הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

ושוב אני בלונדון. פעמיים בשנה אני נשלח הנה על ידי מעבידי כדי לראות מה חדש בעולם התחתון (חזיות, לא אל קפונה). הזדמנות מצוינת לטפח את פטיש הנעליים שלי (אבל בקטע גברי, כמובן…:)) והזדמנות עוד-יותר-מצוינת לקטר “יקר, נורא יקר, נורא נורא יקר”.

אז שוב – הפאונדים מתעופפים לי מהארנק כאילו הכלכלה הבריטית כולה מוצצת ממנו בקשית, ויש גם כמה תובנות והרהורים. הנה –

הרשת האמריקאית FOR EVER 21 תקעה דגלון באוקספורד-סטריט. מה דגלון?  מדובר בעיר שהיא חנות. שלוש קומות של M&H בגרסה האמריקאית, שהשלימו את השתלטות הפרחיאדה על מדרכות לונדון. כל הנכנס בשערי המקדש מתבקש להשאיר בחוץ מושגים כמו “טוב טעם”, “שיק” או נגיד, “איפוק” ולהחליף אותם בשקיות בורוד-פלורסנטי מתפקעות מרוב-טוב.

המחירים, חייבים לציין, הוגנים. מה שאומר שלפעמים אפשר לשלם בזול כדי להראות בזול.

לכל מספידי הסקיני, יש לי רק מילה (?) אחת להגיד – פחחחחחח.

בתאום חשוד פותחות את העונה גם M&H  וגם TOPSHOP עם הגרסה החונקת החדשה של הסקיני – ה-”סופר סקיני”. יש לו שמות שונים – DRAIN, ULTRA SLIM  או EXTRA SKIN. שמות שונים שמייצגים כולם טייץ עשוי ברזנט שטוען (לו היה מוצא אויר כדי לדבר) ש-לנשום זה מותרות.

הגרסה הגברית רחמנית קצת יותר באזורי הפריון, וממקמת את  קצה המפשעה באזור הברכיים.

הגזרה נקראת גזר (CARROT) וראיתי ברחובות יותר מידי חצילים שנדחסו לתוך גזרים. נראה ממש לא טעים.

ומה שלא צמוד, קצר. גם מכפלות המכנסיים שמתקפלות מעל הנעל-גרב-פיסת שוק, וגם החולצות  שנעצרות על קו הטבור-ולא-עוד.

חוסכים באורך וברוחב. FITTED היא המילה הכי מלכת-הכיתה בחנויות. אפילו חולצות הטי מחופשות לקשי שתייה עם שרוולים. וכדי שהצדק יראה ולא רק יעשה, מדובר בבדים דקיקים במיוחד. כל מי שנכנסת לחורף הקרוב עם קילו מיותר באזור המותניים, כדאי שתישאר בבית ותחשוב חסה. חיסכון זה קונספט פנטסטי, ולגמרי “צדק חברתי”, אבל התוצאה מכוערת-אש.

כאילו צמוד וקצר לא מספיק, קבלו את  IT’S A JUNGLE OUT THERE. דפוסים, פרוות סינתטיות וכמה נוצות שלא נמרטו מהחורף שעבר. אפשר לבחור בין נמרים לנחשים (שתי החיות המובילות במרוץ) אבל אי אפשר לבחור שלא. אלה מכסים כל מה שאתם רק יכולים לדמיין – מכנסיים, חולצות, מעילים, נעליים, תיקים, טפטים לקירות (!) וכלי אוכל.

מה שלא מנומר או מנוחש, חסר צבע. תשכחו מה”קולור בלוקס”, חוזרים לשחור-לבן. חלונות הראווה נראים כאילו עברה עליהם סופה שסחפה איתה כל רמז לצבע. פה ושם ניתן למצוא הבלחות צבעוניות של סריגים שמוסרים ד”ש מ”בנטון” והאייטיז. וכן, יש משהו אירוני בעובדה שהקונספט המזוהה עם החברה האיטלקית המחרחרת את  ייסורי גסיסתה, עושה עכשיו קאם-בק בלעדיה.

עכשיו, ל-צמוד-קצר-מנומר, תוסיפו גם מחורר. הכוונה היא ל-תחרות שהשתלטו על כל פיסת עור פנויה. ואם המילה “תחרה” מעלה בכן הגיגים רומנטיים מעודנים על גברות עם קמליות שגוססות משחפת פיוטית, תשכחו מהם מהר. הפרחיאדה שולטת גם כאן, בעיקר באימוץ ה”טוטאל-לוק” שהופך מיד ל”טוטאל-לוס”. אין דבר מעודן פחות ממי שגיבבה על עצמה מעשי תחרה מכף רגל ועד ראש.

מה שחיבר לי ביחד את כל הג’אז הזה לכדי אמירה בעלת משמעות, היה חלון הראווה של בית הכלבו “סלפריג’ס”.

סלפריג’ס נחשב תמיד ליהלום הכתר בעיר חובבת ה-כלבוס הזו. בין” נשות-שייכים-שיק” של ה”הארודס” ל-”עובש-שיק” של “מרקס&ספנסר”, ל-”סלפריג’ס” יש שיק אמיתי, וחלונות הראווה שלו ידועים כמסמני טרנדים באוקטן גבוה.

העונה הקדישו בסלפריג’ס את החלונות שלהם לשיתוף פעולה מלא באזזזז עם ה- MUSEUM OF EVERYTHING.

זוהי תערוכה רביעית של המוזיאון שאוצר ג’יימס בראט והיא, כדבר הקומוניקט הרשום על החלונות עצמם, נועדה לאפשר מבט ציבורי לכל ה-לא מוכרים, לא מיומנים, לא מנוסים ולא מדוברים של התרבות המודרנית.  באופן טבעי מנוקזים לתערוכה אנשים הסובלים ממגוון של בעיות פסיכולוגיות או פיזיות שיוצרים אמנות מאוד סגורה, מתכתבת עם עצמה, כואבת, וכזו שלא מאפשרת מרחק ביקורתי.

סלפריג’ס תרמו למיזם השאפתני הזו את כל המטראז’ הארוך של חלונות הראווה שלהם ואת החללים (העגומים משהו) של קומת המרתף.

השידוך המפתיע עם בית הכלבו יוצר שתי תחושות מנוגדות. האחת  היא הרצון להריע למי שנותן ל”סלון הדחויים האמנותיים” חשיפה מרשימה שכזו. התחושה השנייה היא מבוכה.

יש משהו שגוי ומטריד, לדעתי, בחיבור הכפוי הזה של כאב אישי עם תרבות צריכה בייצוגה האולטימטיבי. המפגש בין העין המחפשת את תיק העור האדום של פראדה עכשיו-בסייל-היסטרי, עם הקרביים השפוכים של אמנים מיוסרים, מרגיש לא נוח.

את תחושת המבוכה מתגברת האפשרות לרכוש מזכרות בדמות שקי כביסה קטנים העשויים מפיסות ציורים המוצגים בתערוכה.

כדי לסחוט עד תום את האפשרויות הכלכליות (מישהו צריך לפצות אותנו על העדרן של נעלי לבוטין משטח מקדם המכירות של חלון הראווה…) מציעים למכירה גם קולקציה ייחודית של “הכל” (שיתוף פעולה עם המעצבים קלמנטס ריביירו וטרייסי נאולס), ויש גם גם קפה של “הכל”, ברור.

פתאום מתעורר חשד סביר שהכוונה ב”הכל” היא “למכור, הכל”.

הניסיון “לרגש בכוח” והזיהוי המכוון בין אמנות לתרבות צריכה, הם בעצם לא יותר ממקבילתה של הפרחיאדה האופנתית הנחגגת מהצד השני של הרחוב.

גם פה, גם שם, מדובר בחוסר איפוק. בזילות מושג ה”מומחיות” לטובת תאוות צריכה של לא-חשוב-מה.

גם ה”מוזיאון של הכל” בסלפריג’ס , בסופו של דבר, צמוד מידי, קצר מידי, לא הולם.

סופר-סקיני

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה