הבלוג של אמא מצפה

Expecting Mommy

האמת, כל האמת ורק האמת על הריון, לידה, הורות וכל מה שמסביב

עדכונים:

פוסטים: 24

החל מיולי 2012

לאחר כמעט חודשיים באוויר ושבעה פוסטים (כולל זה) באמתחתי, החלטתי לצאת לאוויר העולם הגדול, הלוא הוא הרשת החברתית.

30/08/2012

קרוב לחודשיים עברו מאז העלתי לאוויר הרשת את הפוסט הראשון שלי בבלוג. קרוב לחודשיים שהבלוג שלי “Expecting Mommy” פועל בעילום שם פה בסלונה, במעין “נסיעת מבחן”. שנים שהתחבטתי בשאלה “האם לכתוב בלוג?” ולפני כחודשיים החלטתי, סוף-סוף, לנסות גם אני את מזלי.

הכל התחיל, ביום קיץ לוהט אחד, כאשר אימי התומכת שלחה לי הזמנה לכנס בלוגו (כן, אותו אחד שהחברות פה בסלונה קיימו בסוף החודש שעבר). הזמנה ש”תפסה” אותי בצומת דרכים משמעותי מאוד בחיי האישיים וגרמה להרהורי הנושנים לעלות ולצוף שוב אל פני השטח. ההזמנה הגיעה אליי עם שובי ארצה, ולאחר הפסקה ארוכה מהחיים כפי שהכרתי אותם, לטובת טיול/ירח-דבש ארוך במיוחד אי שם בפסיפיק (שבעה חודשים ליתר דיוק).

כיאה לכל פסק זמן ארוך, והתבוננות מרחוק על החיים, גם הטיול הזה גרם לחזרתי ארצה להימהל בבלבול גדול ובהרבה מאוד סימני שאלה כמו: “מה עכשיו?”, “לאן פניי מועדות?” וחבריהם. בתור תקציבאית יחסי ציבור/דוברת/כתבת/עורכת תוכן לשעבר, מייד חיפשתי את מקומי בתחום התקשורת. אך לצערי ההבנה שתחום התקשורת, בדומה לתחומים אחרים כיום, בקשיים (כמו גם העובדה שהתא המשפחתי המתרחב שלי לא עוזר לסיכויי למצוא עבודה), לא אחרה לבוא.

ולכן היה זה טבעי שכאשר קיבלתי את ההזמנה לכנס, הלבטים על פתיחת בלוג משלי צפו ועלו להם מחדש, רק שהפעם מלבד הלבטים של “כן או לא” צצו גם מחשבות חדשות, קצת יותר קונקרטיות כדוגמת: על מה אכתוב? האם אצליח להתמיד? האם אהיה מספיק מעניינת? האם מישהו יקרא את זה בכלל? ועוד. למרות כל אלה, החלטתי לתת לזה צ’אנס, מקסימום…

וככה מצאתי את עצמי, מספר שבועות לפני הכנס, בחודש השלישי להריוני הראשון, פותחת את הבלוג, בלוג ההיריון שלי (“סוף-סוף יהיה לי על מה לכתוב לאורך זמן” שמחתי). את הבלוג החלטתי לכתוב בעילום שם, שכן פרט למשפחה הקרובה ולמספר מצומצם של חברים, אף אחד לא יודע על דבר ההיריון וכך גם רציתי שיישאר (לפחות לבינתיים).

כאשר הגיע יום הכנס, שמחתי על ההזדמנות שנפלה בחלקי לשמוע מניסיונם של אחרים ולהכיר בלוגרים וותיקים ממני. קיבלתי עצות והצעות לשיפור וייעול הבלוג שלי ואפילו השראה מאמהות-בלוגריות מהארץ (2BMOMMY) ומחו”ל. אחת ההמלצות החשובות, אם לא החשובה ביותר, שקיבלתי הייתה פרסום הבלוג במדיה החברתית.

מצד אחד בעולמנו הטכנולוגי ובתור מי ש”חיה” בפייסבוק (ואני לא מגזימה, בעלי, המתוסכל מכך, עדי), אין לי ספק שזהו צעד הכרחי. אבל מצד שני, הרצון לשמירה על אלמוניות, לפחות זמנית, מתנגשת עם הרצון העז לפרסם ולהגיע לציבור רחב יותר של קוראים. ולכן החלטתי לדחות את הקץ ובינתיים הפצתי את הבלוג בקרב המיודעים בלבד, כאמור מעין “נסיעת מבחן”, עבורי ועבור הבלוג.

במהלך זמן זה, בעוד אני תופחת לאיטי הכל התנהל כמתוכנן. את המשפחה המורחבת, שגם מחוברת אליי ברשת החברתית, הוריי השביעו לסודיות-חברתית. ובסך הכל, למעט מספר מועט של כמעט-פספוסים וכמעט-פליטות-פה לא רצויות של קרוביי, לאנשים הלא נכונים בזמן הלא נכון, דבר ההיריון נשמר במעגל המצומצם.

עד אשר בתחילת השבוע, ולראשונה, סיפר בעלי היקר קבל עם ופייסבוק על דבר ההיריון, מי היה מאמין שדווקא הוא מבין שנינו יהיה זה שיישבר ראשון?! ובכך למעשה גרם לי להבין, שלמרות חששותיי הפולניים, פחדיי מ”עין הרע”, ועוד אמונות טפלות כאלה ואחרות, כיום לקראת סוף חודש חמישי זה בסדר (ואפילו מקובל) לספר.

ולכן היום, לאחר כמעט חודשיים באוויר ושבעה פוסטים (כולל זה) באמתחתי, החלטתי לצאת לאוויר העולם הגדול, הלוא הוא הרשת החברתית. מוזמנים להיות חברים, ללייקק, לשתף, לעקוב, להשאיר הודעות ולפרגן (כי חיזוקים חיוביים זה תמיד טוב לאגו). ומי יודע, אולי מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו יקבל את ההשראה שלו ממני.

עוד מהבלוג של אמא מצפה

כשאת אומרת "נה" למה את מתכוונת?

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: השעה 2 בלילה והתינוק לא מפסיק לקטר. נתתם לאכול, החלפתם חיתול, הוא עשה גרעפס ואתם כבר למעלה משעה מקפצים על כדור הפיזיו כשהוא מונח עליכם בתנוחת ה"נמר על עץ". נשמע מוכר? אם אתם כמונו, סביר להניח...

אמאל'ה, אני אמא!

מדהים כמה רק עכשיו, כשאני אחרי, אני מבינה שלא משנה כמה נתכנן, כמה נתכונן, בסופו של דבר הדברים יקרו בדרכם. לא משנה כמה אמרתי מראש ש"נזרום" ו"מה שיהיה יהיה" – רק עכשיו אני מבינה עד כמה לא הבנתי את המשמעות לעומקה. שבוע 38. הכל...

תצוגה מקדימה

מצפים לבואה

דצמבר כבר כאן, חודש תשיעי כבר ממש מעבר לפינה. איזו התרגשות! ההתרגשות, מסתבר, לא פוסחת על אף אחד וגם הסבים והסבתות לעתיד מצטרפים ל"חגיגה". רק אתמול סיפרו לי הורי איך הוציאו מאחסון את כל הבגדים הקטנטנים, הבובות והצעצועים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה