הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

עוקבים: 181

החל ממאי 2011

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. “חייבת”, “חייבת שלא”, ו”לא חייבת אבל נחמד שיהיה” – לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן.

23/02/2013

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן.

חייבת בארון

ג’ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא ארפני. את החיקויים תשאירו לשני כהן ב”ארץ נהדרת”) – כחול כהה. בלי שפשופים, בלי נצנוצים ובטח בלי ריקמת דרקון על הירך.

והכי חשוב – להתאים לגופך. במילים אחרות – כשאת נכנסת לתא המדידה, נא להשאיר את הפנטזיה של “כולם אומרים לי שאני שתי-טיפות-מים בר רפאלי” מהצד השני של הוילון. להישיר מבט אל הלבן שבעיניים והלבן שבירכיים שמביטים בך חזרה מהמראה. שהם ימצמצו ראשונים.

להימנע מהקצוות – לא סקיני ליויתנים ולא אוהל סיירים. יש הרבה גזרות בין-לבין שיעשו עמך חסד גדול. איך יודעים? ככה – אם את נראית בג’ינס כמו אמא שלך – ותרי. מצד שני, אם את נדרשת לקולפן גזר כדי להשתלף ממנו החוצה – ותרי גם.

לא נמוך, לא גבוה, שלוש אצבעות מתחת לפופיק.

שמלה-שחורה-קטנה –מהפן החיובי – אפילו קוקו שאנל אמרה שכל אישה צריכה אחת כזו בארון. מהפן החיובי-פחות – בינינו, לכמה אירועים מהסוג הדורש את ה L.B.D את כבר מוזמנת? כי לצורך איסוף ילדות מהחוג לבלט, זה לגמרי בקטגוריית אובר-דרסד.

אם כבר החלטת להשקיע, אז – בלי קישוטים, בלי מחשופים שניתוח האפנדציט שלך מנופף לשלום דרכם, עד קצת-מעל-הברך, ולא סינתטי. באקלים הישראלי של עשרה-חודשי-קיץ בשנה, סינתטי הוא ניק-ניים לבית מרחץ טורקי.

חולצה לבנה מכופתרת – אפילו אם את לא עורכת דין, שרייני לך שתיים-שלוש כאלה בארון.

עשויות כותנה, מגוהצות למשעי, וארוכות שרוולים (!).  קצרות השרוולים מותרות לנהגי אוטובוס ולאנשי ההתיישבות העובדת בלבד. הלבנה המכופתרת היא כמו קנבס ריק. ה-מה-שמסביב (ומלמעלה ומלמטה) קובע את התוצר הסופי – עם ג’ינס וקרדיגן אובר-סייז, או מתחת לחליפה מחויטת.

חזייה בצבע עור – מכאן מתחילים. חזייה היא לא תחליף לכירורגיה פלסטית אבל היא בהחלט נועדה לשדרג את המתנה שנתנה לך אמא טבע – לאסוף, להחליק, להרים.

אז – לא להתפשר. ובעיקר – לא לסמוך על המספרים והאותיות שפיזרו היצרנים באקראיות של פטרוזיליה-על-הטחינה ולמדוד כראוי. ואם זה כרוך בשיעור פילאטיס מאולתר מול המראה שבחנות, אז כן, ידיים למעלה, לצדדים, להתכופף, וכל הבוג’ראס.

בלייזר – למרות השם נוטף האייטיזם, מדובר בפריט רצוי מאוד. אז ברור שלא מדובר בחבר-למסע של טרנינג מנוזל בדרך לקנות חלב וסיגריות במכולת, אבל אין כמוהו לקפיצת מדרגה בענייני לוק.  פה צריך ללכת על הכי-לא-מתאמץ – מחויט, צר דשים, צבעוניות סולידית ובד איכותי.

מעיל טרנץ’ – הקלאסיקה מבית היוצר של “ברברי” היא האופציה המעילית הכי נחשקת. גרטה גארבו, המפרי בוגרט, וקתרין דנב, וכמובן קיאנו ריבס ב”מטריקס”, הם מי שלקחו את הטרנץ’ והפכו אותו לטרנד.

מאז ועד היום הוא הכי קרוב לבית המלוכה הבריטי שתוכלו אי פעם להיות. (מצד שני, הנסיך הארי עדיין פנוי, כך שאין לדעת)

הוראות שימוש – הטרנץ’ לא אמור להיגרר אחריך על הרצפה, לא מדובר בגלימת הכתרה של האפיפיור (אגב, כבר בחרו אחד חדש? כי אם לא, אז אני רוצה) אורך-עד-הברך, יספיק. המראה אמור להיות ארוך וצר ולכן  כן – עם סקיני, לא – עם חצאית בלון.

עצה למקומרות – אל תתכפתרי. אחרת יש מצב שתיראי כמו מיני-בר במלון פאר.

טי שרט חלקה – מהסוג המשובח. הטי-שרט צריכה להיות ממשפחת ה- “נעים לי” – 100% כותנה, בלי שמץ של לייקרה ובלי כתמי טחינה. בקיצור – ממש-לא שלוש במאה בסלסלות של המגה.

אם עברת את גיל 14, יש להימנע מדפוסים של מיקי-מאוס או מכיתובים “משעשעים”

קרדיגן – הכי מנצח. אם יש משהו שסרוג בול על הסתיו-חורף ישראלי, זה הקרדיגן. עוטף אותך ברכות ומכין לך סנדביצ’ים בבוקר לעבודה (אה, אופס, לא. זו אמא).

קווים לדמותו  האידאלית– רך, צמרירי, מגיע עד אמצע הירכיים, ומאובזר בצמד כיסים. שחור זה תמיד טוב, אבל גם אופציות צבעוניות יתקבלו בברכה.

לא – הדפס נמר. בשום-פנים-ואופן-לא – הדפס נמר עם אפליקציית פאייטים.

וכדי שאני לא אקבל הרעלת סוכר מכל הנימה החיובית הזו, הנה כמה שצריכים ללכת

חייבת לזרוק

מגפיים של UGG – די. ברצינות, אין כבר כוח לזה. אני יודע, זה נעים שאינדבריםכאלה, ממש ללכת על ענן, אבל למען השם, זה נראה כמו רגליים של הוביט. סקסי כמו מגרפה בברך ומקצר אותך בחצי-מטר כמו כלום.

אז נכון שתמיד מנחם לראות עוד מכוערים שהצליחו,(חוץ ממרק צוקרברג), אבל זה לא אומר שחייבים לתת להם לישון אצלך בארון.

טוניקות – זה לא מטשטש לך את הבטן, זה לא מחביא לך את התחת. מסוג הבגדים שלא סגורים על עצמם “אני חולצה או שמלה?” משברי זהות יש לנו משל עצמנו, לא צריכים גם בארון.

בכלל, “בגדים שלא יודעים מה הם רוצים” הם המקבילה הטקסטילית של “לא בנוי לקשר”. לא אוהבים!!

קולור-בלוקס – השטות הזו ששלטה כאן בשנתיים האחרונות? אז מסתבר שנשאר לנו עד המון מלאי במחסן, נביא את זה שוב ונקרא לזה “רטרו”.

אז ככה – כל מי שהאמינה לדורין- אטיאסיות שאמרו שחתוך לרוחב זה מגביה ומרזה, מגיע לה לגמרי שיעשו עליה את הסיבוב הנוסף של הטרנד הזה שמסרב לגווע.

חולצות קשירה – נכרכות מסביב לחזה, עושות עיקוף על המותן, מושחלות בצדדים, מצטלבות על הגב…ואיכשהו את תמיד נשארת עם קצה אחד ששואל את עצמו  ”ועכשיו, איפה אני נקשר??”.

בקיצור – סודוקו – הגרסה הביגודית. אם היינו רוצים לאמץ את המוח היינו יושבים עכשיו על מלגת מחקר במכון ויצמן ולא מתעסקים באופנה.

לא חייבת, אבל נחמד שיהיה.

אוליגרך צמוד, עוזרת שגם מבשלת, מסג’ תאילנדי, חמות אילמת.

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תצוגה מקדימה

גברים, גמלים, ודבשת

אומרים שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. במקרה של הגמל, זה די נסלח, אף אחד לא באמת מצפה מגמלים להסתובב במדבר עם מראת צד מכוונת אל התחת. גברים (לעומת זאת), בעיקר מגיל מסוים והלאה,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה