הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

פוסט משותף עם הבת שלי, גאיה. על תרבות הקניונים ותאוות הצריכה, וככה על הדרך, גם על פער דורות.

29/05/2013

אז הוא אמר:

הבת שלי, לו רק הייתה יכולה, הייתה עוברת לגור בקניון (רמת אביב או איילון, עוד לא סגורה). מאמצת כ-אב את הכספומט בקומת הכניסה, והופכת את מתחם ה- טי-אר-אפ  ב’זארה’  לסלון הפרטי שלה.

“אבא תוריד אותי בקניון” הוא המשפט שאני שומע אפילו יותר מ- “די, אתה מביך” (אבל קצת פחות מ-  “תן לי כסף”)

תובנה – העולם התרבותי של הנוער מתנהל היום בבועה הממוזגת והמנותקת – הקניון.

מדובר בלא פחות מיקום מקביל שאיבד את השער הקוואנטי המחבר אותו ל-’עולם-כפי-שאנו-מכירים’- וממשיך להתקיים במימד אחר, כאילו כלום.

כשהילדים-שאנחנו-מכירים נכנסים בשערי הקניון, הם משתנים. מולקולות מותגיות שועטות בוורידיהם, והמטבוליזם שלהם מוגבר ומכוון לצריכת ג’אנק-פוד (עם העדפה בולטת ל-עיסות פלסטיק בטיגון עמוק).

דיבורם איטי ולאה ומצטמצם למינימום המאפשר להם לתקשר עם סביבתם.

קרי – “יש לכם את זה גם ב-ורוד”, ו- “אחלה”

והם מתנשקים.

כל הזמן.

שתיים-שלוש מציצות רעשניות באזור הלחיים.

הפסקה לתהייה – ממתי זה נהיה מותר?

אנשים שהכרת לשנייה וחצי בפתיחה החגיגית של חנות העודפים, מתנפלים לך על הצוואר כאילו כלום. ממתי החדירה הזו אל המרחב הפרטי (מאוד) שלך, על ידי אלה שלא חיתלו אותך בינקותך או חלקו איתך נוזלי גוף בבגרותך, הפכה לבון-טון חברתי?

הלאה –

קל, קל מידי, לרדת על הדיבור הקניוני. זה כמו לבעוט בסוס-שכבר-מת. ועדיין, השפה ה-קניוניסטית, משאירה אותי עם לסת על הרצפה, כל פעם מחדש.

במו אוזני המצלצלות שמעתי שיחת זבניות של חצי שעה (באזור העישון, אי הגלות הצמוד לשירותים) שהתנהלה כך –

זבנית א’ – “אז הוא עושה לי, אז אני עושה לו, אז הוא עושה לי, אז אני עושה לו אז הוא עושה לי…”

זבנית ב’- “וואלה”.

זבנית ג’ – (מרגישה שזה ה-זמן לדחוף את קמצוץ תובנותיה לשיחה)

“ב’קסטרו יש עכשיו הנחה של 25% !! יחד עם ההנחה של 10% לעובדי הקניון זה יוצא..אה..נו..ממש פאקינג המון הנחה”

זבנית ב’ – “וואלה”

עכשיו – הזבניות האלה- הן בנותינו. שחררנו אותן מהבית עם אוצר מילים סביר והכרת ההבדל בין “לעשות לו” ל-”להגיד לו”. אבל לישות הקניונית יש כוח שאין לעמוד בו. היא פולשת למוחותיהן ועושה מהם פירה בטטות.

יום אחד (לא ירחק) כל ילדי הקניון ינעלו את שעריו מבפנים, יתניעו את המנועים הקוואנטיים המוסתרים בחניון התת קרקעי של הקניון,  ויעופו מכאן עם ה-קניון, הלאקים וה-’פאקינג סייל’ – לגלאקסיה אחרת.

אז היא אמרה:

יותר מדי הבלגתי על ההשמצות האבהיות בקשר לקניון ולתרבות הקנייה של מתבגרים בעידן הזה, לא עוד! החלטתי לשבור שתיקה ולחשוף בפניכם את האמת המרה-

אבא, אתה רואה את המציאות בצורה מעוותת לגמרי! אולי זה בגלל שאתה כבר לא בן 16 (וגם לא בן 40 – אם אנחנו כבר כנים) אולי זו מרירות, אני לא בטוחה, אבל  תן לי להציג את הדברים כמו שהם-

אתה חושב שכשאני אומרת “אין לי מה ללבוש”, אני בעצם מתכוונת להגיד –  ”אין לי שמלת סטרפלס בצבע כחול-רויאל”.

אז לא, אבא. כשאני אומרת “אין לי מה ללבוש” אני מתכוונת לזה שבאמת אין לי מה ללבוש ! אני מתכוונת ששפכתי את כל תכולתו של הארון על המיטה שלי ולא מצאתי אפילו פיסת בד אחת שראויה ללבישה. אתה מבין?

ומה אני יכולה לעשות שבחברה הצפון תל אביבית שאליה הושלכתי (אתה השלכת), הבגד באמת עושה את האדם?

חוץ מזה –  למה אתה מצפה מבתו של מעצב אופנה שבארונו הפרטי נמצאים לפחות 50 זוגות נעליים (בתירוץ של חסך ילדות או משהו כזה). מדובר בגנטיקה טהורה וקצת השפעות חיצוניות וצפוניות במיוחד.

ועכשיו אני מצטטת – “הבת שלי, לו רק הייתה יכולה, הייתה עוברת לגור בקניון (רמת אביב או איילון, עוד לא סגורה). מאמצת כ-אב את הכספומט בקומת הכניסה, והופכת את מתחם ה- טי-אר-אפ  ב’זארה’  לסלון הפרטי שלה.”

ראשית- קודם כל ברור שרמת אביב, אין פה שאלה בכלל.

שנית- אתה יכול להאשים בזה את תעשיית האופנה, תעשייה שהיא בעצם אתה, ומכאן נובע שאתה האשם הבלעדי, אל תבוא אליי בטענות.

שלישית- חכה, חכה ליום שבו יהיה לי כרטיס אשראי משלי, והכספומט באמת יהיה אתר העלייה לרגל שלי.

וגם זה –  כשאתה כותב – “קל, קל מידי, לרדת על הדיבור הקניוני. זה כמו לבעוט בסוס-שכבר-מת. ועדיין, השפה ה-קניוניסטית, משאירה אותי עם לסת על הרצפה, כל פעם מחדש.”

אז – לך תתווכח עם ה-98 שלי בלשון!

ולסיום ביקורת בונה -

1) לטור הבא שלך כדאי שתקרא –”שגיתי, אני מצטער”

2) שפר את הטעם המוזיקלי שלך, אם עוד פעם אני אצטרך לסבול את המפגעים הקקפוניים שלך (כן, משה פרץ)  אני באמת עוברת לגור בקניון!

3) אני אוהבת אותך, אתה אבא נחמד בסופו של דבר.

וכמה הערות שאני מ-מ-ש חייב להוסיף –

1)  נכון שיש ברשותי כ-50 זוגות נעליים. אבל גם תרוץ מצוין. במלחמת ששת הימים, בהיותי בן 3, נשמעה אזעקה ואמי המבוהלת אספה אותי בזרועותיה ורצה למקלט. מתוך בלבול וחרדה היא שכחה להנעיל לי את נעלי. 5 שעות במקלט, יחף. ברור שמדובר בחסך שחייבים לפצות עליו.

2) אני לא באמת שומע את משה פרץ

3) גם אני אוהב אותך, את ילדה נחמדה בסופו של דבר :)

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה