הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

יש “ג’ינס של אדונים” ויש “ג’ינס של משרתים” ואפילו ששניהם כחולים, הם מובחנים זה מזה כמו כתר של זהב וסינר של חדרנית. אז הנה החמישייה המנצחת שלי, כתרים של זהב אחד אחד.

10/04/2013

את נקודת המפנה בין “לבוש” ל”אופנה” נוהגים לציין עם צ’רלס פרדריק וורת’ שתפר תווית יצרן על הבגדים אותם עיצב ויצר ב-1858.

חשבון זריז מגלה שמדובר בפחות מ-200 שנה. שום-כלום בהתייחס לעובדה שאנחנו נושאים על גופינו בגדים מהרגע שהראו לנו את דלת היציאה מגן עדן.

אופנה היא תופעה הקשורה בטבורה לתרבות הצריכה. תרבות המאופיינת בשינוי מעמדם של החפצים – משימושיים למסמנים של ריבוד חברתי. השינוי הזה דורש היצע וביקוש המזינים זה את זה, התפתחות של אמצעי תקשורת, והרחבת מעמד הביניים (וד”ש ליאיר לפיד וריקי כהן).

הפרדוקס הוא שככל שההיצע גדל והאופנה הופכת נגישה יותר, כך מתמסמסת יכולתה לשמש סמל ליכולת כלכלית או למעמד חברתי. במילים אחרות – הרחבת מעגל צריכת האופנה מוחקת את האבחנה בין “אדונים” ל”משרתים”.

כשההבדל מטשטש הערך האופנתי יורד. כמו שהבת שלי אומרת – “אם לכולם יש, אז אני, לא רוצה”

ואז – ממתגים, מעלים מחיר, מחזירים למוצר את הערך “נחשק”. באופנתית מדוברת קוראים לזה “פרימיום”

קחו למשל את מכנסי הג’ינס –

הג’ינס הראשון נוצר בג’נובה שבאיטליה ושימש כבגד למלחים של הצי הגנואי. (השיבוש הצרפתי של השם “כחול-של-ג’נובה” הוא שהעניק לו את השם המוכר.)

ב-1872 הגיע הג’ינס לאמריקה עם לוי שטראוס, ובתוספת הפטנט הרשום של חיזוק במסמרי מתכת, נוצר הג’ינס שאנחנו מכירים עד היום.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת הפך הג’ינס למדים הלא רשמיים של “מעמד האצולה החדש”, זה שלא הסתמך על הון ושלטון, אלא על חצ’קונים. זאת אומרת – נעורים.

כשהג’ינס סיים את הטרנספורמציה מבגד עבודה ל-סמל בתוך מערכת דימויים חברתית (צעירות, מרד באוטוריטה הישנה, סקסיות) הוא גם הפך לאופנה.

יותר מכל דבר אחר הג’ינס סימל חגיגה של דמוקרטיה ושוויון חברתי (סליחה דפני ליף). כולם לבשו ג’ינס, כולם לבשו את אותו ג’ינס בדיוק באותו אופן. הגרסה הטקסטילית של קוקה-קולה.

עברו עוד מאה שנה עד שנוצר ג’ינס המעצבים הראשון לנשים (על ידי המעצבת גלוריה ואנדרבילט) ונשרקה שריקת הפתיחה למרוץ לצמרת של הג’ינסים המעוצבים.

אז כן, כולם עדיין לובשים ג’ינס, אבל ההירארכיה הגיעה יחד עם המיתוג. נדרשת רזולוציה גבוהה יותר, (אלוהים נמצא בפרטים הקטנים – מיקום הכיסים, מידת השפשוף, ובעיקר – השם על התג שמאחור) אבל אין ספק שהאבחנה המבדלת חדרה אל המעוז הדמוקרטי האחרון בממלכת האופנה.

יש “ג’ינס של אדונים” ויש “ג’ינס של משרתים” ואפילו ששניהם כחולים, הם מובחנים זה מזה כמו כתר של זהב וסינר של חדרנית.

אז הנה החמישייה המנצחת שלי, כתרים של זהב אחד אחד -

מלטין פוט – הרוקיסטי


נודי – ה”גרל-פרנד” ב-”בוי-פרנד” ג’ינס


גולד סיין – חביב הסלבס


אקנה – הכי-מגניב

דיזל – הסמי-ערסי


וכן, הם רובם מתהדרים בתג מחיר בעל ארבע ספרות, וכן, אני חושב שזה מטורף, קורבניסטי ו”מה לעזאזל אתם חושבים לעצמכם”, וכן, אני קונה.

(אבל רק בסופעונה)

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה