החוקית.  גם הרווקים וגם הנשואים מקבלים תביעת אבהות, משמורת ותביעת מזונות.

בתביעת המזונות, אותה אישה שהייתה בסך הכול שותפה למגעים אינטימיים מרצון, דורשת אלפי שקלים בחודש, ומימון שליש משכר הדירה.  מדובר בסך של לפחות כ 500,000 ₪ לגבר מהעניים שבהם בערכים של היום לא כולל ריביות והצמדה, אשר קורבן הגניבה עתיד לשלם לגנבת.  הוא עצמו יוציא מיידית בין 40,000 ₪ ל 80,000 ₪ בממוצע לעורך דין על מנת להתגונן בבית המשפט, לא כולל את אובדן הזמן בבתי המשפט, אצל עורכי הדין, מפגשים עם פקידות סעד, והמשטרה, שהרי הוא בטוח יקבל כמה תלונות כפי שעושה כמעט כל מתגרשת מצויה.

כדי לשפר את סיכויי התביעה, היא מתחילה לפרט כמה כסף ונכסים יש לגבר, ומציגה ודורשת את חלקה כאילו הייתה אישה נשואה, תוך שהיא מכפישה, משקרת וסוחטת את הגבר רגשית וכלכלית, שהרי לפתע הגבר חייב לפרוס בפניה ובפני בית המשפט את כל נכסיו, משכורתו וכל מה שיש לו, והאישה כמובן איננה מרפה, כי בבית המשפט לא די בתלוש משכורת, תמיד אפשר לטעון שלגבר כושר השתכרות גבוה יותר, ושעל הגבר לעבוד משמרות נוספות כדי לשלם יותר מזונות.  כל זה מלווה בהכפשות סדרתיות, ונמשך לפחות 3  עד 6 שנים.  ואם הגבר רוצה לראות את הילד, אומרת לו האישה, “אם תשלם תוכל לראות.  אם לא תשלם, גם לא תראה וגם אעשה לך תלונה במשטרה”.

גם מי שמתעקש שזכותו לראות את ילדיו, מה שמצפה לו בבית המשפט למשפחה זה לפחות 3 עד 6 שנות גיהינום, כאשר גנבת הזרע טוענת שהגבר אלים, שהיא “חוששת מאלימות”, כי כך מלמדים אותה הקליניקות של ויצ”ו ונעמת שצריך לעשות, ובסופו של דבר יקבל הגבר שעה בשבוע במרכז קשר, וגם זאת לאחר שגנבת הזרע תדרוש, ובית המשפט יסכים איתה שכתנאי לקשר עם הילדים הגבר צריך לשלם 15,000 ₪ לפסיכולוג שיבצע מבחן אייקיו, מבחן אישיות ומבחן מסוגלות הורית. וכאשר הגבר יתחנן לפקידת הסעד שמגיע לו לראות את הילד, פקידת הסעד תגיד לו “זה בכלל לא הילד שלך, זה הילד שלה”.

את כול מסכת ההתעללות וההשפלה שעובר הגבר בבית המשפט למשפחה, ומול המשטרה ופקידות הסעד, מרכזי הקשר ומאבחני האישיות למיניהם בחרה בר גפן להסתיר.  בתוכנית אנו רואים את הילדים מצלצלים לאבא ושואלים אותו “אתה מוכן להכיר בי?”  אנחנו לא רואים את הילד מתעמת עם האימא שלו ושואל אותה “למה הבאת אותי לעולם שכזה בלי אבא?”.  והאמת היא שהרבה שאלות ששאלו הילדים המסכנים בתוכנית, הם יכלו לגלות באינטרנט אם היו מציצים באתרי ארגוני האבות.  היום לא פשוט להיות אבא גרוש.  אבא גרוש פירושו שאתה מוסר לאשתך לשעבר את המפתחות לחירות שלך, והיא חולשת על חייך.  היא מחליטה מתי להכניס אותך לכלא, מתי להוציא נגדך צו עיכוב יציאה, כמה קשר היא מוכנה לאשר לך עם מי שהיו הילדים שלך, אם בכלל, ובאיזו מתכונת, והיא זו שדורשת שתפתח את הארנק עבורה ותיתן לה לפחות חצי מיליון ₪ לילד.  לאבא שהוא קורבן גניבת זרע החיים עוד יותר קשים.  הילד מעולם לא חי עם האבא, וכל מה שהוא שומע מאימא שלו זה שהאבא חרא ולא רוצה לשלם עבורו.

מחרידה במיוחד הייתה ההצגה השקרית של המצב בשטח שגברים קורבנות זרע יכולים לשלם יותר מזונות ולקנות בכך את החירות שלא לפגוש את הילדים הלא רצויים.  שוב פעם מסתתרת מאחורי האמירה הסחטנות הנשית של גנבת הזרע אשר מוכרת את טובת הילד שלה תמורת מזונות מוגברים.  בפועל, כפי שהסברנו מי שרוצה לראות את הילדים הללו, נתקל בסחטנות רגשית וכלכלית. אישה שמחליטה מיוזמתה להביא ילד לא רצוי לעולם, בד”כ לוקה בהפרעה נפשית קשה של נרקיסיסטיות, סוציופתיות, ותחושת “מגיע לי” (“אני רציתי ילד כאן ומייד”).  עם נשים כאלה קשה או כמעט בלתי אפשרי להסתדר כי הן אובססיביות ותמיד חשות שהן לא מקבלות את מה שאומרים להן שמגיע להן.  למעשה, לא מגיע להן דבר, הן גנבות.  הרי בנק הזרע לא משלם מזונות וגם לא מדור.

כך חודרות לינוי בר גפן ושרון כידון למסך הטלביזיה שלנו במסווה של תחקירניות, כאשר הן למעשה סוכנות מגויסות של שדולת הנשים, ללא גילוי נאות, ודורשות במפגיע שיחקקו חוק שיחייב את אותם אבות להיפגש עם הילדים הדחויים הללו, כי אחרת יש לזרוק את האבות לכלא.  זו המנטרה של שדולת הנשים.  את כל הגברים הגרושים קודם יש לזרוק לכלא “כי הם אלימים” אחר כך צריך לרוקן אותם מנכסיהם, כי “זו העצמת הנשים”.  אבל מה עם הצד השני של המטבע?  מה עם הטענות הנגדיות שאת גניבת הזרע יש להוציא מחוץ לחוק, כי מי שרוצה ילד בלי זוגיות פתוחה בפניה הדלת בבנק הזרע?

פעם אחר פעם בר גפן וכידון חוזרות על המנטרה “אבות נוטשים”.  בפועל המציאות היא של “אימהות שמנכרות” ולא רק שלא הראו לנו אבא אחד שהסביר למה הוא “נטש”, המציאות בשטח היא שאפילו לאבות נשואים לא מאפשרים לראות את ילדיהם.  אף שופט לא ייתן לאבא הסדרי ראייה סתם כך, מבלי שפקידת סעד “מרשה” לאבא הסדרים.  עד שפקידת סעד נכנסת לתמונה יש להמתין בין 4 חודשים בצפון ל 8 חודשים במרכז.  אף פקידת סעד לא תרשה לאבא לראות את הילדים בלי מבחנים, ראיונות, בדיקת בית, ו”הליך טיפולי”.  פקידות סעד אלה הן מעין עלוקות שנצמדות לך לוורידים שנים על גבי שנים ולא מרפות.  הן עוסקות ברכילויות, מדריכות נשים איך להגיש תלונות שווא, כותבות “תסקירים” מכפישים.  הן עוברות הכשרה מגדרית פמיניסטית בבית הספר להכשרת עובדי רווחה ומתודרכות לראות בכל אבא סכנה לילדיו.  מאז שנכנסה פקידת הסעד הארצית, סימונה שטיינמץ לתפקידה, המדיניות היא לשלוח כמה שיותר אבות למרכז קשר (25%), שם הם מקבלים שעה אחת בשבוע בתנאי אבטחה של מתקן כליאה.  כשחוזרים לשופט, הרי ששופטי המשפחה מתעבים גברים ובהכשרתם מתודרכים שטובת הילד היא רצונה של האישה.  אם כן, הצגת הדברים כאילו די בכך שקורבן גניבת הזרע יבקש לראות את הילדים, והכול יהיה בסדר היא מעוותת ושקרית.  התהליך כל כך כואב, משפיל ויקר להחריד, שאין ספק שחלק מהזעם לפחות בתת מודע מושלך על אותם ילדים.

יש לזכור שטענתה של בר גפן שיש לחייב אבות קורבנות לגניבת זרע להיפגש עם הילדים הללו, בבסיסה, היא טענה שהגברים חסרי מוסר וחסרי אחריות.  אולם מדוע בחינת המוסריות של הגברים נעצרת כאשר בוחנים את המוסר של מעשי האישה?  נניח לצורך העניין שגבר כופה עצמו מינית על אישה, והאישה מתעברת.  הרי בבסיס העניין עומדת אי מוסריות ומעשה בכפייה או מרמה. האם מקובל כאם העיקרון ההדדיות שיש לכפות על האישה להרשות לגבר להיפגש עם הילדים שהם תוצאת כפייה של רצון הגבר על האישה?  הרי הטענה של בר גפן וכידון היא שלא משנה איך הילדים באו לעולם, האבא, בעל כורחו, חייב לזון ולפגוש את הילד.  אם כן, היש הדדיות לגבי אימא בעל כורחה מהזווית המוסרית?  כאשר שרון פרילינג אומרת ש”לשלול מילד כזה את האבא זה עוול בל יתואר”, מה קורה כשהילד בא לעולם בנסיבות שהגבר הוא זה שמשדל אישה במרמה להביא ילד לעולם?  התשובה בפסיקה הייתה שאסור לאבא להתקרב לילד שכזה רק בשל האי מוסריות שעמדה בבסיס הבאתו לעולם.

לסיום נמליץ ללינוי בר גפן וחברותיה המיליטנטיות לעזוב את הגברים לנפשם.  מדוע לרדוף אחרי גברים שישלמו מזונות או שיבקרו ילדים שהובאו לעולם בעל כורחם תחת איומים של מאסר וכליאה?  מדוע להתלונן כל הזמן שהגברים אלימים ונטולי רגש?  מה יכול להיות יותר קליל ונעים מאשר הקמת זוגיות דו-נשית?  אדרבא תואיל אותה גנבת זרע לחפש אישה אחרת כמותה או במצבה וביחד יקימו משפחה לתפארת כאשר האחת תומכת בשנייה, והאחת תשמש ההורה האחר לילדי השנייה ללא גברים, ללא טובות מגברים, וללא איומים מגברים?  כך הילדים יזכו לשתי הורות שרוצות בכך, כל אישה תהיה חופשייה להיפגש עם גברים על בסיס מזדמן, לרבות בשירותי המועדונים, ולחזור הביתה לבת הזוג לחיים ולהורות.  היה והיחסים יעלו על שירטון, הן יכולות להיפרד זו מזו בשיטת ונוס, בנועם ובחבריות, ולהמשיך הלאה, כי לא יהיו בתמונה גברים שאפשר להטיל עליהם את האשמה.

נשים ש”לוחמות” לשוויון, צריכות לכבד גם את עיקרון השוויון ההדדי.  מי אמר שהגבר, אפילו אם הוא קורבן גניבת זרע, מתאים אך ורק לתפקיד כספומט?  יש לנו חדשות בשבילך.  כשתבוטל חזקת הגיל הרך, קורבנות גניבת הזרע ידרשו וגם יקבלו משמורת בלעדית על אותם ילדים שבאו לעולם מזרעם שנגנב.  גנבת הזרע היא שתשלם מזונות לגבר על פי כושר השתכרותה.  אדרבא, שאותה גנבת זרע תופנה למכון מסוגלות הורית לבחינת הקווים הנרקיסיסטיים באישיותה, ושתראה את הילדים במרכז הקשר הקרוב לביתה בפיקוח פקידת סעד.

עוד מהבלוג של אלי דניאל

תצוגה מקדימה

מזונות הקטינים בישראל: לך תמכור כלייה

האומנם כספי המזונות צומחים על העצים בישראל? כנראה שבהכשרה של שופטי בית המשפט למשפחה מישהו לימד אותם שכסף צומח על העצים, ובגירושין הגבר פשוט צריך לצאת החוצה ולקטוף מלוא החופן...

ציד קרקפות גברים בלשכה לסיוע משפטי

סודות הסיוע המשפטי נחשפים:  כל מה שאישה צריכה לעשות על מנת לקבל שירותים משפטיים הוא להגיע למשרד הסיוע המשפטי ולטעון שיש לה "חשש לאלימות", סובייקטיבי לחלוטין, גם אם אין אחיזה במציאות.  על פי הנהלים, מדלגים על כל שלבי הסינון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה