הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

עוקבים: 181

החל ממאי 2011

בקיצור, היא אמרה, דיברתי עם מכון הכושר, הם כבר ייצרו איתך קשר…

22/09/2013

הקדמה

האישה-שאיתי כבלה אותי לשיחה רצינית בה היא סיפרה לי שאנשים שנושקים לחמישים (זה אני) צריכים לקחת את עצמם בידיים ולהתמסר לפעילות גופנית אמיתית, כי מכאן והלאה זה הכל “דאון דה היל”.

היא תיבלה במושגים כמו “סיבולת לב ריאה”, “תחזוקה שוטפת”, “תזונה בריאה” וכיו”ב.

המילים המפורשות – “אתה שמן!” לא נאמרו שם, אבל הן בהחלט ריחפו באוויר (עד כמה שמשקלן אפשר זאת).

“בקיצור,” היא אמרה, “דיברתי עם מכון הכושר. הם כבר ייצרו איתך קשר”.

גילוי נאות

יש לי כושר גופני אפס, אני עצלן, מנוון, מעשן כקטר, ואוכל מה-זה-רע.

הפעם האחרונה בה דרכה כף רגלי במכון כושר הייתה לפני עשר שנים, כשהתגרשתי . אז חשבתי שאם אני יוצא לשוק, כדאי שאשדרג את הסחורה. מאחר ששהיתי בשוק בערך שבוע, כל עניין הכושר הזה לא ממש צלח. במילים אחרות – פחות-או-יותר אחרי “נעים מאוד, אני ארז. אתחיל להתאמן בשבוע הבא”, נפרדנו כידידים. משם והלאה – נאדה.

ההתחלה

ואז הם יצרו אתי קשר. לאנשי המכון יש יכולות שכנוע שהן בתחום המד”ב. איכשהו, כשחושי טובעים הרחק ממני, מצאתי את עצמי קובע “שיעור ניסיון” במכון הכושר

שיעור ניסיון

הנה אני בשערי המכון. להרף-של-רגע הייתי בטוח שהתבלבלתי והגעתי ל”דאנג’ן” בעיצומו של סשן סאדו-מאזו. גברים ונשים מזיעים כרוכים על ובתוך מכשירי עינויים עשויים פלדת אל-חלד, וניחוח חזק של סקס ביזארי באוויר.

יצאתי למסדרון לעשן סיגריית-אומץ ושבתי.

הפקידה השזופה והעליזה באופן-לא-טבעי בחנה אותי בחמלה. מנעלי הספורט שלי (סניקרס, מה יש??!), דרך צימוקי רגלי החשופות, בואכה מוטת הכתפיים הלא מרשימה שלי, ואמרה – טוב, נצמיד לך את נוי.

נוי

נוי היא הנשק הסודי של מכון הכושר. שומרים אותה למקרים הקשים במיוחד.

מדובר בכוסית-על. 50 קילו של שרירים מאורכים עטופים בניילון-נצמד. נוי היא רובוטריק מברזל מוסווה כאחותה השערורייתית של ג’סיקה ראביט.

יש לה קוקו מתוח ועמידת רס”ר והיא יודעת לדקלם בחן את כל “עקרונות יסוד בתורת הפיתוי” של מכוני הכושר – היא חובטת (“אתה ממש לא בכושר, מה?!”) ומלטפת (“אתה נראה צעיר לגילך”) לסירוגין, וממלאת את חלל האוויר בהבטחות מעורפלות ל”תחושת התעלות”, “שחרור אנדורפינים” ו”חיים מאושרים”. גם המילים “קיבורת” ו”שרירים” הוזכרו שם.

בשלב זה כבר הייתי לגמרי “סחרחר אובד ידיים”. כפלסטלינה ביד היוצר.

נוי לא מזיעה, לא מתנשפת, אני לא לגמרי סגור על “נושמת”, והיא יורה משפטים בסטקטו חסר  אינטונציות (כמו ה”וויז” רק יותר מתנשא).

היא אחזה בידי והובילה אותי לאימון לדוגמא ברחבי המכון.

אימון

התחלנו בהליכון. לצערי, למרות השם המטעה, לא מדובר באותו אביזר-מקל-תנועה עליו מתניידים הקשישים בדיור מוגן, אלא במפלצת השועטת אל האין-כלום מתחת רגלי המקרטעות.

חמש דקות אל תוך השעטה ואני כבר נוטף פלגי זיעה ומתרגל דום לב.

משם – קדימה אל המכשירים.

לא אשקר לכם, לאינקוויזיציה הרמת-חיילית אין מה להתבייש מול אבות אבותיה הספרדיים. “אני מודה. אני רצחתי את ישו. ואת ארלוזורוב גם” ואת זה שחררתי כבר במכשיר השני מתוך האלף-בערך שהיו ערוכים לפני בשורה ארוכה ומייסרת.

עשרה קבין של רוע מוחלט הושקעו בתכנון כל מכשיר ומכשיר. לרובם אין קשר, ולו קלוש, להיתכנות הגופנית האנושית.

נוי חוזרת ושואלת אם אני רוצה מים. אני לא רוצה מים, אני רוצה הביתה. ולמות.

מזלג בעולם של מרק

כשאתם מרגישים הכי עלובים וחלשים, מה שאתם רוצים מסביבכם זה שרירנים מחוייכים שמניפים משקולות בגודל של בית בלי להתנשם אפילו טיפה. ברור.

זה הכי מסאג’ לאגו – הנה אתה, מזיע כחזיר שחוט, רועד מחולשה, ומחשב את קיצך לפנים ולאחור, ואז, בהפסקת ה”הנה, תשתה מים” אתה מרים את מבטך כדי לגלות שכו-לם במכון נראים טוב ממך. צעירים יותר, שריריים יותר, מלאים במיץ נבט חיטה וחיוניות.

מה אני עושה פה, מה אני קשור, ואיפה חללית האם שתבוא ותיקח אותי חזרה לעולם הבית?

בקיצור – בתוך עולם המרק של מכון הכושר, אני מזלג וכל השאר כפות.

למחרת

למחרת קמתי בבוקר. סליחה, אני אדייק – למחרת ניסיתי לקום בבוקר. הראש נתן פקודת “הסתער” אבל השרירים דפקו נפקדות.

זרוע שמאל, שתי הרגליים, גב תחתון, ואגן – נעלמו. השאירו במקומם גחלים רוחשות. אני הסנה הבוער ואין לי אלוהים שמדבר מתוכי. רק כאב גדול.

“בטח ככה זה ללדת” אמרתי לעצמי, “מזל שעשני איש”.

סוף מפתיע

היום נרשמתי למכון. הפקדתי שם תשלום ל-12 חודשים ואת שארית  השכל הישר שלי.

קחי אותי נוי, “אלמי אותי לאלומות”.

אני, אחרי שיעור ניסיון.

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה