האם ניתן לחייב גבר במזונות ילד שאיננו שלו?

באופן מפתיע ביותר, ישנם מקרים רבים בהם גבר עלול למצוא עצמו מחויב על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני לפרנס ילדים שאינם יוצאי חלציו.

אם תשאלו אדם מן הרחוב את מי לדעתו חייב הוא לפרנס על פי החוק, התשובה שתקבלו תהיה בוודאי: "את אשתי ואת ילדיי". באופן מפתיע ביותר, ישנם מקרים רבים בהם גבר עלול למצוא עצמו מחויב על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני לפרנס ילדים שאינם יוצאי חלציו. כיון שמזונות לילד משולמים כל עוד הם קטינים, במשך 18 שנים, ועוד שנתיים או שלוש נוספות בשיעור מופחת של שליש במהלך השירות הצבאי, בהנחה שמקבל המזונות אינו צאצא שלכם, מדובר בנטל כבד בהחלט! על כך ברשימה שלפניכם.

בהערת אגב יאמר כי לא תמיד הצדק וההיגיון תומכים בחיובו של אב ביולוגי לשאת בפרנסת צאצאיו. כך למשל, בחודש ינואר 2013 במדינת קנזס שבארה"ב תבעו רשויות המדינה לחייב תורם זרע במזונות הילדה שנולדה כתוצאה מן התרומה! מדובר בגבר בן 46, בשם ויליאם מארוטה (במדינת ישראל, אגב, תיק כזה היה מתפרסם רק ללא שמות הצדדים) שבשנת 2009 העניק מזרעו לשתי נשים לסביות. אחת מהן הרתה וילדה בת. תורם הזרע וויתר על זכויות הוריות כלפי הבת. לאחר מספר שנים שתי הנשים נפרדו, וחדלו להיות בנות-זוג, והאם הביולוגית הגישה בקשה לסיוע כספי מן המדינה לצורך כלכלת הבת. המדינה מצידה, במסגרת טפסי הבקשה לסיוע שמילאה האם, דרשה מן האם לחשוף את זהותו של תורם הזרע, וזו עשתה כך. בניגוד לחוקי המדינה, תהליך תרומת הזרע נעשה באופן פרטי, שלא כדין, וההפריה לא בוצעה באמצעות רופא מורשה. כיון שכך, דורשות היום רשויות מדינת קנזס מתורם הזרע לשלם מזונות עבור הילדה.

באופן דומה, ניתן להתווכח אם מן הראוי להטיל על כתפי הציבור את פרנסתם של ילדים לאימהות חד-הוריות, שזהות אביהם אינה ידועה, או שהאם מסתירה את זהות אביהם גם מקום שזו ידועה לה. דבר זה אינו רצוי, בין היתר, משום שיש בכך כדי לעודד הבאת ילדים עניים לעולם, מתוך הסתמכות על משאבי המדינה. אותו רציונאל שולל את החיוב של גבר שהפך לאב בעל כורחו במזונות הנולד, מה שמכונה לעתים "גניבת זרע", דבר שבתי המשפט עושים כדבר שבשגרה.

נחזור עתה מן העולם הרחב אל ארצנו הקטנטונת על תסבוכותיה המשפטיות, שכן גם כאן לא חסרות כאלה בנושא הנדון. החוק במדינת ישראל, למען דיוק החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), מטיל על אדם חבות לשאת גם במזונות הילדים של בני זוגו. משמעות הדבר היא כי גבר שנושא לאישה אישה שכבר יש לה ילדים מגבר אחר, עלול למצוא עצמו נתבע ומחויב לשלם לאותם ילדים מזונות, אף על פי שאינו אביהם. כך בפרט מקום שאביהם הביולוגי של הילדים איננו בנמצא, כגון מחמת שנפטר, ברח מן הארץ, פשט רגלו או נאסר. תביעה שכזו ניתן למנוע במסגרת הסכם ממון או הסכם נישואין שייכרת בין הצדדים, אשר יתנה על הוראות החוק.

לא רק בתי המשפט לענייני משפחה עשויים לחייב גבר במזונות גם במקרה בו ברור כי הוא איננו האב של הילד, אלא גם בית הדין הרבני, שנחשב תמיד לערכאה הנוחה יותר להתדיינות עבור גברים, עושה זאת לעתים. להלן יובא מקרה לדוגמא שנדון בבית הדין הרבני האזורי בחיפה. גבר אשר היה מעוניין להינשא לאישה הרה, הצהיר בבית הדין הרבני כי הוא אבי העובר שבבטנה, ואף התחייב לזון את הילד לכשזה ייוולד. יוער כי בלא הצהרה כזו המכירה באבהות, לא היה ניתן להם היתר נישואין. הילדה נולדה בדיוק יום אחד אחרי החתונה. לפי עדותם, הצדדים חיו יחדיו לפני הנישואין וקיימו יחסי אישות. הצדדים חיו ביחד לאחר החתונה רק במשך שבוע אחד, והתגרשו זמ"ז אחרי 3 חודשים. האישה הצהירה בבית המשפט האזרחי מאוחר יותר כי התובע אינו האב, והודתה בטענת הגבר, כי הם הכירו האחד את האחר רק מספר חודשים לאחר שהרתה. בית המשפט סירב לאשר בדיקת רקמות, משיקולים האמורים להלן בהמשך. גם עובר לגירושין התחייב הגבר בהסכם בכתב לשלם לקטינה מזונות, אך לאחר מכן פנה לבית הדין וביקש לבטל את הכרתו באבהות, וכפועל היוצא מכך – לבטל גם את תשלומי המזונות. בית הדין דחה את התביעה, וחיוב המזונות נותר בעינו. בית הדין הרבני הסתמך על הצהרת האבהות שנתן הגבר, ועל כך שהתחייב בשתי ההזדמנויות הנ"ל לשאת במזונות הילדה, כעילות המצדיקות נשיאה בדמי המזונות, וזאת למרות שציין כי הרושם הוא שהגבר איננו אבי הקטינה.

לעתים יאולץ גבר לשלם מזונות לילדים שאולי הוא אביהם – ואולי אינו אביהם, אף בטרם הוכחת עובדת האבהות עד תום. המדובר בגברים שנתבעים בתביעת אבהות, ומסרבים מטעמים שונים לעבור בדיקת רקמות, למרות שחויבו בה על ידי בית המשפט. נתבעים שכאלה עלולים לשלם בשל כך בלבד שסירבו לבדיקת רקמות דמי מזונות במשך 20 שנה לילדים שאינם שלהם. בית המשפט נוהג לפסוק מזונות לאותם ילדים על סמך עצם הסירוב של נתבעים כאלה לבדיקת האבהות, מתוך הנחה שהימנעותם של הגברים האלה מביצוע בדיקה שהוכחה כוודאית ואמינה ב-99.99%, מהווה בעצמה ראייה לאבהותם, לפחות לצורך פסיקת מזונות לקטין. המלצתי לגבר שנתבע בתביעת אבהות היא לבצע בדיקת רקמות, בראש ובראשונה כדי לדעת אם אכן הינו האב. הנימוקים: כאמור, לגבי חיוב במזונות  – ממילא יקבע חיוב כזה גם אם הגבר יסרב לבדיקה. לגבי ירושה – ניתן להניח צוואה שתדיר מירושת הגבר כל מי שאינו רוצה שיירש אותו, גם אם יוכח בעתיד כי מדובר בבנו או בתו.

מקרה נוסף של גברים שמשלמים מזונות נגד רצונם לילדים שלא הולידו הינו זה של גברים נשואים, אשר נשותיהם בגדו בהם וילדו ילדים שאינם שלהם. גם גברים אלה עלולים להיות מחויבים לשלם לילדיו של גבר אחר תשלומי מזונות. כיצד נוצר מצב כה מעוות ובלתי תקין? חוק מידע גנטי שנחקק בישראל מונע כמעט לחלוטין את האפשרות לבצע בדיקת רקמות ולברר את האבהות על ילדים שנולדו לאישה יהודיה נשואה, ושההיריון עימם החל במהלך הנישואין. זאת אף אם הצדדים חיו בנפרד, ורק טרם התגרשו זה מזה. חשש הממזרות ההלכתי גובר על כל שיקול אחר במסגרת החוק, ורק כשנשקפת לאדם סכנה גופנית משמעותית, לבריאותו או לחייו, יתכן לחרוג מן הכלל. החוק מדבר על סכנת חיים או חשש לנכות חמורה. רק אז יתאפשר לבעל לברר אם הוא אבי הילדים, ולא רק למטרה של הבטחת השקט הנפשי שלו ביודעין שהוא מגדל ומחנך את ילדיו האמיתיים, או לשם פטור מתשלום מזונות לילדים שבעצם אינם שלו.

למידע נוסף אודות עו"ד אודליה אלטמן

לאתר השאלות והתשובות של אודליה אלטמן

עו"ד אודליה אלטמן
אודליה אלטמן, עורכת דין ובעלת משרד עצמאי כ-28 שנה. עו"ד אודליה אלטמן עוסקת בדיני משפחה, כגירושין וירושה: צוואות, הסכמי ממון, מזונות, משמורת, חלוקת רכוש, אבהות, ידועים בציבור, פונדקאות ועוד. בנוסף לעבודתה משתתפת אודליה אלטמן כדרך קבע בתוכניות הטלויזיה והרדיו השונות ומשתפת את קהל הצופים והמאזינים בסוגיות מתחומי עבודתה.