הבלוג של ארז עמירן

מידות רעות

מעצב אופנה, מרצה ב"שנקר", מנחה ויועץ למעצבים, מאייר וכותב.

עדכונים:

פוסטים: 201

החל ממאי 2011

אומרים שהילדים של היום איבדו את הילדות שלהם.

אלה ילדים שמכילים מראות של אונס קבוצתי בטלוויזיה, אבל הקריאה “להוריד מהשולחן” מצלקת אותם לכל החיים (לטענתם).

בגיל 8 הם מתלבשים לבית הספר כאילו שמו פעמיהם לפיק-אפ בר השכונתי.

הם אולי לא יודעים מה לעשות עם זה (אני מבקש להאמין) אבל התחפושת – מושלמת.

הם מובלים על ידי שרות הסעות (אבא-אימא-טורס) ממתחם סגור אחד למתחם סגור אחר, ו”טבע פראי” מבחינתם הוא כביש אחד שהם צריכים לחצות בין הקניון למגרש החנייה.

יש להם זכויות (מסופקות על ידי המבוגרים סביבם) וחובות (למותגים).

זה לא ממש מפליא, כי ההורים שלהם (אנחנו) בעיקר רוצים להישאר ילדים בעצמנו.

אנחנו מתחזים לילדים בגופנו ובבגדינו, צורכים תרבות ילדותית וחולמים על חיים-ללא-אחריות.

התרבות שלנו מקדשת את הילדים אבל מבטלת את הילדות (וגם את הבגרות, על הדרך)

היא מפמפמת נון-סטופ ערכים של השגיות אפשרית למדידה, מתוך מטרה לדחוס את הילדים לסדר היום של העולם הצרכני.

זוהי תרבות שמוחקת את גבולות הידע המבדיל בין ילד למבוגר, ומולידה את המושג הבוגד בעצמו “בגרות בלתי בשלה”.

במובן מסוים אנחנו חוזרים לתבנית ההתייחסות של תקופת ימי הביניים, בה הילדים נתפסו כגרסה ממוזערת של המבוגרים ולא כשלבים בהתפתחות. תקופה בה האנאלפבתיות המשותפת לכולם מסמסה את גבולות הידע המפריד בין העולמות.

ההשקפה המודרנית, לפיה הילדות היא מסע הדרגתי של הכנה לחיים הבוגרים, נמחקה. הסינון נעלם ולפתע כל התכנים נתפסים כראויים  לקיבתו מעכלת-כל של הילד..

כדי ליצור מצב של צרכנות-אינסופית, התקשורת מספקת גירויים חדשים לבקרים כדי למשוך את תשומת הלב, והוא (הלב) נהיה גס במאוויו.

ניווט החיים נסמך על דימויים ויזואליים. דימויים אופנתיים שמציגים את המבוגר האינפנטילי כדמות נחשקת. זוהי קפיצה מ”מה אתה אומר” ל”איך אתה נראה”.

כשחסרה תפיסה ברורה לגבי משמעות ‘היות מבוגר’ גם המשמעות של ‘היות ילד’ אובדת.

בעבר היה העולם מובנה יותר.

השלבים בדרך מילד למבוגר היו מובחנים. היום כל אלה התערבבו בינם לבין עצמם.

אנחנו נוטים לבלבל בין מידע, להתפתחות רגשית, ומציפים את הילד בכל-מה-שהוא-רוצה-או-לא-רוצה-לדעת.

כששופכים על הילד הכל ובבת אחת, הורסים את כלי הקבלה שלו.

כך הופכים ילדים ל”סטוציונרים” בגישתם לחיים . לא רק לגבי יחסים מיניים אלא כשם קוד לכל אינטרקציה שהם מקיימים עם סביבתם. בום-בם-ט’נק-יו-מאם. ועכשיו – כמה זה עלה לי, או כמה אתה משלם.

ה”סטוציונריות” הזו הופכת גם למאפיין של יחסיהם עם הוריהם.

הילד לא חייב תודה להוריו, אלא להיפך – הוריו נושאים כלפיו באחריות אין סופית. מעין עונש מידתי על שהביאו אותו לעולם לא ממש מוצלח זה.

מכאן נובעת המחויבות ההורית האולטימטיבית ל”העיקר שיהיה מאושר”, כשהאושר הזה נפרט, בדרך כלל, ל-פליי-סטיישן, איי-פון ובגדים ממותגים.

התפיסה הבסיסית של “ההורה כאשם” מפרקת את הסמכות ההורית ויוצרת ילדים מגודלים ומבוגרים מוקטנים.

(ועכשיו, לך תבחין מיהו מי)

עוד מהבלוג של ארז עמירן

תצוגה מקדימה

מפוטר

ההחלטות הלא מושכלות שעשינו ב-אייטיז (וואי, אופנה, עולם הזוהר, מגניב!!) חוזרות עכשיו לבעוט לנו בתחת. אז זהו. אחרי 14 שנה בהם הייתי המעצב הראשי של FIX    וחשבתי שהעולם מורכב...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

ה-רשימה. דברים שאת חייבת בארון (וכמה שלא)

אז הנה, בלי הקדמות, השמינייה שאי אפשר בלעדיה. לשנן, להפנים, לבצע. וכן, זה יהיה במבחן. חייבת בארון ג'ינס שווה – להשקיע!! אחד כזה טוב, של חברה מוכרת (לא, לא ביזל, לא ליגייס, ולא...

תצוגה מקדימה

המהפח

התכנית הכי מיותרת בארץ (נו, טוב, יחד עם "איט גרלס" הנלעגת שנותנת פייט ראוי ב'הוט') חוזרת לסיבוב נוסף. הפעם בניצוחה של יעל-בר-זוהר וכפילת אשת ראש הממשלה הלא היא סנדרה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה