הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

יש לי בפייסבוק בערך 2000 חברים. בחיים האמיתיים יש לי שלושה (בשבוע טוב, בו אני נעים ונוח לבריות). אני מניח שזה אומר משהו על ההתייחסות השונה שלי ל-אלה ול-אלה. מצד שני, אני נמצא פה שעות, בעיקר בשבתות, מאבד את הראיה שלי ואת התחושה ביד המקלדת. אני מניח שגם זה אומר משהו על ההתייחסות השונה שלי וכו’.

15/12/2012

יש לי בפייסבוק בערך 2000 חברים.  בחיים האמיתיים יש לי שלושה (בשבוע טוב, בו אני נעים ונוח לבריות). אני מניח שזה אומר משהו על ההתייחסות השונה שלי ל-אלה ול-אלה.

מצד שני, אני נמצא פה שעות, בעיקר בשבתות, מאבד את הראיה שלי ואת התחושה ביד המקלדת. אני מניח שגם זה אומר משהו על ההתייחסות השונה שלי וכו’.

מסתבר שהאינטראקציה הזו נעימה לי. וגם למדוד לעצמי את הרייטינג דרך לייקים זה משהו שנחמד לי לעשות.

מעבר למדידות של “למי יש יותר גדול” יש פה גם תהליך של הכרות, מסוימת, רחוקה שנות אור מהשפה האינטימית-לכאורה שמאמצים להם אנשים מול אחרים שהם אפילו לא יודעים את שמם האמיתי (או את מינם, או את גילם, או השד-יודע-מה), אבל בכל זאת – הכרות.

אז או קיי. נעים להכיר וכיו”ב. אבל מעבר להפגת הבדידות הקיומית (נניח) אני לא יכול שלא לתהות – למה אנחנו כותבים, ולמה אנחנו כותבים ככה.

לפעמים נדמה לי שכולנו מונעים משני גורמים בלבד – מגלומניה ועלבון.

מגלמוניה – כי אנחנו חושבים שהדברים שיש לנו להגיד לעולם הם השוס הכי גדול מאז שכתבו את “מלחמה ושלום”. ועלבון – כשמתברר לנו שרק אנחנו חושבים ככה.

כפועל יוצא מגיעה גם “זולות המילים”. כשאתה לא רואה לצד השני את הלבן בעיניים, אתה מרשה לעצמך לירות לכל הכיוונים, לפזר את המילים שלך באכזריות אקראית, כמו פטרוזיליה על טחינה.

מסתבר שהגענו מאותה עיירה קטנה בפאתי וארשה.

לכולנו יש פנקס קטן, כתוב כולו בפולנית, בו אנחנו  אוספים אלפי שנות חשבונות קטנוניים, איבות עתיקות ועלבונות שמחכים ליום פירעון -  (זאת אמרה עלי פעם שאני שמנה, זה לא שלח לי הזמנה לתצוגה שלו ואלה לא אמרו לי שלום בפתיחה החגיגית של סניף זארה בקניון שדרות).

לא חשוב כמה יפים, מתוחכמים ומתקדמים אנחנו, תגרדו קצת את הציפוי הזהוב ותגלו שם, תמיד, את המכולתניק מלודג’.

והפנקס לא מאבד אף תג, גם לנוכח העובדה שאת הרשימה השחורה שלנו במרחב הוירטואלי מרכיבים אנשים שאנחנו לגמרי לא מכירים.

במפתיע, אנחנו משקיעים את אותו להט קרבי בשנאת ההיא ששכבה עם בעלנו, כמו בשנאת ההוא שהעליב לנו את החריזה בשיר שהעלנו לבלוג.

אולי אני מגזים, אבל אני מוצא קו ישר בין שנאת הזרים שלנו כפי שהיא באה לידי ביטוי ב-”תעלימו לי מהעיניים את כל העובדים השחורים האלה שמסתובבים לי בשכונה, חוץ מאת ההוא שמנקה לי את הבית פעם בשבוע, כמובן”, לבין הרצון העז שלנו שכל אלה שלא חושבים-נראים-מדברים בדיוק-כמונו ייעלמו לנו מהזירה הוירטואלית שלנו (או מהשכונה).

הבלוג שלך הוא הבית שלך.

אבל כזה שכל אחד רשאי להיכנס אליו, אפילו בלי לדפוק,  לדרוך ברגלים גסות על השטיח הפרסי, את אותן רגליים למקם בנוחות על שולחן הסלון, לתת הצצה (מעקמת אף) לכיוון חדר השינה שלך, לשאול “מי הכונפה” על התמונה של אשתך ולספר לך כמה (ולמה) אתה בעצם אידיוט.

על פניו, הפלטפורמה הבלוגיסטית ממליכה אותך כשליט יחיד בבלוג שלך. עצם העובדה שניתנה לך האפשרות לשלוט על תכניך ותכני האורחים אצלך (אפשרות שנשללת מהאורחים עצמם) מסמנת לך את יתרון הביתיות.

הכללים מאפשרים לך “לצמצם נזקים” – אתה יכול לחסום, אתה יכול למחוק, אתה יכול להגיד – “אתה ואת, פעם אחרונה שאתם נכנסים אלי הביתה”.

אבל את כל אלה אתה יכול לעשות בדיעבד. זאת אומרת – לנעול את האורווה אחרי שהסוסים כבר חירבנו לך בתוכה.

אז – אתה נועל את הבלוג שלך כנגד כל מה שהוא לא עיניים מלטפות ודברי כיבושין, מתייחס ל”רשימת החברים” שלך כאל  רשימת מוזמנים על ה-בלאק-ברי של הסלקטור במסיבה הכי שווה בעיר, ומטפח קבוצה סגורה של אומרי-הן שפועלים תחת משא אסירות התודה על הכבוד שנפל בחלקם.

הבעיה היא שזה משעמם. מה-זה משעמם, זה הפיהוק שמפהק הפיהוק.

כמו אחרי שטירללת את כל-העולם-ויח”צנו כדי לקבל הזמנת וי-איי-פי למסיבת הסילבסטר של רני רהב (למשל) רק כדי להגיע ולגלות שם את סבתא שלך רוקדת עם הבן של אחיינך.

אחרי שהתאוששת מהלם הקבלה למועדון הנחשק, אתה מגלה שאתה מדשדש בביצת הכפילים שלך, נראים ואומרים בדיוק כמוך, כמו הקלטה של להק תוכים מרוטי נוצות.

אחרי סיבוב המינגלינג השני, עם מאפה הזיתים ביד אחת וכוס השמפנייה-בשקל ביד השנייה, אתה שם לב שבעצם, אתה נמצא במכולת של העיירה הקטנה שבפאתי וארשה.

(נו, ועכשיו תרשום לך את זה בפנקס הקטן)

איור – ארז עמירן

ולדף העסקי שלי – http://www.facebook.com/erez.erezamiran

כמו שאומרים – כנסו כנסו

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה