הבלוג של אסתי קירמאיר

אמא בעבודה

הי,הבחור שלצידי זה בעלי מיקי. הילדונת לידי זו נגה, והתינוקת המתוקה זו ענבר בת התשעה חודשים. אלו האנשים הכי קרובים אלי, אבל לאחרונה הם רואים אותי הכי פחות מחצי מדינה - מאז שהחלטתי לרוץ לפרייימריז במפלגת העבודה. בשבועות... +עוד

הי,הבחור שלצידי זה בעלי מיקי. הילדונת לידי זו נגה, והתינוקת המתוקה זו ענבר בת התשעה חודשים. אלו האנשים הכי קרובים אלי, אבל לאחרונה הם רואים אותי הכי פחות מחצי מדינה - מאז שהחלטתי לרוץ לפרייימריז במפלגת העבודה. בשבועות הקרובים, אנסה לתאר באופן רישומי למדי (מקווה שאצליח) איך רצים לבחירות עם שתי פעוטות בבית (טבלת מטפלות!) במה העולם הפוליטי דומה לטיפול בילדים (כולם צריכים תשומת לב ושיכילו אותם) ובמה הוא שונה (בבית את מושלמת ותמיד אוהבים אותך)

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מאוקטובר 2012

כבר ארבעה ימים שאני לא ישנה בבית. כשצריך להיות בשמונה מקומות ביום אחד – אז קורה שמשתלם יותר לישון אצל חברים או אצל ההורים כדי להספיק להיות בעוד שמונה מקומות ביום הבא.

אלו היו ארבעת הימים הארוכים בחיי. למרות שגם לפני זה לא הייתי רואה את נגה וענבר כל כך, ומגיעה אחרי שהן כבר ישנות. עדיין היו לנו את רגעי הקסם שלנו, הקצרים והמתוקים.

מאז הפריימריז, נגה ישנה רק במיטה שלנו. ככה היא החליטה. אז גם כשאני מגיעה בשעות מאוד מאוחרות, יש לי איתה את שעות השינה הקסומות. ובבוקר להתעורר איתן זה כבר דלק לכל היום.

ענבר רק בת עשרה חודשים, אז לכאורה היא פחות מבינה, אבל מהאופן בו היא אוחזת לי את החולצה ולא מרפה – אני חושבת שהיא מבינה יותר מכולם. בשנייה שהתראינו בארבעת הימים הארוכים הללו – היא תפסה אותי חזק חזק.

אלו היו ארבעה ימים מאוד ארוכים וקשים. השיא היה היום, שבאמצע הדרך מיקי ומתקשר ואומר שנגה רוצה לדבר איתי. הקטנה לוקחת את הטלפון ואומרת: “אמא בואי הביתה עכשיו!”

אני לא בוכה מהר. מתרגשת בקלות, אבל בכי – זה עניין שלוקח לו זמן. ברגע הזה לא היה צריך זמן. מיד כששמעתי את העכשיו החד משמעי של הילדה בת הארבע שלי, התחלתי לבכות.

היום אני חוזרת מהדרום שיודע לילות לבנים רבים. אני פוגשת את המתנדבים של המטה. כולם כל כך מחוייבים ומסורים שאני עדיין לא קולטת כמה ברת מזל אני. היום כולם במטה טרודים בעיקר במשפחות שלהםהורים, אחים או ילדים - האם הם נמצאים ליד מרחב מוגן?, האם להשאר איתם בבית או דווקא לקחת אותם לבית הספר? המתח היומיומי ניכר על הפנים של כל מי שפגשתי היום בבאר שבע.

כתבתי בפוסט הקודם על התחושה הקשה של להיות אמא במצב של מלחמה (ולמי שטרם הפנים – בדרום מתרחשת מלחמה)

היום, אחרי ששמעתי כל כך הרבה שיחות של: תשמור על עצמך“, “תשאר ליד הממד“, תתקשר אלי כשאתה מגיע הביתה“, “אני אוהבת אותך“. הלילה אני הולכת לישון עם נגה, ענבר ומיקי.

עוד מהבלוג של אסתי קירמאיר

תצוגה מקדימה

סבתא בעבודה

מאחורי כל אמא שרצה לפריימריז יש אמא. אמא שלי החליטה לעבור להתגורר אצלנו בסלון השבוע כדי לעזור לנו כמה שאפשר. בעיקר לעזור לבנות לזכות ביותר סבתא בימים שיש פחות אמא. אמא באה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אם רצים (לפריימריז) לא נוהגים

אחרי שבוע וחצי של פריימריס, אני, מיקי והצוות המופלא שאיתי מגיעים למסקנה חשובה – אם רצים – לא נוהגים. בשביל זה יש את אדיר. אדיר הוא חבר ועורך דין שהתגייס עד לפריימריס לעזור לנו להניע את העגלה. בשבוע וחצי הראשונים היו לו...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מיידלע

שתי שאלות חוזרות על עצמן המון לאחרונה. שתיהן מעצבנות באותה מידה. הראשונה היא – "אז איך את עושה את זה?" זו שאלה מעצבנת כי היא מקפלת בתוכה תחושת אשמה – את אמורה לעשות דברים אחרים, ואם הצלחת להכניס ריצה לפריימריז ללו"ז - זה ככל...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה