עבדות מודרנית : פרק מעבודת הדוקטורט בנושא זנות, סחר וקורבנות העבדות בישראל / ד"ר הדר פרנקו גלאור

בחורה עם מחשב נייד

עבדות, מוגדרת כמצב שבו משועבד אדם כקניין לאדם אחר, והוא כפוף לו מכל בחינה. העבד חייב לעבוד אצל אדונו ולשרת אותו בלא תמורה הוגנת, להוציא האחריות שיש לאדון על קיומו וכלכלתו, זוהי "השתלטות אדם על אדם כדי לשעבדו לעולם". נראה כי עבדות, על פי מסמכים היסטוריים, קיימת מאז ומתמיד, וכי הייתה ועודנה נפוצה במדינות רבות ברחבי העולם.

 למעשה, בהקשר היהודי, כבר ביציאת מצרים נחשפנו לסיפורי עבדות, שעבוד וחירות כאשר על פי חז"ל, יציאת מצרים התרחשה בשנת 2,448 לבריאת העולם (1,312 לפנה"ס). הרב קוק טבע בהקשר זה את הביטוי – "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו". הוא ראה בה סמל לניצחון רוח האדם על מעגליות הטבע הדטרמיניסטית של התפיסה המצרית הקדומה, שבה המלך הוא אל ועבד תמיד יישאר עבד.[1]

יציאת מצרים המתוארת בספר שמות נחשבת לאירוע מכונן ומרכזי עבור בני ישראל, וסיפור שחרור היהודים מעבדותם מהווה את אחד מאבני היסוד של האמונה היהודית. בני ישראל ירדו מצרימה בגלל הרעב והעדר המשאבים הבסיסיים להישרדות ולקיום נאות, אך השתעבדו לעם המצרי ועונו תחת ידיו.

יציאת מצרים סימלה את הרוח החופשית של האנושות, הרוח שלא ניתן לכבול אותה, והיוצאת כנגד הרוע שבשעבוד ושבניצול איש את רעהו. עד היום, בתפילות בשבתות וחגים אנו מציינים "זכר ליציאת מצרים", ובתפילתנו אנו מזכירים בכל יום את נסי יציאת מצרים המסמלים את תום העבדות ליהודים, שחוו סבל ושאפו לחוש בני חורין. זיכרון זה מטרתו ללמדנו חמלה ולהשריש בלב האנשים את הדאגה לחלשים. ואכן, התורה מצווה לדאוג לא רק ליתום ולאלמנה, אלא גם לגר ולאזרח הזר והתלוש, "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות, כ"ג).

ביציאת מצרים נחשפנו כיהודים לידיעה בדבר האפשרות של שבירת מוטות העבדות ויציאה לחירות. גם תולדות אירופה ואמריקה בעת החדשה סובבות סביב המאמץ לשחרר את האדם מן האזיקים והשעבוד הפוליטי, הכלכלי והרוחני שכבלו אותו במשך דורות רבים. לדוגמה, על עדות לקיומה של עבדות בדרום אמריקה אשר נקשרת גם לקבוצה היהודית, ניתן ללמוד ממחקרו של אבני (2009) וכן ממחקרה של וינסנט (2005), אשר מתארים את התקופה שבין המאה התשע עשרה ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה במאה העשרים, כשעל פי מסמכים היסטוריים וראיונות עומק מתגלה אחד הפרקים האפלים בהיסטוריה של ארצות דרום אמריקה.

      המחקר מעלה כי בשנת 1939 נמכרו לעבדות בדרום אמריקה אלפי צעירות חסרות כול, רובן מעיירות יהודיות במזרח אירופה השקועות בדלות ובמצוקת פרנסה, בידי כנופיות פשע ידועות לשמצה שכל חבריה היו יהודים. הכנופיה, שכונתה ארגון "צבי מגדל", חלשה על בתי בושת ביוהנסבורג, בומביי ושנחאי. מרכז פעילותה היה בריו דה – ז'נירו ובבואנוס איירס, ובמידת מה גם בניו יורק .

    חשוב להדגיש כי העבריינים היהודים היו רחוקים מלהחזיק במונופול על הסחר בנשים, שכונה כבר אז "העבדות הלבנה". בימים ההם היו כנופיות פשע אחרות שסחרו בנשים בכל רחבי אירופה ואסיה, ולדברי היסטוריונים, היפנים והסינים מילאו תפקיד עיקרי במה שנודע לימים בתור "הסחר העולמי בנשים". הייחוד של ארגון "צבי מגדל" היה בכך שהתמקד בנשים ונערות יהודיות, שחשבו שהן נוסעות להצטרף לבעליהן באמריקה ורק בהגיען גילו שהבעל הוא סרסור, ש"התחתן" עם עוד כמה נשים צעירות במטרה להביאן לעסוק בזנות. מהרישומים שנותרו עולה כי היו גם נשים שידעו מה מצפה להן באמריקה, ואחדות מהן אף נהיו לבעלות בית בושת מצליחות ולמגייסות מטעם הארגון.

באותה התקופה, ניסו ארגונים רבים לשים קץ לסחר. הם דיווחו לשלטונות בדרום אמריקה והציבו בנמלים, כגון בארגנטינה, נציגים שיזהירו את הנשים הצעירות בדבר סכנות העבדות הלבנה. נוסף לכך, באותה התקופה החלו ידיעות על הסחר בנשים להופיע גם בעיתונות. אלבר לונדר היה העיתונאי הצרפתי הראשון שתיעד את הסחר בעבדות הלבנה, והוא כתב:

"כל זמן שאין נשים יכולות להשיג עבודה ונערות סובלות מקור ומרעב, כל זמן שאין הן יודעות לאן ללכת כדי למצוא להן מיטה, כל זמן שאין נשים משתכרות דיין, ואינן מרשות לעצמן לחלות ואינן יכולות לקנות לעצמן מעיל חם לחורף ומזון, הסחר בעבדות הלבנה יימשך" (וינסנט, 2005: 202).

מידע על הסחר ופועלו היה ידוע לכל, זאת למרות שהסחר בנשים נחשב לעבירה כה חמורה עד שנציגי האומות אשר נפגשו בפריז לחתימת חוזה ורסאי בתום מלחמת העולם הראשונה, הצהירו עליו כפשע בין לאומי. בסעיף 282 של החוזה הם מפצירים בכל המדינות החברות להטיל עונשים כבדים על המעורבים בסחר. אך המאמצים של הקהילה הבין לאומית היו חסרי תועלת במידה רבה: הסחר הונע בכוח המצוקה שאפיינה את הקהילות היהודיות במזרח אירופה בשלהי המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים.

מאז חלפו יותר ממאה שנים, והסחר בנשים ובנערות שריר וקיים. כמו הנשים היהודיות מאזורי הדלות במזרח אירופה שהתפתו לטקסי "החופה השקטה", והאמינו שהן מפליגות לקצה האחר של העולם לפגוש את בעליהן החדשים, כך גם הנשים הצעירות ברוסיה, במולדובה, ברומניה ובסרביה, מתפתות להצעות עבודה כוזבות ומגיעות למערב אירופה, למזרח התיכון ולצפון אמריקה, רק כדי להיעשות שפחות מין .

כפי שכבר צוין, מן המסמכים ההיסטוריים נראה כי העבדות קיימת זה דורות רבים, כאשר במקביל קיים גם הדחף לחופש הטבוע באדם – ולמרות שלעתים ניתן לסלפו ולדכאו, הוא נוטה לפרוץ שוב ושוב, ולסרב לשעבוד (אזרחי, 2007). לאורך השנים מתו רבים בעודם מחזיקים באמונה כי עדיף המוות על פני השעבוד, וכי עדיף המוות מחיים ללא חופש.[2]  מבט על ההיסטוריה מלמד כי בעת שבני מעמד מסוים נאבקים על שחרורם משעבוד, הם מאמינים באמת כי הם נאבקים למען חופש כלל אנושי, ושבכך הם פונים לכמיהה לחופש המושרשת בלב כל העשוקים.

אך לצערנו, ברגע שהדיכוי והשעבוד מופסקים ואינם פוגעים בקבוצה ספציפית שדוכאה, מצטרפים המדוכאים אל קבוצת המדכאים במעין כניעה מוחלטת, כניעה אשר מדחיקה את העבר ופעמים רבות הופכת את האדם ממדוכא למדכא. בהקשר לכך פנון (2004: 15), מציין כי כל קבוצה ועם שעברו קולוניזציה ושעבוד, התפתחו עם תסביך נחיתות, אשר ממנו ישתחררו לתחושתם רק אם יאמצו את ערכי התרבות של המטרופולין. עוד מוסיפים פרום (1992) ופנון (2004), כי מעמדות שנאבקו נגד השעבוד חוברים לאחר ניצחונם לאויבי החופש, וכך נוסדו זכויות יתר חדשות שיש להגן עליהן.

ואכן, החברה המודרנית, ובעיקר זו המבוססת על עקרונות דמוקרטיים וליברליים, הקדישה מאמצים רבים בניסיון למצוא את הדרך המבטיחה חירות לכלל האנושות. למעשה, הזכות לחירות ולשליטה עצמית על חיים, מוח וגוף, מעוגנת בהגות הליברלית, בחוקות ובחוקים מרכזיים במדינות מערביות. לדוגמה, במקרה הישראלי זכויות אלה מופיעות בחוק היסוד "כבוד האדם וחירותו", וגם בחקיקה ספציפית, כמו זאת האוסרת על סחר בבני אדם באופן כללי, ולמטרות זנות בפרט (חוק איסור סחר בבני אדם, 2006).

אולם לדעתם של חוקרים פמיניסטיים זכויות אלה במקרה של נשים רבות במדינות מערביות ליברליות שונות, לרבות בישראל, אינן ממומשות ואינן מוגנות באופן מספק בכל המקרים. דוגמה בולטת ולא יחידה לכך ניתן לראות בתופעה של סחר בנשים, כאשר הסחר בבני-אדם(human trafficking), הוא סוג של עבדות מודרנית המהווה פגיעה ברורה בזכויות הבסיסיות של בני האדם.

כיום ישנה מודעות גבוהה לסחר בבני אדם, לאי החוקיות של סחר בנשים וכן לצורך להילחם בו באמצעים משפטיים. חוקים חדשים במדינות כגון ארה"ב וישראל יוחדו למלחמה בסחר בבני אדם, ושורה של פסקי דין מגנים את הסחר בנשים גינוי מוחלט. השיח הציבורי והתרבות הפופולארית בעולם ובישראל מספקים אף הם גינוי חריף וחד משמעי של התופעה.

יחד עם זאת, בתקופתנו נראה כי תהליכי הגלובליזציה המואצים אשר העמיקו את אי השוויון בין מדינות ותרבויות, מחזקים את היכולת לדכא את בני המעמדות הנמוכים ואנו עדים למצב בו מדינות מפותחות מפעילות קולוניאליות כלכלית וחברתית על מדינות מתפתחות. מה שמוביל בין היתר גם לתופעת הסחר בבני אדם ושינוע אנשים כמו סחורות.

נראה כי הרצון של מדינות להתאים עצמן למדיניות הניאו ליברלית, כחלק מהשפעות הגלובליזציה והאצה בהתפתחות הקפיטליזם המודרני, גרם  במדינות עניות לגידול בעוני ובממדי האבטלה, להתרחבות הפשע ולהתפתחות שוק עבודה שחור שבו העובדים והאזרחים הם נטולי הגנה על זכויותיהם הבסיסיות.

עוד יודגש כי האידיאולוגיה הניאו ליברלית, המאפיינת את החברה המודרנית והפוסט מודרנית, דוגלת בצמצום תפקידה של המדינה בחיי הכלכלה, בהפחתת מסים, בהחלשת כוחם של האיגודים המקצועיים, במעבר מיחסי עבודה קיבוציים לעסקה על בסיס חוזים אישיים ובקיצוץ התקציבים החברתיים לשירותים חברתיים. כל זאת, בשם קידום התועלת הכלכלית והאחריות האישית של הפרט, כאשר אידיאולוגיה זו מעודדת שילוב של מנגנוני שוק תחרותיים ושירותים חברתיים.

כתוצאה מכך, תהליכי הגלובליזציה, אשר יצרו שוק מסחרי ותרבותי גלובלי ואחיד, פיתחו גם תעשיית מין עולמית – תוך כדי עידוד צמיחה של שוקי מין נגישים, שבהם יש ביקוש רב לנשים זרות. זוהי אחת הסיבות לכך שלעתים מכונה הרב תרבותיות המאפיינת את תוצאות הגלובליזציה והאידיאולוגיה הניאו ליברלית, כתודעה כוזבת של שחרור – זוהי אשליה של שינוי המופיעה במסווה של עמדות נכונות, הנענות לצווי התקינות הפוליטית .

מתנגדים לתפיסה הניאו ליברלית טוענים כי מדובר בפרויקט פוליטי ומכשיר של מלחמת מעמדות, זהו מעין כלי אידיאולוגי רב עוצמה המשמש למלחמה של החזקים נגד קבוצות מוחלשות. הפרויקט הניאו ליברלי נתפס, לטענתם, כאמצעי להשבת הכוח הפוליטי והכלכלי לידי מעמד בעלי ההון הפיננסי והאליטות הכלכליות, תוך שהוא מעמיד פנים שהוא נעשה למען החברה כולה.

ראוי לזכור כי הפרויקט הניאו ליברלי לא צמח יש מאין, וכבר בשנת 1849 התמודדו חברות דמוקרטיות וליברליות עם השפעת תפיסות ליברליות על היבטים סוציאליים ומעמדיים. לדוגמה, כבר אז John Stuart Mill בחן את ההיבטים השונים של החירות כבסיס לתרבות של אינדיבידואליזם פנימי וחברתי, וכיסוד לסבלנות ולריסון עצמי, המאפשרים את צמצום ההתערבות של המדינה בחיי הפרט ובהתנהלות הציבורית.

בהתייחס לכך, לטענת אזרחי (2007), בישראל של היום, כאשר הצירוף בין אינדיבידואליזם כלכלי-חומרני לסולידריות אתנית שוחק את יסודותיה של תרבות אזרחית-ליברלית-דמוקרטית, יש אולי חשיבות מיוחדת למסה של Mill. בנקודה זו יש להבהיר, כי המאבק המתבסס על אלמנטים כלכליים וחומרניים בסחר בבני אדם, מהווה מרכיב חיוני במאבק הכללי נגד תופעת הסחר בבני אדם בכלל, ובנשים בפרט.

לדוגמה, ישראל עושה היום שימוש בכמה אמצעים כלכליים לצורך המאבק בסחר, כגון הטלת קנסות על הסוחרים וחילוט רכוש וכספים. המאבק הכלכלי בסחר בבני אדם מעוגן בחוק ובהיותו צודק ומוסרי הוא זוכה ללגיטימציה מלאה . עם זאת, זהו רק צד אחד של המאבק למיגור הסחר באמצעים כלכליים: צדו השני מוסרי קצת פחות לטענת לבנקרון (2007), שכן נראה כי מדינת ישראל ומדינות שונות ברחבי העולם (www.state.gov) מרוויחות, הן מן הסחר בבני אדם והן מן המאבק נגדו. זאת, מכיוון שהכספים שהופקו במסגרת עבירת הסחר בבני אדם נותרים חלקם בידי הסוחרים המשקיעים, לרוב במסגרת מוסדות המדינה, והן בידי מוסדות המדינה.

היקף רווחיו של אוצר המדינה מסחר זה אינו ידוע במדויק, אולם מדובר, לכל הפחות, בכמה מאות אלפי שקלים לשנה. חיזוק לכך מתקבל בדו"ח מחלקת המדינה של ארה"ב לשנת 2006 (www.state.gov), אשר העריך את ההכנסות מהסחר בבני אדם בעולם בכשבעה מיליארד דולרים בשנה. מתוך הכנסות אלו חלק הארי עובר לסוחרים, ומממן תחומי פשיעה אחרים, אך חלקו מוצא דרכו גם לקופות המדינות. לסחר בבני אדם אחראים גורמים שונים ומגוונים, אך הגורמים הכלכליים הם המניעים את התעשייה הזו ומשפיעים על קורבנות הסחר, על הסוחרים ועל המדינה.


[1]  www.tora.co.il הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1935-1985), מכונה גם הראי"ה, היה מגדולי ישראל של הדורות האחרונים בהלכה, מקרא, אגדה, קבלה, הגות ומוסר.

[2]  בקרב החברה בישראל אמונה זו באה לידי ביטוי לדוגמה בדבריו של טרומפלדור (לוחם, סוציאליסט וחלוץ יהודי, 1880-1920), "טוב למות בעד ארצנו", אם כי בעשורים האחרונים התפתחה בישראל "תרבות הפראייר" שלפיה משמעות משפט זה מוטלת בספק (רוניגר ופייגה, 1993).

הדר ושגיא גלאור
הורים ומשפחה בחינוך ביתי. שגיא גלאור וד"ר הדר פרנקו גלאור מכפר ויתקין francohadar@gmail.com 052-2744621