הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

ממתי הפסיקו זמרים לשיר, שחקנים לשחק, בשלנים לבשל, ומעצבים לעצב. ממתי כולם זנחו את ייעודם המקורי וקבעו לעצמם מטרה קדושה אחת – לרגש ?

כל מיני כוכבים-נולדים מזייפים צלילים והתרגשות, ולבנו נמס. קול נעים, מוסיקאליות, הבנת הטקסט…עזבו אתכם משטויות, תרגשו אותנו. ואת צביקה הדר, ואת מירי מסיקה, ואת צדי, ואת מרגול, ברור. (כי אחרת…)

כי רגש סינתטי הוא המטבע הכי לוהט בסל המטבעות השחוק של הלשון העברית. כולם מוכרים ריגוש, כולם צורכים אותו (וצורחים אותו).

זה עידן הדיקטטורה של הרגש. אם אתה לא מרגש – צא לי מהטלוויזיה. ואם עדיין לא הבנת את זה, נביא את אייל שני שיאכל לך את הראש בזמן שהוא מתרגש מהעגבנייה שפרסת לפניו. ובאינפלציית הרגש כולם משתפים פעולה – העגבנייה מרגשת, והסכין גם, והנרקומן-המשוקם, הכי מרגש, איך-לא ??!!

מה שיפה בתרגשת הזוחלת הזו, שלא נדרש לה דבר. לא כשרון ולא מומחיות מיוחדת. איזו דמעה פוטוגנית וסיפור חיים סמי-טרגי, וזהו, צא לדרך, ריגשת.

זה פוסט מודרניזם במיטבו. מאחר וברגש עסקינן, אין לאיש מונופול על הקביעה מה מרגש ומה לא. לשליח-של-ה”סופר”, לפרופסור מהאקדמיה ולסבתא שלי, לכל אחד – אס.אמ.אס אחד. רציתם שוויון ? קיבלתם.

האמוציונאליות, זו הדופקת על הדלת ללא צורך בהסבר או נימוק, הפכה לדת החדשה. במקום “אמן” אמרו “מרגש”. איך השמלה שקניתי – מרגשת, והשיר החדש של מירי מסיקה – מרגש, והתמונות של בר רפאלי ב”ספורט-אילוסטרייטד” – הו-הו מרגשות.

הרגש הוא מלך הרייטינג – לא רק בטלוויזיה. בכל מקום ובכל סיטואציה. אפילו במכולת השכונתית הוא נמרח על ה-לחם-אחיד. “טעמת את הקוטג’ הזה ? מרגש”

הוא מחליף כל סוג אחר של חוויה – במקום-מעניין, במקום-מחכים, במקום-מאתגר במקום-מרגש (באמת).

“מרגש” מתיישב עלינו כמו שמלת לייקרה שחורה על קים קרדאשיין. לא דורש ריכוז, לא דורש עיבוד, אפשר להתרווח לאחור, להניח את היד על הלב, במחווה סופ-אופראית מתוזמנת, ולהמשיך לבהות כזומבים בתמונות הלוהבות מההר הירוק תמיד-לשעבר. (הכי לייק)

הפכנו אידיוטים, כי אנחנו נותנים לכולם להתייחס אלינו ככאלה.

אפילו לא בונים עלינו להתרגשות-עצמונית. מכינים אותנו מראש – “אל תחמיצו, כשנשוב מהפרסומות,  יהיה מרגש”. וגם מסבירים לנו אחרי – “ביצוע מרגש, ומה אומרים השופטים ?” (תנחשו…). אידיוטים, כבר אמרתי ?!

מבחינתי הריגוש הנחשק הולך יד ביד עם חברה שאיבדה את העניין שלה ברציונל. חברה שנוטלת קמעות נגד צרבת, ומשתטחת על קברי צדיקים לטובת זיווג, ויושבת על התחת שלה ומחכה לנס משמיים שיבוא ויציל אותה משריפות ושיטפונות ונשק גרעיני.

דור שלם דורש רגש. מדרג חשיבות לפי פעילות בלוטת הדמע. זה אותו דור שאיבד את האמצע, שמתייחס לכל עניין ודבר בסופרלטיבים משני סוגים – “מאממממם”, “מזעזעעעעע”.

אולי המילים המקוצוות, ישכיחו ממנו את הקהות שהורגת.

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה