הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

את כיתה א התחלתי בשניים. עם תאום. לוק פח וכישורי התיידדות אפסיים. נקודת מוצא מצוינת לנידחות חברתית.

22/07/2013

את הצעידה שלי ליום הראשון בכיתה א’ עשיתי שלא בגפי. הייתי צמוד לתאומי. עובדה שהייתה אמורה להקל על ייסורי הקליטה (“ככה זה כשיש שניים”)

עקב גנטיקה לקויה משולבת בחיבה עזה לסוכר לבן, היינו, שנינו, מעין צמד סופגניות חששניות, שה-”לוק הכפול” בו התהדרנו רק גרם לכל העסק להיראות תפוח במיוחד.

את הסופגניות האלה עיטרו – חולצה תכולה עתירת פוליאסטר, סנדלים תנ”כיים, ומכנסיים כחולים עם מותן בגובה החזה.

(מי שציפה בשלב זה להתגלותם של ניצני פאשניזם מוקדם, יתכבד ויאכל את הכובע (גם הוא היה שם, טמבל)

זה זמן טוב לציין שאת השנים הקדם-ביתספריות, בילו התאומים עמירן בביתם, מתוחזקים על ידי מטפלת, מטעמי פנקת קשה.

יכולת בכי מרשימה ורפלקס הקאה מיומן סימנו אותם כפרסונות-נון-גראטה בגני הילדים בסביבה. אחרי כמה ניסיונות שלא צלחו (כולל גן דתי, שנבחר למשימה לא מתוך זיקה מסורתית של המשפחה, אלא בזכות היותה של הגננת מרים חרשת למחצה), הוחלט שהתאומים יישארו בביתם תחת מוטת כנפיה של המטפלת שהמשיכה להלעיטם במלמולי חיבה וסוכר לבן לסירוגין.

כך שאינטראקציה עם בני גילם שלא חלקו עימם רחם משותף, הייתה מבחינתם בגדר שמועה בלבד.

בקיצור – לוק פח וכישורי התיידדות אפסיים. נקודת מוצא מצוינת לנידחות חברתית.

אבל היינו שניים (ששוקלים כשלושה) והיו לנו ילקוטים שבהם הטמינה אימנו, ה-כה-לא-מסורה לעבודות הבית, “קצת כסף לקנות לכם משהו במכולת” במקום הסנדביץ’ המסורתי.

ה”דאבל אימפקט” הויזואלי, יחד עם הקונספט הנועז של כסף-במקום-כריך, שדרגו אותנו ביעף למחלקת עסקים.

הילקוט עצמו, אגב, אחז בתדמית מתעתעת.

מצד אחד הוא היה תיק-גב אמריקאי שזהר במגניבות מעל כל הילקוטים הרבועים בטעם-של-פעם. מצד שני הוא היה ההוכחה המבישה למשנתו של אבי הידועה בכינויה “למה לקנות אדידס אם אפשר לקנות אדידוס ולשלם חצי”

לולא הבורות המותגית של הילדים-של-פעם, היינו בוודאי משלמים ביוקר מעמדי על עקרונותיו החסכניים של אבא-עמירן. חלפו עוד שנתיים תמימות עד שחצינו את הכביש ועברנו להתגורר בשכון בבלי בו בעלות על “אדידוס” פירושה נידוי חברתי לצמיתות.

אז כבר אחזנו ב”דבר האמיתי” (וגם מפלס הסוכר בעורקים ירד). ניצלנו.

עכשיו, כשאני קורא את הכתוב, אני לא יכול שלא להתבייש-קצת ולחשוב – “ארזיק (כך אני מכנה את עצמי ביני לביני), אלה זיכרונותיך מהיום הראשון בכיתה א’ ?? אדידוס וסופגניות וכסף למכולת?? ואיפה ה-”חושש ומתרגש”? ומה על “בקרוב אלמד לקרוא”? או למצער “שלום נבחן, שלום לקיק, שלום יונה צחורה”?”

אז זהו, שלא. אף לא אחד מאלה. רק הרהורים על משקל עודף ותובנות של רודף מותגים בהתהוות. וראה זה פלא, כל השנים האלה שעברו, ולא השתנה בי דבר.

לתרומת ילקוט לילד שאין לו, סמסו עכשיו 5656 ותרמו 10 שקלים

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה