הבלוג של אסתי צרויה רומשקנו

ברחובות שלנו

אוהבת ללקט סיפורים מהרחובות שלנו וממה שאוספת בינהם.. רחובות של ילדות,רחובות בהן נשכחה האהבה,בהן נמצאה אהבה,תשוקה,שמחה רחובות של הצלחה,של כישלון,של כמיהה,של מזל..ומה שבינהם. יועצת נסיעות,אם לשלושה ילדים:אביב שיר... +עוד

אוהבת ללקט סיפורים מהרחובות שלנו וממה שאוספת בינהם.. רחובות של ילדות,רחובות בהן נשכחה האהבה,בהן נמצאה אהבה,תשוקה,שמחה רחובות של הצלחה,של כישלון,של כמיהה,של מזל..ומה שבינהם. יועצת נסיעות,אם לשלושה ילדים:אביב שיר ומאי. כותבת באתר מפה לאוזן על אופנה וסיפורים קצרים. בעלת המותג "רומשיק" האהבות הגדולות שלי הן: לייף סטייל,השראה ואהבה,עיצוב,טיולים,אופנה,אוכל טוב,וינטאג',יד שניה ...בקיצור:החיים הטובים. וכמו כל אמא יהודייה טובה לבשל ,לאפות,לארח ולפנק... שמחה ומברכת את כל העוקבים והמגיבים שלכם אסתי

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מינואר 2015

רוקח האיצטרובלים

רוצה להזמין אתכם לקרוא את הספר המכונן הזה

שיגרום לכם להסתכל בתבונה על הדרך בה אתם צועדים

ולעשות אותה טובה ומועילה יותר עבורכם.

מבטיחה לכם שהוא יהיה מונח על השידה שבחדר השינה לראשכם

ובסוף היום כשתעלו על יצועכם, אחרי שתשילו את היום מעליכם, ותדפדפו בראש את שעות היום..תחפשו תשובות לרגעים שחלפתם דרכם

תבואו אל הרוקח..

ובדיוק במקום שתפתחו את הספר תמצאו את התשובה והתכלית של היום שעברתם..

תנסו

זה עובד..

 

עכשיו קצת על הספר

 

שי עמית לוקח את ידנו משלב את אצבעותנו באצבעותיו של ג’וליאן ומכניס אותנו בעדינות והמון רגישות לארץ הפסיפס
אותה ברא בתבונה יתרה ובכשרון רב
ושזר בתוכה תורת חיים

בדרך לפגוש את רוקח האיצטרובלים אנו עוברים עם ג’וליאן דרך נהר
בתיאור הדרך ניתן להרגיש את פכפוך המיים ולשמוע את המשוטים מכים במיים
את הפסיעות במעלה ההר,
את הפחדים,
את הזיעה ניגרת על גבו ולשמוע את משב הרוח שמצנן את הזיעה שבין החולצה לתרמיל שנושא עימו
המסע מתחיל במציאות וגולש לתוך הנפש פנימה
דרך ארץ הפסיפס,מושבת האבודים,הרי החופש בואך אל רוקח האיצטרובלים
במסע פוגשים:
את החברה שבוחרת להכניס אותנו למסגרות
שלא מאפשרת לנו לבחור
את מוסדות החינוך
את הרצון בבטחון
את הקול שלנו
הפחדים
החופש
האהבה
האושר

החברה העכשוית מודדת אותנו בעלות ותועלת החל במראה,חינוך ועיסוק
מביאה את המשפחה לעבודה ואת העבודה למשפחה
והופכת אותנו למכונות אדם בכל תחום
הטכנולוגיה מרחיקה את הלבבות שלנו והופכת אותם מתכתיים
הנטל והלחץ החברתי ממוטט אותנו
וכשאנחנו מתעוררים כבר מאוחר מידי
“הגעת לארץ הפסיפס אחרי שנשמעת לשליחותו של הכאב…
הכאב הוא רק השליח….
כל אדם יכול להקשיב רק לרוח החופשית של עצמו”

“…אי אפשר לחזור אל מקום שמעולם לא היית בו”..

“כל אדם נולד עם אוסף רגשות מסודרים במבנה חד פעמי”

“לכל אדם יש איצטרובל אחד בארץ הפסיפס
שבתוכו קיים הנצח של הוויתו,בין זרעי הפוטנציאל שבתוכו ,טמונה האמת הפנימית של האדם על עצמו”

ולמה איצטרובלים?..
תצטרכו לעבור את המסע כדי לגלות

לא ירחק היום שיהפוך לתסריט

זה ספר שילווה אתכם ימים רבים אחרי שתסיימו לקרוא
תחזרו אליו ותמרקרו את הרגשות,התובנות ומשפטים שילוו אתכם הלאה

וזכרו תמיד שאף אחד לא קובע את האושר שלכם
זה החופש שלכם שנותן לכם כל מה שאתם
והאנשים שבחרתם סביבכם שמשתקפים משרשרת המראה שקיבלו ממך

רוצו לקרוא ואל תשכחו להודות לשי עמית

 

רוקח האיצטרובלים 1 רוקח האיצטרובלים 2 רוקח האיצטרובלים

עוד מהבלוג של אסתי צרויה רומשקנו

תצוגה מקדימה

מימונה מופלטה ומה שבינהן..

מימון התחתןן  עם אהובתו ,בתו של השכן שושן  ואשתו מימונה,בשמיני עצרת... לא יכול היה להתאפק יותר ולשמור את תאוותו בין רגליו... מיד עם צאת החג הכינה אמא שלו קוסקוס חלבי , לקינוח הכינה...חתיכות בצק טובלות בחמאה...

תצוגה מקדימה

שבועות-על קוסקוס,סבתא פלילה ..ולא רק גבינות..

אצלנו בשבועות אכלו קוסקוס.. גבינות זה מנהג ישראלי.. קוסקוס מזכיר לי את סבתא פלילה.. סבתא פלילה הייתה יושבת מחוץ למחסן על המדרגה שאליה הוביל שביל בטון.. פעמיים בשבוע הייתה עושה קוסקוס ביום שלישי וביום שישי.. ----- על מגש...

תצוגה מקדימה

אל תקרא לי "כושית"

סבתא בתשבע,לא הייתה סבתא שלי.. היא הייתה סבתא של הבני דודים שלי.. סבתא בת שבע הייתה צברית ירושלמית,דור שביעי או שמיני בארץ,אשה תמירה,מטופחת.. מבקרת במספרה אחת לשבוע,צובעת שיערה בסגול,קוראת מגזינים,מתלבשת על פי צו...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה