הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

איזה מזל שמעצבי העל הכינו לנו את הקרקע למלחמה. כי במלחמה-כמו-במלחמה, הכי חשוב שנהיה לבושים “קום-איל-פו”, שלא יתפוס אותנו, חלילה, איזה טיל כשלגופנו טרנינג מנוזל. ואם כולם מהמרים על מה יקרה קודם- נפוצץ או נופצץ (כנראה שניהם גם יחד) אז בינתיים, לפחות, נגדל זקן.

18/11/2012

ב-ב-ק-ש-ה – כל מי שמלעיז וטוען שעולם האופנה הוא מעוז האסקפיזם, מנותק מכל מה שקורה, וחי בעולם מקביל של ללה-לנד, שיאכל את הכומתה הצבאית שלו, ועכשיו.

כל מי שהציץ לקולקציות החורף שהוצעדו בסך בפריז ובמילאנו, יכול היה לדעת, הרבה לפני צבי יחזקאל ואהוד יערי, שהגיע הזמן לארוז את אלבומי התמונות שלנו ואת שימורי חצאי האפרסקים ולרדת למקלטים.

האופנה היא ססמוגרף אמין של הלך רוח. ונדמה שהיא משקפת נאמנה את המיליטנטיות שהולכת ומקצינה בחברה המערבית כולה. איפה שאתה לא זורק אבן, זורקים עליך אחת בחזרה. המזרח התיכון עושה הכנות להלוויה עצמית מפוארת, ושאר העולם חוגג על הדם.

ואם כולם מהמרים על מה יקרה קודם- נפוצץ או נופצץ (כנראה שניהם גם יחד) אז בינתיים, לפחות, נתפנה לדון בעניין החשוב באמת – “איך מתלבשים למלחמה”

כשאנחנו דואגים – אנחנו מתחמשים. רצוי במעילי קצינים מודגשי כותפות מבית היוצר של ויקטוריה באקהאם, טומי הילפיגר וניקול מילר. ומהצד השני של האוקיינוס מאבזר בית ‘דיור’ את הגברים שלו בבגדים עמוסי קומופלאז’ (צבעי הסוואה) בניחוח של נפל”ם לארוחת ערב. מלתחה במלחמה.

בהתאמה, נראות גם הדוגמניות כאילו כבר שרדו חודשים של מלחמה ללא מזון ומים. (למרות ש- עם כל ההגבלות והכללים על “העסקת נוער”, אף אחת מהן לא נראית כמתקרבת לגיל גיוס).

אז מעצבי חו”ל מכינים את הקרקע למלחמה. כי במלחמה-כמו-במלחמה, הכי חשוב שנהיה לבושים “קום-איל-פו”, שלא יתפוס אותנו, חלילה, איזה טיל  כשלגופנו טרנינג מנוזל.

אבל כל זה כאין וכאפס לעומת הטרנד הגברי הכי-הכי (לידיעת הקורא קובי פרץ) :

מטרו-אאוט. פרוע ופראי – אין. ואני מדבר בעיקר על שיער הפנים. זה המכונה במחוזותינו – זקן.

המראה השעיר כבר זכה לניק חדש בירחוני האופנה – הכירו את ה-WILD MEN – גברים שחוזרים לשורשים הלא-בלונדיניים שלהם, ומפגינים חזות של חוטב עצים גברתן.

ואולי מדובר בכלל במחווה להשתלטות האיסלמית על אירופה הקלאסית. כי הזקנים האלה, בעיקר בגרסת ה”ארוך ומדובלל” הופכת כל יורגן שבדי לאחמד מהחמס.

הטרנד הזה התחיל באירופה, במחוזות ההיפסטרים של ברלין ולונדון. (שם בעצם לא באמת אוהבים מוסלמים, בעיקר לא כאלה שנראים אדוקים בדתם… אז מה הקטע??)

כך או כך, אלה ששמים דגש על האגביות הנונשלנטית, הבינו סוף סוף שאי אפשר גם להזיע ממאמץ, וגם להיות ‘קול’. כשהאוויר רוחש מלחמה, אנחנו קוראים ל”גברים-של-פעם” לחזור

“לא התגלחתי כבר חודש”, ו”זרקתי על עצמי משהו”  הולך פיקס עם “גוייסתי בצו-8″, ומתיישב הרבה פחות טוב על גברים מפוצצי סטרואידים, מרוטי חזה ובטן שמצפים את אזור ההולדה שלהם בדמוי-ניילון-נצמד.

טוב,קחו לכם רגע להפנים את הדימוי הזה, ונחזור לסוגית הזקן -

שיער פנים, אומרים, הוא כמו כוסברה, טעם נרכש. או שממש אוהבים, או שממש לא.

באופן אישי אני שונא את טקס הגילוח, אבל אוהב את עצמי מגולח.

באופן כללי וכהעדפה אסתטית, אני אומר  – אם אתה לא חוזה המדינה, תתגלח!

אבל עולם האופנה, מסתבר, מצביע השנה בעד הזקן הגברי. ולא מדובר, חלילה בזקנקן צרפתי מטופח וקצוץ-דק, אלא בזה המלא שלוקח איתו בסיבוב גם את השפם והצוואר.

פרוע. כבר אמרתי.

מה שנחמד (בכל זאת) בהזדקנות האופנתית, זה שהזקן משמש אקססורי למראה גברי בכלל לא רע :

בגדים רפויים במידה, קלי תנועה, נינוחים וכמעט מרושלים, שנותנים סוף סוף דרור לגבר האופנתי שנאלץ בשנים האחרונות להידחק אל סקיני מהגיהנום וחולצה-של-אחותו.

מדובר בחדשות מצוינות לכל גבר ששאל את עצמו “נו, טוב, אז מתי נושמים??” כי בעונות האחרונות היה נדמה ששום חנות ראויה לא מתחזקת על הקולב זוג מכנסיים נורמלי.

קרי – כזה שניתן להידחס לתוכו ללא עזרה מכף נעליים.

אז הנה – מכנסי ה”בוי-פרנד” חזרו אל ה-בוי המקורי, וגם העליונים קיבלו נפח נעים ללבישה, במקום אותם מדי לחץ דם שהתחזו לסריגים גבריים בחורף שעבר.

וכמו שסבתא שלי הייתה אומרת , אם כבר למות, אז בנוח. (ובסטייל, ברור)

השאלה היחידה שנשאלת, בסופו של יום, היא – איך הפרוע הזה מסתדר לו בתוך מסכת האב”ך. נכון לכרגע לפחות, נדמה שנמנעה מאיתנו הדילמה הזו.

אני מניח שיהיו שיתהו מה למוזות האופנה ולרעם הטילים. שהרי אפילו לרדידות של האוחזים במספרי הבד יש גבול. אז הנה, השנקל שלי בעניין -

פעם, כשאנשים חשו באוויר את “ימי פומפיי האחרונים” הם התמסרו לניהיליזם מוחלט, ניסו למצות עד כמה שיותר את מה שנראה לבטח כמו טיפות המים האחרונות במימיה.  היום – אנחנו לא עושים דבר חוץ מלשורר תוגה. בבחירה בין שואה אקולוגית למלחמה אטומית, אנחנו בוחרים בחצאית פרומת אימרה עם ג’קט צבאי מחויט.

ה’לוק’ הזה יגן עלינו מפני הפגזות אוויריות, או שלא, כבר לא באמת אכפת לנו, הפעם אנחנו באמת מיואשים.

התרגלנו בעבר לאופנה שמשמשת שופר לשינוי, לאופטימיות, או לבנייה מחדש. אופנת המלחמה העכשווית אומרת רק “המצב חרא, והולך להיות פה רע עוד יותר”, שזה ברור, אבל לא ממש נותן תקווה.

וכשלוקחים לנו את התקווה, אפילו מרק ג’ייקובס לא יוכל לעזור. (אפילו אם יצמח לו זקן)

אצל זדיג אנד וולטר

אצל ג’וניה ואטנאבה

אצל ז’אן לוק -פריז

בניימין זאב – הגירסה הרומאית

ויש לנו את זה גם בג’ינג’י

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה