הבלוג של אסתי צרויה רומשקנו

ברחובות שלנו

אוהבת ללקט סיפורים מהרחובות שלנו וממה שאוספת בינהם.. רחובות של ילדות,רחובות בהן נשכחה האהבה,בהן נמצאה אהבה,תשוקה,שמחה רחובות של הצלחה,של כישלון,של כמיהה,של מזל..ומה שבינהם. יועצת נסיעות,אם לשלושה ילדים:אביב שיר... +עוד

אוהבת ללקט סיפורים מהרחובות שלנו וממה שאוספת בינהם.. רחובות של ילדות,רחובות בהן נשכחה האהבה,בהן נמצאה אהבה,תשוקה,שמחה רחובות של הצלחה,של כישלון,של כמיהה,של מזל..ומה שבינהם. יועצת נסיעות,אם לשלושה ילדים:אביב שיר ומאי. כותבת באתר מפה לאוזן על אופנה וסיפורים קצרים. בעלת המותג "רומשיק" האהבות הגדולות שלי הן: לייף סטייל,השראה ואהבה,עיצוב,טיולים,אופנה,אוכל טוב,וינטאג',יד שניה ...בקיצור:החיים הטובים. וכמו כל אמא יהודייה טובה לבשל ,לאפות,לארח ולפנק... שמחה ומברכת את כל העוקבים והמגיבים שלכם אסתי

עדכונים:

פוסטים: 20

עוקבים: 9

החל מינואר 2015

ביום חורף אביך בתחילת השבוע..נשאה אותנו הרוח מהצפון הרחוק לתאטרון תמונע

את ההצגה  כתבה אלישבע גרינבאום ז”ל

זוהי הצגת יחיד מפוארת של השחקן יפתח אופיר בבמויה האינטיליגנטי של מור לידור

על ההצגה התפאורה הקהל ויפתח אופיר

את הסיפור מספר חסר השם, השותף לתא של בן שטרית.

כשנכנסנו לאולם נגלתה לעיננו במה מורכבת מ 16 ריבועים מרושתים בגובה המותניים -המדמים כלא או כלוב

סביב  היו מסודרים הכיסאות בריבוע,ככולאות את הבמה..

אט אט התמלאו הכיסאות,כשלפתע משום מקום הגיח יפתח אופיר,ניתר לבמה,נעמד במרכזה  והחל סורק את הקהל,תוך כדי הליכה רק על קוי המתאר של ריבועי הרשת,הביט בעינינו הצופים.. סרק אחד אחד,ישר לעיניים

כאילו ביקש לרכז את הקהל..

והקהל אכן היה מהופנט

מהופנט לדמויות המפרפרות בין יאוש לתקווה,

בין אהבה לשנאה,

עמידה בכללי התנהגות וגבולות

בין הכן והלא

וההחלטה מתי לשים סוף

מתי לאמר “די”

ההצגה מתחילה תוך כדי הליכה על הרשתות  בוירטואוזיות אקרובטית

השותף לתא של בן שיטרית החל מספר …

“כשהייתי קטן.

אמא לקחה אותי לגן-חיות בחיפה שהיה אז.

והסתכלתי על הקופים בכלוב, חשבתי, איזה יופי, גן – חיות.

ועכשיו גם הציפורים מסתכלים עלי דרך הרשת.

רק מהצד השני, בטח חושבות איזה יופי. גן – חיות”.

התא משול לגן חיות

החיה שאתה הופך להיות ובכל זאת להשאיר בך רגש אנושי כלשהו…

 

הילה,העובדת הסוציאלית של הכלא,מוסרת את התינוק שלה לאימוץ ל בן שיטרית שמגדל אותו כבנו..

כשבפועל גונב בן שיטרית את תמונת התינוק ומגדל אותו כבנו

עוטף אותו בחום ואהבה במקום הכי קר וחסר רגשות

בין המספר ובין  בן שטרית נרקמת מערכת יחסים  זוגית של אבא גאה שמכריח את השותף שלו לתא להפוך לאמא של התינוק,מה שהופך את לילותיו לסיוט,

השותף לתא מחליט להעלים את התמונה,דבר שמעלה את קיצפו של בן שיטרית,

השני מכה אותו מכות נמרצות ונשלח לצינוק.

 

הדמויות מאבדות זהות בכלא וחיות  בין מציאות לדימיון

ביו עבר להווה

בהזיות וללא עתיד

קיצוניות של רוך מול נוקשות

אלימות ורוע מול עדינות וכניעה

“…שמעתי את אמא אומרת את זה,השם שלי ,בחלום,אמרה..

מה זה שאמרה,

הייתי בתוך החלום,צעקתי מרוב שמחה,בגלל מה שהיה שמה.

שבחלום,אני חוזר הבייתה לחיפה.

ונכנס למטבח של אמא שלי,שפתאום היא שוב נהיית בחיים.

יושבת,מחייכתעם העיניים שלה הכחולות,כמו תמיד,עם הרולים בשיער.

ויש לה על השולחן משמשים כתומים כתומים.

אני אוכל משמיש אחד,זה מתוק,

אני צועק לה,אפילו שישבה קרוב,אני צועק,אמא השתחררתי מהכלא,

השתחררתי מהכלא,ואוכל עוד מישמיש אחד,

והיא מחבקת אותי מרוב שמחה,ואומרת את השם …

אמא לא ככה,אמא,אני נחנק..

וחשבתי שאני נחנק ממנה,אבל זה פתאום לא הידיים שלה,

ואני רוצה להריח את המישמשים מהידיים שלה,מהשיער שלה,שגם ברולים היה לו ריח של שמפו,

פתאום נהייה שם ריח אחר,בתוך החושך,מתוק

יותר מידי מתוק

אפטר שייב ברוט,שרק לו יש כזה,למה אף אחד לא שם כזה

חונק אותי

וכמה אוויר אני מנסה לקחת זה נהיה עוד יותר מסריח

אמא חונקת אותי

השתחררתי מהכלא

אבל,

סתם לי את הפה,אמר שיותר טוב אני אשכב בשקט בשקט..

אבל אני לא שכבתי בשקט בשקט,צעקתי: חתוכה חתוכה למב היה אז בתא שלנו חתוכה.

וצעקתי..אפשטיין..

…אבל הם עשו את עצמם ישנים….”

 

וכך מסצנה לסצנה מדמות לדמות ממציאות לחלום

ממתח והתרגשות

מצער ,מחיוך עצוב טבול בלחלוחית של דמע

מעביר אותנו במשך 70 הדקות שחולפות להן ביעף יפתח אופיר בכישרון רב עד הסוף המפתיע

שכדי לגלותו תיצטרכו ללכת להצגה המשובחת הזו ולגלות בעצמכם.

שיטרית

שיטרית1 שיטרית2

שחקן התאטרון יפתח אופיר,מצליח לא רק בארץ כי אם בסין הרחוקה

הוא חזר לפני מספר שבועות מסיבוב ההופעות הראשון עם המחזה הסיני “יהודים בננחאי”..

בתום ההצגה זכיתי למפגש היכרות עם השחקן הכריזמטי ,שהציע לי באלגנטיולת לעלות איתו לבמה ולראיין אותו שם..

“לא..” עניתי

“קצת קשה לי לטפס,קרעתי רצועות בברך..”

“בואי אמר”..הושיט את ידו ועזר לי לעלות לבמה..

“את לא מאמינה ..”אמר

“במהלך ההצגה בסין קפצתי על הסמה ותוך כדי  נקעתי את הרגל ..המשכתי את ההצגה מתייפח על אמת כשמסביבי חושבים שזהו חלק מהתפקיד..

ואני בוכה את עצמי לדעת מרוב כאבים..ברור שאף אחד לא הרגיש..”

נראה לי שאנ קדוטה זו מעידה על המקצועיות,המקצוענות והטוטאליות של אופיר יפתח…

SAY NO MORE

חוץ מזה שגיליתי שבהצגה יהודים בשנגחאי הוא משחק עם בעלה של הבת דודה שלי.

בקיצור

רוצו ליראות

ויפה שעה אחת קודם

כתבה-אלישבע גרינבאום

ביימה-מור לידור

שחקן-יפתח אופיר

עיצוב חלל-שמוליק דוידסון

יעוץ אומנותי-יעל קרמסקי

מוסיקס-רן בנגו

תאורה-יאיר ורדי

קריאייטיב-כרמל אבוזלף

צילום-גדי דגון

תאטרון תמונע

שיטרית3

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של אסתי צרויה רומשקנו

תצוגה מקדימה

מימונה מופלטה ומה שבינהן..

מימון התחתןן  עם אהובתו ,בתו של השכן שושן  ואשתו מימונה,בשמיני עצרת... לא יכול היה להתאפק יותר ולשמור את תאוותו בין רגליו... מיד עם צאת החג הכינה אמא שלו קוסקוס חלבי , לקינוח הכינה...חתיכות בצק טובלות בחמאה...

תצוגה מקדימה

שבועות-על קוסקוס,סבתא פלילה ..ולא רק גבינות..

אצלנו בשבועות אכלו קוסקוס.. גבינות זה מנהג ישראלי.. קוסקוס מזכיר לי את סבתא פלילה.. סבתא פלילה הייתה יושבת מחוץ למחסן על המדרגה שאליה הוביל שביל בטון.. פעמיים בשבוע הייתה עושה קוסקוס ביום שלישי וביום שישי.. ----- על מגש...

תצוגה מקדימה

אל תקרא לי "כושית"

סבתא בתשבע,לא הייתה סבתא שלי.. היא הייתה סבתא של הבני דודים שלי.. סבתא בת שבע הייתה צברית ירושלמית,דור שביעי או שמיני בארץ,אשה תמירה,מטופחת.. מבקרת במספרה אחת לשבוע,צובעת שיערה בסגול,קוראת מגזינים,מתלבשת על פי צו...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה