הבלוג של אמא מצפה

Expecting Mommy

האמת, כל האמת ורק האמת על הריון, לידה, הורות וכל מה שמסביב

עדכונים:

פוסטים: 24

החל מיולי 2012

תקופה מבלבלת, משוגעת ולעיתים אף מתסכלת עוברת על כוחותינו, עם בואו של חודש שמיני אל מחוזותינו. מלבד התסמינים הגופניים ההולכים ומתגברים (ע”ע כאבי גב, צרבות, עייפות וחבריהם), תופעות חדשות ומוזרות נגלו לפניי – חלקן נעימות אפילו פחות

12/11/2012

תקופה מבלבלת, משוגעת ולעיתים אף מתסכלת עוברת על כוחותינו, עם בואו של חודש שמיני אל מחוזותינו. מלבד התסמינים הגופניים ההולכים ומתגברים (ע”ע כאבי גב, צרבות, עייפות וחבריהם), תופעות חדשות ומוזרות נגלו לפניי – חלקן נעימות אפילו פחות:

תופעת קן הקוקייה
בתור חובבת רכבות הרים, אני חייבת לציין שאני ממש לא מחבבת את הרכבת הרגשית אליה נקלעתי לאחרונה. בחיי שזו לא אני – אלה ההורמונים המתפרצים. כאשר שנייה אחת אני צוחקת ושנייה אחר כך בוכה, רגע חייכנית ורגע אחרי עצבנית (כולל עשן שיוצא מהאוזניים) – ממש קשה להישאר שפויה. נכון, אני מודה, מעולם לא הייתי עצורה רגשית, אבל הבדל של שמיים וארץ בין זה לבין איבוד שליטה.

ואם כבר בציפורים עסקינן, לאחרונה הכרתי מקרוב את תופעת הקינון הכה נפוצה. לא האמנתי לסיפורים, חשבתי שזו לגמרי המצאה, אבל כשמצאתי את עצמי חולמת בהקיץ לראשונה, הבנתי שגם אני התחלתי לקנן. ולמרות הפחדים מ”עין הרע” שהחברה דאגה להטמיע בי, קשה שלא לדמיין את החיים רגע אחרי הלידה ולהתחיל להתארגן אליהם. אז מצד אחד כשאני רואה בגדים קטנטנים ומתוקים אני עוד עוצרת מלקנות, אבל מצד שני מוצאת את עצמי מטיילת בין דפי האינטרנט (בשעות הקטנות של הלילה), מחפשת אחר רעיונות עיצוב לחדר תינוקות, בוחרת בדים לוילונות וצבע לארונות.

תופעת הנשמות הטובות
ללא ספק אחת התופעות השנואות עליי ביותר. אותן “נשמות טובות”, הם כל האנשים היקרים, אשר לצערי (ולצערם בעיקר) נולדו ללא האפשרות לשלוט בסוגריהם הורבאליים.

אז עבור כל אותם אלה שטאקט הוא מהם והלאה או שחושבים שלהתערב לי בחיים בשל היותי הריונית, זה הכרחי: אני באמת לא יודעת איפה אתם חיים, אבל להגיד על אישה בסוף חודש שביעי/תחילת שמיני שהיא “נראית כאילו היא עומדת ללדת” זו ממש לא מחמאה ובטח שלא בדיחה משעשעת! ואם אתם חושבים ש”הריון זו לא מחלה”, תסבירו לי איך זה שבשבעת החודשים האחרונים, ראיתי יותר רופאים מאשר בכל שנות חיי?!

סביר להניח שאם תשאלו אותי לשלומי, תזכו לתשובה לקונית של “הכל בסדר” או לכל היותר “מצוין” – אבל תכלס, למה אתם מצפים? שאתחיל לפרט באיזה שעות הצרבת תוקפת? אולי תרצו לדעת כמה פעמים בלילה אני קמה לשירותים? או על כמה ארוחות בוקר ויתרתי לטובת האסלה? אולי תחפצו שאספר לכם בפרוטרוט על הליכת הברווז שסיגלתי? אני בטוחה שלא. וחוץ מזה, מותר לי לשמור על מינימום של כבוד עצמי, לא?!

נכון, אתם למודי ניסיון ונורא בא לכם לחלק בנדיבות (יתר) הצעות “ייעול”, אך זה לא גורם לי להעריך אתכם יותר. לא, ההיריון הזה הוא לא שלכם, הוא שלי (ושל בעלי), ואם הייתי רוצה את דעתכם הייתי מבקשת אותה. ועד אז, אם אין לכם משהו מעודד/נעים/חיובי/תומך לומר, ומתוך הנחה שאתם לא רוצים ליפול על הצד העצבני של תופעת ההורמונים המתפרצים, במטותא מכם, שמרו את העצות והערות לעצמכם. תודה!

כי אם יש משהו שלמדתי מהתקופה המשוגעת הזו, הוא ש -

If it looks like a duck and walks like a duck, it’s probably me being SUPER pregnant!!! …So you better run as far as you can…

עוד מהבלוג של אמא מצפה

כשאת אומרת "נה" למה את מתכוונת?

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: השעה 2 בלילה והתינוק לא מפסיק לקטר. נתתם לאכול, החלפתם חיתול, הוא עשה גרעפס ואתם כבר למעלה משעה מקפצים על כדור הפיזיו כשהוא מונח עליכם בתנוחת ה"נמר על עץ". נשמע מוכר? אם אתם כמונו, סביר להניח...

אמאל'ה, אני אמא!

מדהים כמה רק עכשיו, כשאני אחרי, אני מבינה שלא משנה כמה נתכנן, כמה נתכונן, בסופו של דבר הדברים יקרו בדרכם. לא משנה כמה אמרתי מראש ש"נזרום" ו"מה שיהיה יהיה" – רק עכשיו אני מבינה עד כמה לא הבנתי את המשמעות לעומקה. שבוע 38. הכל...

תצוגה מקדימה

מצפים לבואה

דצמבר כבר כאן, חודש תשיעי כבר ממש מעבר לפינה. איזו התרגשות! ההתרגשות, מסתבר, לא פוסחת על אף אחד וגם הסבים והסבתות לעתיד מצטרפים ל"חגיגה". רק אתמול סיפרו לי הורי איך הוציאו מאחסון את כל הבגדים הקטנטנים, הבובות והצעצועים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה