הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

אני חבר של שתי הבנות שלי בפייסבוק. החברות הזו היא עיסקה דו צדדית. הן מצידן מקבלות תחושת פדיחה איומה ואינסופית, ואני מקבל אשליה של פיקוח על חיי החברה שלהן.

18/10/2012

איור – ארז עמירן

אני חבר של שתי הבנות שלי בפייסבוק. החברות הזו היא עיסקה דו צדדית. הן מצידן מקבלות תחושת פדיחה איומה ואינסופית, ואני מקבל אשליה של פיקוח על חיי החברה שלהן.

אהה, כן, וגם את התובנה להלן -
שיטוט קצר בחלקים הפחות-בוגרים של מדינת הפייסבוק מגלה שמה שבני הנוער הכי אוהבים לעשות, זה להצטלם.

תיעוד ויזואלי אובססיבי של עצמם, כאילו כדי לאשרר את קיומם בעיני עצמם ובעיני הזולת. “לא תיעדת, לא קרה”.

היום, מסתבר, כדי להיחשב כמי ש-”עשה את זה” אתה צריך “לעשות את זה” מול כל האומה.

עולם התוכן המרושת מושתת כולו על נראות. “הנה אני עם מגפיים מאממממים, הנה אני בחצאית אורססססת”. איפה, למה, מתי – זה ממש לא חשוב. החוויה עצמה נפרטת לשני אלמנטים יחידים עוקבים – צילום עצמי, העלאה לרשת. (ובעקבותיהם כמובן ה-לייק שאי-אפשר-בלעדיו)

השימוש בוויזואליה מייתר כל תיווך. לא צריך מילים, לא צריך הסברים, כל העמקה מעבר למצולם בתמונה, מיותרת.

כדי להעצים את החוויה ניתן להכפיל ולשלש אותיות – אורסתותיייייייי-ממשששששש-באיוששששששש. מי צריך יותר מזה ??

חוויות שפעם היו בעלות משמעות מעצם היותן, הופכות לחוויות-בכאילו. תירוץ להעלות עוד ועוד צילומים ואז -  “הנה אני (שוב) עם מגפיים מאממממים, הנה אני (פעם נוספת) בחצאית אורססססת”. רק הרקע משתנה, והוא במילא מטושטש, בגלל זה קוראים לו “רקע”, לא ?

לפעמים נדמה לי שהבנות שלי באמת מאמינות שזיכרון שאין לו תיעוד ויזואלי – לא קיים. אי אפשר להיאחז בריח, במגע, בתחושת לב, כי כל אלה, אינם ברי צילום. מה שלא מצטלם לא ניתן להוכחה, ומכאן שמעולם  לא היה.

כמו הראשים שאנחנו גוזרים החוצה מצילומי החתונה שלנו ונדמה לנו שבכך אנחנו  מוחקים את נושאי הראשים הגזורים מחיינו.

דבר נוסף - שמתם לב לשימוש ב”בא לי”?  הילדות שלי, למשל,  משתמשות בצירוף המרהיב הזה כתחליף ל-אני רוצה, אני מבקשת, אשמח אם.

לאחרונה “בא לי” עבר הסבה. מתחום כמיהת הלב (נגיד) לתחום השקפת העולם.

ה”בא לי” מייתר כל נימוק, ולא מאפשר ויכוח. הוא בדרך כלל צועד יד ביד עם אחיו התאום “כי ככה”.

מבחינתן זה הסצנריו הטבעי היחיד – אני יושב לי על כס המלכות-מטעם-עצמי והעולם מגיע אלי. לפעמים הוא, העולם, “בא לי טוב” ולפעמים הוא “לא בא לי טוב” – למה? כי ככה.

לא צריך לנדוד הרחק, לא לחפש, לא לשקול ולהתהרהר. קודם אני אכריז על מה שבא לי. ואז אני אנוח ואתן ליקום להזיע בשבילי (שהרי, בשביל מה אני משלם ??!!).  לא בא לי טוב – תעוף לי מהעיניים. בא לי טוב – סבבה, כבר מצלם ומעלה לרשת.

והרהור אבהי אחרון -

באחת מן הפעמים הרבות-לאין-ספור, שהשמשתי את עצמי כ-שרות הסעות הורי, הובלתי לכאן ומשם את בנותי וחברותיהן לנשק. כך יצא לי בעוונותי לשמוע מן המושב האחורי את התהייה הבאה -

“ראית אותה ? איך היא נראית ? יותר רזה ממני ?” – הנה, כל מה-שחשוב-באמת בקליפת אגוז. טעים לכם?

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה