הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

בעידן הרשתות החברתיות, אנחנו שולחים את המסכה שלנו לעבוד במקומנו – לייצר סטטוסים שהם שכפולים של “הילדה הכי יפה בגן”, של “ליצן החצר” ושל “זה שצופה מהצד”. ואז, אפילו לא צריך להתלבש יפה ולצאת מהבית – יש יותר טוב מזה??!!

18/02/2013

את התדמית שלנו אנחנו מתחילים לטפח בגיל שלוש בערך.

אנחנו ממצבים את עצמנו בתור “הילדה הכי יפה בגן” או “ליצן החצר” או “זה שצופה מהצד” ומתמכרים לתפקיד הזה משם ולנצח.

עם השנים שחולפות אנחנו מתמקצעים. מלטשים את הניואנסים, משייפים את הפינות ומקשטים בפוסטרים את תא הכלא של התדמית ממנו לא נצא אף פעם.

המסכה הזו הופכת לאחת עם הפרצוף שלנו. לא יורדת במים, לא מתקרצפת עם סבון.

היא האופן בו הכרחנו את המבט החיצוני לראות אותנו, אי אז בגן של מלכה, כשהיינו בני שלוש.

את התפאורה שלנו אנחנו בונים לפי אותה תדמית שמקורותיה נשכחו כבר מזמן. מתאימים את האבזור לתפקיד, מדקלמים את הטקסטים המצופים, לובשים את מה שנדרש – שבויי תחפושת שלא עצרנו לבדוק – אולי היא לא מתאימה ? אולי היא צרה במותניים וקצרה בשרוולים ? אולי גדלנו והיא בעצם לא ?

כדי להדחיק את עובדת היותנו נטולי חירות, אנחנו מטפחים ערוגות על ערוגות של ציניות בחצר האחורית של בתינו (כמו צנוניות רק יותר מר), וממשיכים להזין את תדמיתנו הרעבה-תמיד.

כדי לשמר את התדמית, אנחנו נעזרים בבגדים שלגופנו. אין קל יותר מליצוק את עצמך לתדמית הנדרשת בעזרת האופנה. התחפושת המושלמת.

הרי בסופו של יום, מדובר בשפה לכל דבר. כזו שלוקחת את המושגים בהם בחרת (“מגניב”, “סקסית”, “אני מ’כפת לי אני, אופנה זה עיסוק של כוסיות”, “יש לי ימבה כסף ולכם לא” ועוד ועוד) ומתקשרת אותם אל מול העולם, ומול עצמך.

קל, אבל ממלכד.

כי פעם בנית את עצמך כצעיר זועף וגותי ש”לובש תמיד שחור” (כאידאולוגיה כמובן, בלי שום קשר לעובדה שהיית מחוצ’קן, לא מובן ונטול חברה) ועשרים שנה מאוחר יותר נגזר עליך להמשיך להאכיל ולהשקות את הגותי ההוא, שכבר מזמן אינו רעב או צמא.

בעידן הרשתות החברתיות, אנחנו שולחים את המסכה שלנו לעבוד במקומנו – לייצר סטטוסים שהם שכפולים של “הילדה הכי יפה בגן”, של “ליצן החצר” ושל “זה שצופה מהצד”.

ואז, אפילו לא צריך להתלבש יפה ולצאת מהבית – יש יותר טוב מזה??!!

בגיל שלוש כמו בגיל שלושים (או שישים) יש לנו פרעה משלנו. הוא לא בא ממצרים, גידלנו אותו בעצמנו מתחת לעור.

אנחנו עבדים למשהו שבכלל לא בטוח שאנחנו זוכרים מה משמעותו.

אז עכשיו, אפשר להיזכר שפורים הוא רק יום. אחרי שהוא עובר מותר ורצוי לקחת את התחפושת והמסכה ולאפסן אותם בבוידעם. עד לשנה הבאה.

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה