הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

כשאתה שם את הציפיות שלך על הכריות הלא-נכונות, אתה מתאכזב. והאכזבה סוחבת אחריה את האחים התאומים שלה – “פגיעה” ו”עלבון”.

01/09/2012

נגיד שיש לך בלוג. או שסתם, העלת סטטוס שנון-למחצה על הקיר שלך בפייס-בוק.

מה האחריות שלך, כבעל הבית, מול האורחים שמשוטטים שם?

שנעלבו, שהתרעמו על מה “שהוא אמר שהיא אמרה שאמרו עליו”, שהגיבו אצלך ואתה לא אצלם, שלייקקו לך, ולא קיבלו תמורה.

פתאום, אתה עובד אצלם, בלי משכורת. והם מצפים ממך לטפל בכל הדורש טיפול לשיטתם, כי הם חברים שלך.

כלומר הם מופיעים אצלך בקוביה הקטנה של דף הפרופיל.

הם לא עשו איתך שבת בבסיס, לא לקחו אותך למיון באיכילוב כשבלבלת בין התקף חרדה להתקף לב, גם לא עשו בייבי-סיטר על הבת שלך כשהלכת לראות את “720 מעלות”, הפרוייקט הנחשב של רון ארד במוזיאון ירושלים (אגב, לא משהו).

הם טיפטו (מלשון טפט) את הפרוזדור בכניסה לבית הוירטואלי שלך, לפעמים בשם בדוי ובתמונה שבה אפילו אמא שלהם לא זוכרת אותם כל כך צעירים. לטפט הזה (הפתעה) יש גם פה.

מתוקף “רעות נשאנוך בלי מילים” שכזו, הם מתאכזבים ממך, מופתעים, ממך הם ציפו ליותר. אתה כשלת, ולכן, עכשיו, אתה קקה-של-בן-אדם והם מסירים אותך מרשימת חבריהם, שלא תגיד שלא הוזהרת…

כשאתה שם את הציפיות שלך על הכריות הלא-נכונות, אתה מתאכזב. והאכזבה סוחבת אחריה את האחים התאומים שלה – “פגיעה” ו”עלבון”.

שיהיה ברור – אני עצמי נופל לבורות האלה שוב ושוב. גם אני מרשה לעצמי לשכוח במה מדובר.

אני נעלב, אני מצפה. אני פולט עשן של זעם מנחירי כשאני מגיב תגובה ארוכה ומושקעת ולא זוכה להתייחסות, ואני מתאכזב מרה כשמישהו מ”הקבועים” מדלג לי על הפוסט.

זה אך אנושי, אני מניח, אבל – אני לרגע לא טועה לחשוב, שמערכת הציפיות שלי, צריכה להכפיף אליה אנשים אחרים.

באותו עניין -

יש לנו חברים שאיתם אנחנו שומרים על קשר כפוי (אז-מה-נשמע?-מה-קורה?-מה-ככה?) כי פעם ישבנו לידם בכיתה ד’ או שאכלנו מאותו מסטינג צבאי.

מאז הם נכנסו לרשימה של “צריך לשלוח שנה-טובה ולצלצל ביומולדת”. למה? כי זה יותר קל מאשר לבדוק באמת עד כמה הם רלוונטיים לחיינו היום.

פעם ב. אנחנו נתקלים זה בזה ברחוב ואז מחליפים את ה-”וואלה, באמת חייבים להיפגש פעם כמו שצריך” המתבקש, ממשיכים הלאה ושוכחים.

ואז – הם עברו לפייסבוק

ועכשיו אתה נתקל בהם על בסיס יומי, מעדכנים אותך על הקיר בפכים מחייהם, שולחים לך בקשות הצטרפות לקבוצת “גם אנחנו תומכים בזכויות היאק”, ומריירים לך על התמונות מהיומולדת-שנתיים של הילד.

הנה כי כן, אתה מוצא עצמך מוקף באלה שכל החיים ניסית לברוח מהם הכי רחוק שאפשר, כדי לשוב ולגלות אותם גרים לך בתוך המחשב.

אני אומר – כן, למחוק, להסיר, להפטר מהמטען העודף הזה. תאמינו לי – גם הם צריכים אותך ברשימה שלהם כמו פופיק שני בבטן. אתם מיותרים זה לזה, ממזמן, פשוט הגיע הזמן לעשות אנ-דו לכל מה שמיותר. קיץ, חם, וצריך לשמור על קלילות.

כי גם אם אתה שומר על קשר עם חברים רווקים בגילך כי “נראה לי שהוא יתאים בול לעדנה החברה שלך שהתגרשה לפני חודשיים”. אז עזוב.

או שיש לו הרגלי הגיינה מזעזעים, או שיש לו חבר. כך או כך, הוא לא יתחתן עם עדנה, הוא, כנראה, כבר לא יתחתן בכלל.

ובתרגום ל”טקסטילית” (בכל זאת…בלוג-על-אופנה)-

גם גרביים שיוצאים רווקים ממכונת הכביסה, יישארו רווקים. בני זוגם עברו ליקום מקביל (דרך שער קוואנטי הממוקם בתוף המכונה). הם מבקשים למסור שטוב להם שם, הם מאושרים מאוד, והם לא מתכוונים לחזור. אל תחכו.

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה