אני צמחונית, הכריזה יום אחד המתבגרת. הילדה שבגיל שלוש, ראתה בטלוויזיה תוכנית בישול בהנחייתו של בוקששתר, וכשהוא ליטף בידיו נתח פילה מושלם, עוטף אותו בשום ועשבי תיבול, היא קמה, ניגשה למסך, ליטפה אותו ואמרה לי: אני רוצה כזה.
זאת שמחפשת תמיד את הבשר האדום, עוצמת את עיניה, וטעם האדום האדום הזה מציף את הפה ואומרת אוי, איזה טעם, הפכה ביום אחד, לצמחונית. עגלת הסופר התמלאה בירקות שונים, בתנור במקום עוף בתפוחי אדמה נאפות לביבות ירק צבעוניות, והקישואים העגולים, אלה שתמיד מולאו בבשר ואורז, מתמלאים עכשיו רק באורז. וגם בפתיתים.
אנחנו מתים על פתיתים. מאכל העוני הזה, הומצא בימי הצנע, כאשר היה מחסור באורז,ונחשב עד היום לאחת התרומות הקולינריות המקוריות היחידות של ישראל לעולם, מן הסתם יחד עם שקדי המרק והבמבה.
אני מדמיינת את דוד בן גוריון, עומד במלוא קומתו, מול אויגן פרופר, ממייסדי חברת אסם, ואומר לו: אויגן! המצא לי אורז חדש!! ואויגן המציא והפתיתים אף נקראו: 'אורז בן גוריון'.
רוקנתי את תוכם של 6 קישואים עגולים ויפים, ואת התוך שמרתי. גם לו תיכף יהיה מקום. את הפתיתים בישלתי לפי ההוראות על השקית, וכשהיו מוכנים ורכים, מילאתי בהם את הקישואים.
בינתיים, בסוטז' גדול – איזו מילה יפה, נכון? סוטז'. כמו פרומז', כמו הומאז' כמו לאנז'רה, ובכן, בסוטז' גדול, טיגנתי בצל גדול בכמה כפות שמן, וגם שתיים-שלוש שיני שום, ואליהם הוספתי את תוכם של הקישואים.
מעליהם רוקנתי קופסא אחת גדולה של עגבניות מרוסקות, כף גדושה אבקת מרק עוף, פלפל שחור, פפריקה מתוקה ומשהו כמו כפית וחצי סוכר, כי העגבניות המרוסקות חמצמצות. כמובן שאפשר להוסיף פטרוזיליה ושמיר, אבל המתבגרת לא אוהבת .
הרוטב התבשל במשך כמה דקות וכשהתחיל לבעבע, הכנסתי לתוכו את עיגולי הקישואים הממולאים. יצקתי עליהם מהרוטב, וסגרתי מכסה. אחרי משהו כמו 20 דקות, יצקתי עליהם שוב מהרוטב, ואחרי קרוב לשעה, אחרי שדקרתי את הקישואים במזלג והם נענו לי ברכות, כיביתי אש.
הקישואים, ממולאים בפתיתים תפוחים ונימוחים, חיכו למתבגרת.
אמא, אמרה לי כשחזרה מורעבת מהחוג שלה, במצמוצי שפתיים, יותר טעים מהאורז. מאוחר בלילה, העברתי את הקישואים לקופסא בדרך למקרר, חיממתי לי פרוסת לחם וככה, טבלתי ברוטב שנשאר בסוטז', ועם טעם של עגבניות, פתיתים וקישואים סגרתי את היום.
בתיאבון.