כתיבה אפקטיבית על "כתיבה אפקטיבית"

קצת מלחיץ לכתוב פוסט על הספר "כתיבה אפקטיבית" של צפריר בשן, כי עצם הפוסט הוא ההוכחה הכי טובה ליישום של מה שכתוב בספר. אבל גם אם התוצאה לא משהו, אני מראש אומרת שמאוד נהניתי מהדרך

בחורה עם מחשב נייד

כתיבה אפקטיבית מאת צפריר בשן

ונפתח בגילוי נאות: אני מכירה את צפריר בשן, מחבר הספר "כתיבה אפקטיבית", כבר כמעט 16 שנה. מיודדת איתו ועם משפחתו ויש לנו גם כמה חברים משותפים ששנינו אוהבים. עם זאת, אני חייבת לציין שאני לא אוהבת אותו מספיק בשביל לזרוק לפח את כל האינטגריטי שלי בשבילו. לפיכך כל מה שתקראו להלן הוא דעתי הבלתי משוחדת בעליל. מקסימום אפשר להניח שאולי צחקתי במהלך הקריאה קצת יותר מכם, כי דמיינתי אותו אומר או כותב את מה שהוא כותב. זהו, אפשר להתחיל.

*   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *

סדנאות כתיבה הן משהו שהפך מאוד נפוץ בעשור האחרון. למרות שדי ברור שקשה להתפרנס בארץ מכתיבה, כולם רוצים לכתוב. ספרים, תסריטים, לא משנה מה. העניין הוא שרוב הסדנאות עוסקות בצד האמנותי של הכתיבה, ולא בכתיבה היומיומית שאנחנו חייבים לעשות גם אם אין לנו אספירציות פרנזניות. ובדיוק את הנישה הזאת תופס הספר "כתיבה אפקטיבית" (נדמה לי שבשן גם מעביר סדנאות כתיבה אפקטיבית, אם אתם ממש מתעקשים על הפורמט של פנים אל פנים).

הרעיון של הספר פשוט עד כאב: ספר שמלמד איך לכתוב באופן כזה שתצליחו להשיג את מה שאתם רוצים באמצעות הכתיבה שלכם. בין אם זה פתקים לבן הזוג שלכם, אימייל לבוס או קידום העסק שלכם דרך בלוג. אגב, הספר כאמור לא עוסק בכתיבה ספרותית, אבל אני אסתכן כאן במסקנה שגם מי שכותב פרוזה בבלוג שלו צריך להיות אפקטיבי, כי גם להשיג קוראים זאת מטרה שאנשים רוצים להגיע אליה.

168 עמודים יש בספר הדק הזה, והן בהירות, יעילות ואפקטיביות להפליא, עם המון דוגמאות משעשעות וסעיפי "עשה" ו"אל תעשה". למי הוא מיועד? לכולם. כותבים מנוסים, כותבים לא מנוסים וכל מי שרוצה להשיג משהו בעזרת הכתיבה, גם אם זה רק לגרום לבן הזוג שלו לרדת לקנות חלב.

עורכים שיקראו אותו ימצאו את עצמם מהנהנים בלי הרף לכל אורכו. כולנו מכירים את כל טעויות הכתיבה שמוזכרות בספר. אבל הדבר הראשון שעורכים יודעים לדקלם זה ש"אין אדם שלא זקוק לעריכה", ועל כן גם כותבים מנוסים ימצאו בספר תזכורות לדברים שהם פחות מקפידים עליהם. איך להגיד בעדינות, אם רק הייתי מיישמת לעתים יותר קרובות את העצה שלא להגיב אינסטינקטיבית, חיי היו הרבה יותר קלים וסביבי היו הרבה פחות אנשים נעלבים.

אם הייתי יכולה, הייתי קונה כמה ארגזים מהספר ומחלקת לכל מי שאני מכירה. הבעיה היא שלתת את הספר הזה במתנה זה קצת כמו לתת דאודורנט במתנה – אופציה להיעלבות פולנית מפוארת, ואני ממש לא צריכה את זה. אז עשו לעצמכם טובה וקנו אותו בעצמכם.

ורק חבל שהפרק על מחסומי כתיבה נמצא בסוף הספר. אם הוא היה בהתחלה אולי הייתי כותבת את הפוסט הזה כבר לפני חודש.