הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

מס השפתיים שאנחנו מוכנים לשלם לטובת ה”תקינות” אולי ישחרר לעמודי השער שתיים-שלוש דוגמניות שנראות כמי שהתענגו על סטייק בארוחת הצהריים, אבל בגדול (זאת אומרת – בקטן) הן תישארנה בשוליים

18/02/2012

גל גדות – איור ; ארז עמירן

זה לא שבר רפאלי קיבלה מכתב פיטורין מפוקס, ואף אחד גם לא לקח את הקמפיין של “מיו מיו” מהיילי סטיינפילד (בת-14, 30 קילו) ונתן אותו לקווין לטיפה (בת-42, 100 קילו), אבל כולם מספרים לנו על “רוחות של שינוי” ואיזה יופי שתרבות היופי שלנו פותחת דלת לייצוגים שלא שכשכו באותה בריכה גנטית עם גל גדות.

בוא תראה, אומרים האופטימיים, הנה, על השער של ווג האיטלקי דוגמניות פלוס-סייז מדגמנות לנז’רי, וממול, טרה לין, אולי דוגמנית-המידות-הגדולות המפורסמת בעולם, קיבלה את הכבוד בווג הצרפתי. שלא לדבר על אדל, הממש-לא-צנומה, שלקחה את הגראמי בהליכה. וזו רק ההתחלה. מבטיחים לי.

לרגע קיבלנו תחושה שלצד הסוגדים לרזון-המוחלט, זה המתפרש על מלוא הסנטימטרים הגבעוליים של ילדות בנות 12, נשמעים קולות המבקשים להכיל גם את מי שלא עומד בתו התקן השלוד.

ואצלנו יש גם כמובן את מה שזכה כבר לכינוי “חוק החסה” – כל פעם שהצעת החוק להגבלת משקל הדוגמניות מתקדמת שלב בכנסת לקראת האישור העתידי, מתעורר מחדש הויכוח הנצחי על שלטון הרזון ועידוד האנורקסיה, ועל האופן שבו חברות האופנה מסמנות לקהלן מודל יופי המזהה “נחשק” עם “כחוש”. השינוי דופק בדלת, אפשר לקפל את האוהלים.

תרשו לי לפקפק (מאוד)

כמה מפתיע, אבל אידיאל היופי האופנתי, לא מסונכרן עם ח”כ רחל אדטו (יוזמת החוק). את מה שהיא מגדירה כ”מראה בריא”, מגדיר עולם האופנה כ-”זקוקה בדחיפות לקיצור קיבה”

האכיפה דורשת שיתוף פעולה של סוכנויות הדוגמנים והדוגמניות עצמן. אז מה ? הם יפקחו על עצמם ? הצחקתם את החסה.

כשמצד אחד עומדים אלה שרוצים לעשות כסף, ומן הצד השני אלה שרוצות להיות מפורסמות, אפשר לנבא בביטחון שהסוכנות תמשיך לשכפל לפי דרישה את “מידת אפס על גפרורים” שהיא מטפחת, והבנות עצמן תמשכנה לשתף פעולה

כי כשילדה בת 15 נתקלת בדרישות התעשייה (“לכי הביתה ותחזרי בעוד פחות עשרה קילו”) היא הולכת הביתה ומקיאה. ככה זה כשיש לך את קייט מוס בתור שומר מסך, ועולמך התרבותי מכוונן חברתית על “אכלתי-מה אכלתי-לא אכלתי”

צו הרזון הוא הניק-ניים הרשמי של המנטרה הידועה “זה מה שהשוק

. עולם האופנה סוגד לכסף, עלומים, ומשקל-קל. זהו עולם רעבתני וטורפני שצורך את הבשר שלו  טרי ופרוס דק-דק.

התעשייה כולה היא “פרו-אנה”. היא ממצבת את האנורקסיה כבחירה לגיטימית בדרך חיים.

מיצוב כזה מאפשר לה לגלגל מיליונים דרך מוצרי צריכה דיאטטיים, מדכאי תאבון, ניתוחים קוסמטיים ומה-לא.

באופן אישי, בעיקר כאבא לילדה בת 16, יש לי קושי גדול עם ההטפה הסמויה לאנורקסיה המתורגמת למודלים לחיקוי שמציג עולם האופנה. במילון המושגים שלי  -”מורעב” – זה לא סקסי, לא בריא, לא רצוי.

מצד שני, גם השמנה קיצונית, בקצה השני של הסקאלה, זה ממש לא שוס.

“נורא-רזה” ו”נורא-שמן” הן שתי גישות-תאומות, דפוקות באותה מידה, שהופכות את האוכל לנושא המרכזי בחיים.

ההבדל הוא שה”שמנות”, כבונוס, מקבלות בנוסף לסיכון הבריאותי גם נידוי חברתי וחותמת “נכשל”.

מס השפתיים שאנחנו מוכנים לשלם לטובת ה”תקינות” אולי ישחרר לעמודי השער שתיים-שלוש דוגמניות שנראות כמי שהתענגו על סטייק בארוחת הצהריים, אבל בגדול (זאת אומרת – בקטן) הן תישארנה בשוליים

.

כל עוד הדרישה העולמית למראה הכחוש תלויה ועומדת, סוכנויות הדוגמנות ימשיכו לנפק לנו את הסחורה המבוקשת, ולא גרם אחד יותר.

אני מניח, די בביטחון,  שלגל גדות, (הפרזנטורית של “קסטרו” ומי שההריון הבלתי נראה שלה היה סטירת לחי מצלצלת לכל ה”מותר לי, אני אוכלת בשביל שניים”) אין שום סיבה  לשקול הסבה מקצועית..

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה