הבלוג של איבי - הרואה בקלפים

איבי

נעים מאד, אני איבי ואני קוראת בקלפים. ילידת 1971 וכל חיי אני בודקת איך אני יכולה לשפר את עצמי. חיי הם תהליך מתמשך של לימוד, אושר, שמחה, התפתחות, נתינה ואהבה. עוד משחר ילדותי ידעתי דברים שלא יכולתי להסביר אותם. מגיל 15 אני... +עוד

נעים מאד, אני איבי ואני קוראת בקלפים. ילידת 1971 וכל חיי אני בודקת איך אני יכולה לשפר את עצמי. חיי הם תהליך מתמשך של לימוד, אושר, שמחה, התפתחות, נתינה ואהבה. עוד משחר ילדותי ידעתי דברים שלא יכולתי להסביר אותם. מגיל 15 אני בתחום המחשבים, במהלך השנים עבדתי במספר ארגונים גדולים ולשמחתי תמיד הייתי מוקד עלייה לרגל – אנשים תמיד חיפשו את קרבתי כדי לדבר, לספר, לשתף ולקבל עצות טובות. לפני שנים רבות הגעתי ללימודי קריאה בקלפי טארוט וכל השאר היסטוריה. עד שהגעתי ללימודי קריאה בקלפים ומאז, למדתי מגוון נושאים ובהם גרפולוגיה ונומרולוגיה, התפתחות אישית ומודעות. במהלך השנים יצרתי מודל ייחודי של פתיחה בטארוט, הנעזר בקלפים על מנת לבחון מצבים, לנתח אותם כך שאוכל לייעץ ולתת לאנשים הכוונה. לעשות את הדבר הנכון, אמור להיות קל. אם לא קל לכם, תנו לי לעזור לכם. מחכה לך, איבי www.evy.co.il

עדכונים:

פוסטים: 172

החל ממאי 2011

אמא שלי היקרה, החליטה לפנק אותי ליום ההולדת והזמינה לנו דרך סוכנות שמוליק רובין תיירות, לילה במלון לאונרדו חיפה.

אמא שלי, הזמינה לנו חצי פנסיון.

עלות הלילה באירוח חצי פנסיון עלה 1100 ₪, כן, קראתם נכון 1100 ₪ ללילה באמצע השבוע במלון בחיפה…

הגענו למלון קיבלו אותנו בקבלה בחיוך.

ביקשנו קומה גבוהה ונוף לים,

קיבלנו קומה 9 מתוך 20 ואת הים ראינו אם הוצאנו את גופנו מהחלון.

בקבלה שירן נתנה לנו דף עם שעות ומיקום חדר האוכל.

שעות ארוחת הערב 18:30 – 20:30 בקומה 2.

התלבשנו יפה ובשעה 19:30 לערך, ירדנו לקומה שנייה לארוחת הערב.

הגענו לחדר האוכל ואין שם אף אחד ואין אוכל.

הסתכלנו מסביב וראינו בחור ששואב ושאלנו אותו איפה ארוחת הערב, כי חשבנו שאולי טעינו במקום.

הוא ענה לנו שלדעתו אין היום ארוחת ערב.

מופתעות עד מאד, עלינו לקבלה ופנינו לבחורה.

היא אמרה נכון, אין היום ארוחת ערב.

אמא שלי בפליאה אמרה לה שאנחנו לקחנו חצי פנסיון והמלון אישר לנו חצי פנסיון.

הבחורה בקבלה אמרה לנו שאנחנו יכולות לאכול בלובי.

זה לא ממש מצא חן בעינינו, אבל בשל מזג האוויר הסוער והשעה המאוחרת, הלכנו לשבת בלובי.

משיחה עם המלצרית הבנו שמגיע לנו מנה ראשונה, מנה עיקרית ושתייה.

אמא שלי ביקשה למנה ראשונה סלט קטן, המלצרית אמרה שלא מגיע לנו, המנה הראשונה זה רק מרק.

וכיוון שהיה רק מרק בצל, אמא שלי ויתרה, שכן היא לא אוהבת מרק בצל.

אני ביקשתי מרק בצל.

קיבלתי קערית קטנה עם מרק מלוח ברמות שלא ניתן לתאר.

אכלתי 2 כפות והפסקתי.

לא ידענו מה לקחת למנה עיקרית שכן כבר חלמנו על בשרים ותוספות וסלטים וקינוחים, ארוחת ערב בבית מלון…

לבסוף,

אני ביקשתי סלמון על מצע רביולי

ואמא שלי ביקשה דניס שמוגש עם תפוחי אדמה וירקות

לאחר דקות ארוכות הגיעה המלצרית ואמרה שאין היום דניס ואפשר מושט במקום

מיואשות לחלוטין, אמא שלי הסכימה לקבל את המושט.

ביקשנו שתייה, מים מינרליים וקולה זירו,

המלצרית הביאה 7 אפ, אמא שלי אמרה שהיא ביקשה זירו,

והמלצרית ענתה, נכון, אבל אין.

הגיעו המנות העיקרית

צלחת של רביולי ששחו במים לבנים ועליהם שני נתחים של פילה סלמון.

לקחתי ביס מפילה הסלמון, יבש ובלתי אכיל.

אכלתי רביולי אחד, היה סתמי מאין כמוהו והרוטב לא טעים.

אמא שלי קיבלה ירקות עם עיגולי תפוח אדמה ונתחי מושט,

מושט יבש ולא ניתן לחתוך אותו אפילו, לפחות לא בסכין שהיה לנו.

גם את תפוחי האדמה לא ניתן היה לחתוך.

המלצרית הגיעה לשאול אם הכל בסדר ואמרתי לה שהאמת שלא.

זה לא טעים, הדג יבש, הרוטב מים ואמא שלי הדגימה לה, איך היא לא מצליחה לחתוך, לא את הדג ולא את תפוחי האדמה.

ברגע זה, אמא שלי אמרה למלצרית, תרשמי לעצמך בבקשה שלא אכלנו וקמנו ללכת.

המלצרית ביקשה שנבוא איתה לקבלה, שכן היא לא יכולה להגיד שלא אכלנו.

ניגשנו לקבלה, סיפרנו את הסיפור לפקידת הקבלה והיא ביקשה מאיתנו לחכות למנהלת שירות הלקוחות.

חיכינו, הגיעה אישה מאד נחמדה ושמה מירי, ואמרה לנו נכון, אין ארוחת ערב היום, אבל אתן יכולות לשבת בלובי ולהזמין או חלבי או בשרי.

הסברנו לה שאת זה אף אחד לא אמר לנו וגם אי אפשר להשוות ארוחת ערב בבית מלון למנה עיקרית בלבד בלובי.

ושאם היינו יודעות, היינו דואגות להזמין מקום באיזו מסעדה בחיפה ובטח שלא לשלם את המחיר השערורייתי ששילמנו.

היא ניסתה להיות מאד נחמדה אלינו ורצתה לשלוח לנו אוכל לחדר, אבל לי כבר יצא החשק ועלינו למעלה לחדר.

אחרי כרבע שעה, טלפון,

אמרתי לאמא שלי, זה בשבילך.

מנהלת שירות הלקוחות, מירי, רצתה לשלוח לנו אוכל, אני וויתרתי ואמא שלי התרצתה והסכימה לקבל פרגית עם אורז.

עברה רבע שעה, עברה חצי שעה, עברה שלושת רבעי שעה וטלפון.

אמרתי לאמא שלי, זה בשבילך.

מנהלת שירות הלקוחות, מירי, התקשרה לשאול אם טעים לנו…

אמא שלי אמרה לה שלא הגיע כלום.

לא יודעת מה היא אמרה לה, אבל אמא שלי כבר אמרה לה שלא תשלח.

עברה רבע שעה, עברה חצי שעה, דפיקה בדלת,

אמרתי לאמא שלי, זה בשבילך.

אמא שלי קמה לדלת, אמרה, לא תודה וסגרה את הדלת.

היה לי בתיק חטיף בריאות ואמא שלי ואני חלקנו אותו

זאת הייתה בסוף ארוחת יום ההולדת שלי….

למחרת גם חיכינו למעלה משעה לנייר טואלט

אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי….

שלכם

איבי

האתר שלי:

www.evy.co.il

עוד מהבלוג של איבי - הרואה בקלפים

30 קילו פחות

כן, זה הגיע, זה לקח זמן, אבל הגעתי לזה, אני 30 ק"ג פחות. אם היו אומרים לי לפני 11 חודשים שאני אתמיד, ארזה, אתמיד, אלך, אתמיד, אתמיד, אתמיד, לא הייתי מאמינה על עצמי. עברתי תהליך של שינוי. כל חיי אני עוברת תהליכים של שינוי. היה לי...

תצוגה מקדימה

לזייף או לא לזייף ? זו השאלה

Meon the mic  - אלי הורוביץ 12, רחובות (בית עופר)  - טלפון: 08-6422020 גילוי נאות – הייתי מוזמנת בערב זה Meon the mic  - אלי הורוביץ 12, רחובות (בית עופר)  - טלפון: 08-6422020 ...

תצוגה מקדימה

עוגיות טחינה

אני מאד אוהבת להכין עוגיות, יש בזה משהו מרגיע. לפחות אותי... מכיוון שאני 99% מהזמן באיזושהי דיאטה, אני משתדלת שלא להכין ככה סתם עוגיות, אלא רק כשאני מארחת או נוסעת למשפחה שלי לבקר. לכן, אתמול, ידעתי שאנחנו ניסע לאח שלי אחר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה