הבלוג של אלי דניאל

גברים ואבות

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מספטמבר 2011

הועדה למעמד האישה התכנסה לדיון בנושא הטרדות מיניות בתקשורת, 6/5/2013. האולם היה מלא מקיר לקיר בנשים, רובן חמומות מוח, הששות אלי קרב, נשים שרוצות לראות דם ואקשן. כמעט אף גבר לא העיז להכניס עצמו לאולם, פרט לחבר כנסת אחד דוד צור, מהתנועה, שהעיז לייצג את המין הגברי, בדיון שנועד להיות הפגנת כוח של נשים.

16/05/2013

צפינו בוועדה של עליזה לביא שכונסה במיוחד לדרישת חברת הכנסת האתיופית לדיון בנושא שתא העתונאיות העלה על הפרק הטרדות מיניות בתקשורת, בכלל, וההטרדות של עימנואל רוזן בפרט.  ראינו אוסף של חמומות מוח.  אחת יותר מורעלת מגדר מהשנייה.  “הן רק רוצות לראות דם ואקשן”.  “הם מקבלות אורגזמה מהאפשרות להכנסה סיטונאית של גברים לכלא”.

ובכן, מראה, מראה שעל הקיר, מי חברת הכנסת הכי פמיניסטית בעיר?  זאת נבחן כעת.

הועדה למעמד האישה התכנסה לדיון בנושא הטרדות מיניות בתקשורת, 6/5/2013.  האולם היה מלא מקיר לקיר בנשים, רובן חמומות מוח, הששות אלי קרב, נשים שרוצות לראות דם ואקשן.  כמעט אף גבר לא העיז להכניס עצמו לאולם, פרט לחבר כנסת אחד דוד צור, מהתנועה, שהעיז לייצג את המין הגברי, בדיון שנועד להיות הפגנת כוח של נשים.  לא הצלחנו להבין מה דעותיו של דוד צור, אבל כן קיבלנו הצצה לרמת האדרנלין הפמיניסטי הרדיקלי בקרב חברות הכנסת שהתייצבו לדיון.  התרשמנו שמכולן דווקא הח”כ ממוצא אתיופי, פנינה, היא מורעלת המגדר הגדולה מכולם.  ההופעה שלה הייתה מאוד מפחידה.  לא היינו רוצים להיתקל בה.  אחריה במדרג מורעלות המגדר, יפעת קריב ואחריה זהבה גלאון.  סוגרות את הרשימה, ח”כ מיכל רוזין וח”כ תמר זנדברג שנראו כמו שיבוטים סיאמיים. יו”ר הוועדה הייתה ממלכתית מידי ועל כן לא ניתן לדרגה.

נציין שחברות הכנסת המובילות מהעבודה לא הגיעו ובדיעבד הבנו שהן היו עסוקות בעשייה הרבה יותר מבורכת ומועילה.  שלי יחימוביץ עסקה בתוכניותיו של יאיר לפיד לחלוב את מעמד הביניים, ומירב מיכאלי הפתיעה אותנו עם הצעת חוק מבורכת ומוצלחת ביותר, לביטול מאסרי החייבים בהוצאה לפועל.  מיכאלי כן טרחה לגשת ליוזמה למען נשים מוטרדות של הסופר פארם.  אלו שכן הגיעו לישיבה הן כמובן מורעלות המגדר הפטתיות ביותר מבין 27 חברות הכנסת.  ישובה לה בצד, ראינו גם את השביס של שולי מועלם (פמי-דוסית).  נפשה חפצה להיות ראד-פמית, אבל היא יודעת שהשמאלניות לא סובלות אותה כי לדעתן, היא מתנחלת פשיסטית.

אצל פנינה תמנו שטה יכולנו לראות את השנאה היוקדת לגברים בעיניה.  הנ”ל התחילה בהפצצת “סטטיסטיקה”.  שחררה לאוויר כל מיני נתונים כביכול סטטיסטים שאיזו מישהי משדולת הנשים דחפה לה לקרוא.  קשה להאמין שהיא ביצעה בדיקה עצמאית של רמת המהימנות של הנתונים עליהם דיברה.  לטענתה 4000 נשים פוטרו ועוד 11000 נשים התפטרו מעבודתן ללא פיצויי פיטורין רק בגלל שהוטרדו מינית בעבודתן.  את האשם היא מוצאת דווקא בנשים שהמעסיקים הגדולים ממנים כממונות על הטרדה מינית במקום העבודה. “הממונות האלה הן שופרות של ההנהלה, ולא הייתי סומכת עליהן”, היא טוענת.  כלומר אלו נשים שבוגדות באחווה נשית למען עצמן.

“צריך ממונות חיצוניות שלא מועסקות במקום העבודה.  מי שמתפטרת בגלל אלימות מינית צריך לתת להן את כל הזכויות והפיצויים כדין”.  אלא שפנינה שוכחת שהתפטרות על רקע הטרדה מהווה הרעת תנאים, כך שאם בכלל יש מתפטרות שכאלה, הן כן זכאיות לכל פיצויי הפיטורין.  דבריה על הממונות שהן שופרות ההנהלה הן למעשה אמירה שהנשים הן בוגדניות מטבען, ורק על רדיקלית אמיתית שנשבעה אמונים לסיסטרהוד ניתן לסמוך.  זה נראה לנו כמו איזה תסביך שיש לה (אולי זה קשור בצבע עור, או האיזור הגיאוגרפי בו גדלה), ולכן היא חשה צורך להתעלות על חברותיה ברמת המורעלות.

לפניה הופיעה יפעת קריב, עוד אחת ששנאת הגברים בוערת בקרבה באופן שברור כשמש מחיתוך דיבורה.  ”זו מגיפה”, היא טוענת.  אבל קריב שוכחת שרוב אלה שנזכרות שעברו הטרדה מינית, מספרות על אירועים מלפני 20 ו 30 שנים.  כמעט ואין סיפורי הטרדה מינית טריים, ובדור הצעיר, שחונך על ברכי הפמיניזם, לא רק שאין הטרדה מינית, אלא גם קשה למצוא גברים צעירים שחושבים שהם טובים יותר מהנשים.  כמעט כל המטרידים המיניים הם חטיארים בגיל מתושלח (ומכוערים – סביר להניח שאף אחת מהמוטרדות לא הייתה מתנגדת להיות מוטרדת ע”י יאיר לפיד).

אז נכון שרוב המטרידנים שנחשפים הם קשישים בני מתושלח, מהימים שצביטה בטוסיק למיידלע, נחשבו לקונדס.  אבל זה בכלל זניח לעומת מה שבא אחר כך.  יפעת קריב הייתה היחידה באולם שגילתה לנו מה היא באמת רוצה.  יפעת קריב רוצה לראות הפללה מסיבית של גברים ושליחה סיטונאית של גברים לכלא.  הנ”ל לא התביישה לומר שהיא מעוניינת להכפיל את כמות הגברים בכלא, ועוד דקה הייתה דורשת תקציבים לבניית גולאגים לגברים מיוחדות לחינוך מחדש של המין העבריין.

הרציונל מאחורי זה הוא פשוט, על כל גבר שישלח לכלא, תתפנה משרה שאישה תוכל לתפוש. מבחינתה זו הזדמנות פז להגדיל את מאגר הג’ובים בתקשורת לנשים על חשבון הגברים שיושלכו לכלא.  מרוב להט, קריב שוכחת שמדובר בדרך כלל בעבירות שבתחום הדיבור, ולא בתחום המעשים.  על דיבור, אפילו שהוא לא פוליטיקלי קורקט, לא כולאים אנשים.  אפילו זהבה גלאון מבינה את זה, שהרי גלאון מבקשת לבטל את העבירה של העלבת עובד ציבור, שגם היא עבירה בתחום המלל בלבד.

“אני רוצה לראות שמי שפוגע באישה ישלם מחיר כבד”, כך טוענת יפעת קריב.  האם זה רק כבוד האישה שנפגע אשר גורם לה לדרוש מחיר כבד?  מה עם שאר האוכלוסיות המוחלשות והמיעוטים?  מעתה כל מי שפוגע באוכלוסיה מוחלשת ישלם מחיר כבד?  ומה עם אישה שפוגעת בגבר על ידי עלילת שווא?  האם גם היא תשלם מחיר כבד?

לסיום הודיעה קריב שהיא יוזמת הצעת חוק שמי שמעלה סרטון ובו יחסי מין ללא ידיעת המצולמת יחשב עבריין מין.  ואנו שואלים עד כמה רחוק היא מוכנה ללכת?  הרי העלאת סרטון היא פגיעה בפרטיות וכבר יש חוק בנידון, אז לשם מה נועדה הפיקציה שהעלאת סרט לאינטרנט שקולה למעשה מיני של ממש?  הצעת חוק זו עולה לועדת שרים לחקיקה ביום א’ והיא מטופשת ומיותרת.  ניתן להחמיר העונש על פגיעה בפרטיות.  אין צורך לייצר פיקציות משפטיות חדשות.  נראה לנו שמוחה הקודח ייצר הרבה הצעות חוק אולטרה רדיקליות.

הבאה בתור במדרג מורעלות המגדר היא כמובן, מי אם לא זהבה גלאון.  זו ישבה שם כמו המלכה הפורשת, בעודה בוחנת למי מבין הבנות היא תעביר את הכתר.  אצל גלאון הלהט לרדות בגברים לא נמוג, והנה בכנסת החדשה יש נשים עם להט יותר בוער ממנה.  חלומה הרטוב להיות מוקפת בארמדה של אמזונות זועמות אכן התגשם.  אצל זהבה, העולם הוא או שחור או לבן.  הנשים הן תמיד החלשות והמסכנות והגברים הם תמיד בני הבליעל.  על רקע זה אמרה גלאון ש”בתקשורת יש ייחוד בגלל יחסי הכוח שאפשרו את ההטרדה”.  זה סתם פיזור סיסמאות שאין מאחוריהן שום דבר.  עוד היא אומרת ש”המשטרה לא צריכה להמתין לתלונה.  המשטרה צריכה לפתוח תלונות, גם כשאין מתלוננת”.  זה רעיון ממש חדש, לבקש מהמשטרה להפליל בן אדם על דעת עצמה ללא מישהו בציבור שטוען שהוא נפגע.  ממש לא מתאים לאבירת זכויות אזרח, (תואר שהיא עובדת עליו) לבקש מהמשטרה לבצע הפללת אזרחים ללא תלונות.

גלאון אומרת שאם מקרה של הטרדה מינית מטופל אצל המעסיק במישור המשמעתי, והמעסיק לא מפרסם מיוזמתו בציבור את המקרה לרבות שמו של הנילון, הרי האדם יכול לעבור למקום עבודה חדש ולחזור על מעשיו, וכך הוא “מתיר את דמם של נשים אחרות”  שימו לב לבחירת המילים הדרמטית “מתיר את דמם של נשים”, כאשר אנחנו עדיין עוסקים בעבירת הטרדה, שבה אין מגע גופני וההטרדה היא במילים בלבד.  בעבירות הטרדה, דם לא נשפך, ובכל זאת, למען הדרמה, בחירת המילים של גלאון תמיד יוצאת מכל פרופורציה.  זו הסיבה שהציבור לא סובל אותה.  היא איבדה אמינות בדיוק בגלל דיבורים כאלה.

אלא שגם לצביעות יש משקל בכל הקשור לדמגוגיה הגלאונית.  הרי בחיים לא הייתה מעיזה גלאון לאפשר הפרת זכויות אדם, אם זה לא היה גבר ובמסגרת היחסים שבין גבר לאישה.  למעשה גלאון בעצם אומרת שערוץ 2 אשר פיטר את עמנואל רוזן אחרי שימוע משמעתי, ולא יידע את ערוץ 10 בדבר, “התיר את דמם של נשים”.  גלאון מוסיפה ש”חובת הפרסום, היא גם חובה מוסרית”.  ואנו שואלים:  המוסר על פי אמות המידה של מי?

הבאות בתור הן תמי זנדברג ואחת עם שם משפחה רוזין.  קשה להבחין ביניהן כי הן נראות ונשמעות כמו שתי תאומות סיאמיות המסונכרנות זו עם זו, ומזינות זו את זו באותם דמגוגיות מאותו פס ייצור. רוזין טענה שלעיתונאי ממין זכר יש כוח ומעמד ושררה כמו שר או ראש עיר.  לכן לדעתה, תחום התקשורת ראוי לטיפול מיוחד בנושא ההטרדות המיניות.  זו הייתה תשובתה לשאלה, שבאוויר, איך קורה שדווקא עיתונאיות משכילות עם השכלה ויכולת ביטוי טוענות שהן מפחדות “להתלונן”.  כמובן שמדובר בשטות מוחלטת ואין לעיתונאי מעמד וכוח יותר ממנהל בנק או מנהל בית ספר.

רוזין רוצה “לשפר את מעמד הממונה על הטרדות מיניות” אצל המעסיקים השונים, ופירושו של דבר “שיהיה לממונה שכר”.  כלומר היא רוצה להטיל על המעסיקים עלות של משכורת נוספת של מישהי שתטפל בתלונות, גם אם בכלל מקום העבודה הוא נקי מתלונות.  את מחיר כל הממונות על השכר, הרי יגלגלו על הציבור.  נציין שהופיעו בוועדה היועצות המשפטיות של ערוץ 10 ושל רשת, ושתיהן אמרו שכמעט ואין תלונות.  אולי תלונה אחת במשך 4 שנים.  לרוזין קשה להשלים עם המציאות.  היא הרי רוצה לייצר ג’ובים לבנות, בדיוק כמו שלדוסים יש משגיחי כשרות בשכר.  אפילו ענת סרגוסטי לא הסכימה עם רוזין ואמרה לה שהיא קיצונית מידי: “את עושה גטו”, היא אמרה לה.  רוזין הסתכלה על סרגוסטי בתיעוב.

לגבי תמר זנדברג, לא זכור לנו שהיא אמרה משהו מיוחד.  פחות או יותר היא הסכימה עם כל אחת אחרת שדיברה.  אצלה ניכר שמה שחשוב הוא אחוות הנשים.  אצלה תמיד צריך להסכים עם פמיניסטית עמיתה למאבק.

חברת הכנסת הבאה בתור היא יו”ר הוועדה עליזה לביא בעצמה, והיא נמצאת הפעם נמוך ברשימת מורעלות המגדר, רק בגלל ניסיונה לשמש יו”ר ממלכתית, ולא בגלל דעותיה, שהן פמי-דוסיות אולטרה רדיקליות למהדרין.  בפתח הישיבה לביא ניסתה להציג את הישיבה כאילו יש עניין ציבורי מיוחד במה שקורה בתחום התקשורת, ולהסתיר את העובדה שהיא פשוט רצתה לרכוב על גל ההתעניינות הציבורית, ולמשוך לעצמה קצת מצלמות וכותרות.  לסיכום, היא ביקשה מהרשות השנייה לטלביזיה לבחון נהלים שיחייבו מעסיקים לדווח למעסיק הבא על הטרדה מינית, וכמובן שהיא רוצה “חיזוק החוק ותיקוני חקיקה”, אחרי שכבר אמרו שם שהחוק הישראלי הוא מהמתקדמים בעולם.  כנראה שהיא מתכוונת להצעת החוק של זהבה גלאון, “פיטורין על רקע הטרדה מינית”  שתחייב פרסום וחובת דיווח לנציבת השוויון בעבודה (שגם ככה משועממת), של החלטת הפיטורין על רקע הטרדה .

מתא העיתונאיות התייצבו ענת סרגוסטי וטל שניידר (בלוגרית).  שתי אלה התייצבו כדי ליהנות מהתהילה, כדי לאסוף מחמאות, ולמצב עצמן כלוחמות מגדר.  ספק אם מיצוב שכזה ישרת אותן, שהרי סירובן להציג גם את הצד השני של המטבע (נשים מעלילות שווא, ונשים שהתקדמו לצמרת דרך המיטה, ע”ע אורלי אינס), גורם לאובדן אימון הציבור באובייקטיביות שלהן כעיתונאיות.  להדס שטייף לפחות עומדת נקודת זכות, כי בעברה היא כן כתבה על תלונות השווא, והעובדה שבגלל נשים שקרניות ונקמניות, גברים מפחדים להיות בחדר אחד עם עובדת, שעלולה להתנקם בהם.

ענת סרגוסטי טענה, בלהט ובהקצנה, ש”המשטרה כשלה” בטיפול בהטרדות מיניות, וזאת כאשר העובדות הן שכ 60 נשים הוטרדו על ידי עמנואל רוזן, כך נטען, ואף אחת לא התלוננה במשטרה, אז איך כשלה המשטרה בדיוק?  “המנגנון לא נותן הגנה למתלוננות”, זה ביטוי שנורא קל להגיד אותו, אבל לאיזו הגנה היא מצפה?  בודי-גארד צמוד?  במשטרה יש מתלוננים ומתלוננות מעשרות ומאות סוגי עבירות, ואין זה הגיוני לתת “הגנה מיוחדת” למתלוננות הטרדה מינית.  ומה לגבי ההגנה של הגבר הנילון?  אולי הוא לא עשה את המעשים?  אולי הוא קורבן סחיטה כספית של האישה?  אולי יתברר שזו עוד תלונה כוזבת?

אחר כך פתחנ פה טל שניידר.  השניידרית אמרה שהיא רוצה שיוקם גוף חיצוני ניטראלי חדש לאיסוף תלונות, כדי לנטרל את אי הנעימות של המתלוננות בהגשת תלונה.  היא רק שוכחת שיש עשרות כתובות לנשים לקבלת סיוע, ויצו, נעמת, מרכז רקמן, הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, ונציבת השוויון בעבודה בתמ”ת, שהיא עצמה בוגרת שדולת הנשים, ופמיניסטית מובהקת.  היא גם שוכחת שכל אישה מתגרשת בכלל לא חשה כל אי נעימות, כאשר היא יודעת שהיא תפיק טובות הנאה מהתלונה.  לכן, אולי כדאי שארגוני הנשים פשוט יתמרצו נשים באמצעות פרס כספי על כל תלונה, מתקציבי ארגוני הנשים.

בין שאר המופיעות בישיבה, רנין דראושה מנציבות השוויון בעבודה.  אחרי שגמגמה קצת (אולי זו הופעתה הראשונה הכנסת) אמרה שיפורסם מסמך הנחיות מפורט עם נוהל לדרכי טיפול כדי ליצור אווירה נקייה במקומות עבודה.  אין הרבה מה להגיד על זה, כי אם היא רוצה לפרסם מסמך, זכותה לפרסם מסמך.

ורד סוויד מהרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה גם הופיעה.  היא סיפרה שבתחילת הדרך רצו שהממונות על ישום החוק להטרדה מינית יהיו נשים ייעודיות בשכר, אבל “יש בזה בעייתיות במסר שזה משרד”.  גם היא טענה שצריך להטיל על מעסיק חובה ליידע את המעסיק הבא על פיטורי עובד בגלל הטרדה מינית.  לא נראה לנו שהיא חשבה היטב על ההשלכות, כי חובה כזו עלולה לגרור את המעסיק לתביעה של לשון הרע.  נראה שזאת “חושבת בשלוף”.

מול מורעלות המגדר, הופיעו שתי נשים שאינן משתייכות לחוגי המגדר.  דבורה קמחי מערוץ 10 שניכר היה שהיא חשה מאוימת על ידי עליזה לביא לענות תשובות “תואמות אג’נדה”, אחרת יתנפלו עליה חמומות המוח.  קמחי ענתה שבערוץ 10 היה מקרה אחד שטופל לפני שנים רבות.  די בתשובה זו כדי לשלול את הדרישות לשלם שכר לממונות ייעודיות לטיפול בהטרדה מינית, שהרי בקושי יש תלונות, אם בכלל.

אחריה הופיעה עו”ד אילאיל לבנת מ”רשת”.  גם היא כמו קמחי הודיעה, למגינת ליבן של הפמיניסטיות שאצלם היה מקרה אחד שטופל לפני 4 וחצי שנים, ובסך הכול דובר על סגנון דיבור לא ראוי.  לבנת אמרה שאצלם בהנהלה יש מספר שווה של גברים ונשים, ובכך שללה את טענותיה של גלאון שההנהלות בתקשורת הן בשליטה דומיננטית של גברים.  לבנת סיפרה שהייתה בעברה דיילת, ולפני 15 שנים אחד הכלכלים הטריד אותה, אבל במשך 15 שנים בתקשורת היא חשה מאוד מוגנת.  אולי באמת כדאי לקיים את הדיון הבא על הטרדות בחברות התעופה, ומה שקורה בשירותים המעופפים של מטוסי אל על.

נראה שהנשים השפויות בישראל מאוימות על ידי הפמיניסטיות הרדיקליות ומפחדות מהן.  לנו נראה שכדאי שנשות המגדר (הפמי-דוסיות והראד-פמיות) יפנימו שעד שלא יטפלו בבעיית תלונות השווא והפטור מההעמדה לדין של נשים שקרניות, אלו שכן הוטרדו, יסבלו מחוסר אימון.  לא יעזרו הכשרות, נהלים, תיקוני חקיקה אן מימון ממונות בשכר.  כל עוד נשים משקרות במשטרה, ולא עושים להן כלום, אלה שכן קרה להן משהו יסבלו מחוסר אימון.

עוד מהבלוג של אלי דניאל

תצוגה מקדימה

מזונות הקטינים בישראל: לך תמכור כלייה

האומנם כספי המזונות צומחים על העצים בישראל? כנראה שבהכשרה של שופטי בית המשפט למשפחה מישהו לימד אותם שכסף צומח על העצים, ובגירושין הגבר פשוט צריך לצאת החוצה ולקטוף מלוא החופן...

ציד קרקפות גברים בלשכה לסיוע משפטי

סודות הסיוע המשפטי נחשפים:  כל מה שאישה צריכה לעשות על מנת לקבל שירותים משפטיים הוא להגיע למשרד הסיוע המשפטי ולטעון שיש לה "חשש לאלימות", סובייקטיבי לחלוטין, גם אם אין אחיזה במציאות.  על פי הנהלים, מדלגים על כל שלבי הסינון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה