פאשניסטות בגרמניה – יומן מסע חלק 2

resized_image004 (2)

כמובטח בחלק הראשון – להלן המשך עלילות הפאשיניסטות באוקטוברפסט ומה הקשר שלהן לג'ו מאלבמה? וגם: קצת יותר בהרחבה על מותג "מארק קיין" והבעלים הלמוט שלוטרר.

בלוח הזמנים נכתבה המילה Surprise מהשעה 16:00 ולתוך הלילה. האמת ששכחנו מזה לגמרי בזמן הביקור במפעל ואז התחילו לזרז אותנו בצורה מעט חשודה לחזור למלון. שתי דקות אחרי פתיחת הדלתות בחדרים, נשמעו צווחות צחוק והפתעה במסדרונות. על המיטה חיכתה לי (כמו גם לכל הבנות האחרות) שמלה בווארית מסורתית, עם אביזרים נלווים והזמנה לבלות את הערב באוקטוברפסט, הוא פסטיבל הבירה השנתי בשטוטגרט. חצי שעה אח"כ מתמלא הלובי בנשים יפות – עיתונאיות האופנה ודבוקת הבנות מקבוצת יחסי הציבור של מארק קיין – כולן לבושות בשמלות הסקסיות האופייניות ובראש החבורה הנשית, תרנגול גברי אחד – המנכ"ל והבעלים הלמוט שלוטרר, שלבוש גם הוא בבגד בווארי טיפוסי.

resized_image002 (7)

כך זה חיכה לי בחדר על המיטה

בנסיעה לשם אנחנו כבר שותות שמפניה – לא שאנחנו זקוקות לזה כדי להיות במצב רוח מעולה – ונשות ה- PR של החברה, ממליצות לנו להדק עוד יותר את השרוכים בחולצת החזייה, המיועדת מלכתחילה להבליט את כל האוצרות…

resized_image002 (5)

כולן ירדו ללובי לבושות בשמלות הבוואריות ובמצב רוח מצוין. בתמונה חלק מקבוצת הבנות מרוסיה ואוקראינה

אוקטוברפסט הוא פסטיבל הבירה השנתי, שנחגג מידי אוקטובר בכל רחבי גרמניה. המפורסם ביותר מתקיים במינכן, אך מסתבר שהשני בחשיבותו הוא זה שבשטוטגרט. בפועל מדובר במתחם עצום שבו מוקם פארק שעשועים אדיר, עם כל מתקני הלונה פארק והאקסטרים שעולים בדעתכם. בין לבין נפרשים אוהלי בירה ענקיים, במרכזם במה להופעות ומסכי וידאו ובתווך, אין ספור שולחות עץ עם ספסלים ארוכים ואלפי אנשים (כל אוהל כזה מכיל כ-4,000 איש) שרים ורוקדים, תוך כדי שתיית גלונים של בירה ואכילת מיני נקניקים ונקניקיות מפרות נמוכות…

resized_image002 (6)

מימין לשמאל: אלישבע כספי – "סלונה", נילי בר לב – "עולם האישה", צביה אסא – לוינשטיין – "גו סטייל" ומיכל רייפר זכיינית מותג מארק קיין בישראל

אנחנו מסתובבות בלונה פארק המואר באורות צבעוניים, מתלהבות כילדות מהמתקנים השונים והלמוט שלוטרר – המארח המושלם – מעודד אותנו לנסות את כולם: יאללה לגלגל הענק… קדימה לרכבת ההרים… אנחנו עולות בשמחה ובכיף. נינה אשת יחסי הציבור הבכירה של מארק קיין, לוחשת לי באוזן להיכנס לקרון הרכבת הזוגי עם מר שלוטרר – הזדמנות לראיון בלעדי מקרוב (קרוב מידי..) עם המולטי מיליונר שהקים את המותג. אני מהססת לשבריר שנייה ומחליטה באינטואיטיביות לוותר ולעלות לקרון עם נילי. תודה לאל על תחושות מקדימות. לא זכרתי שרכבת הרים היא דבר כל כך מפחיד (זה לא אמור להיות לילדים?). אני צורחת באימה כל הדרך, עוצמת את עיניי ומחשבת קיצי לאחור. ונילי? היא צוחקת. נידמה לי שאני תכף מקיאה – אימאל'ה! ונילי? ממשיכה לצחוק. הרכבת עוצרת סוף סוף ואני יורדת ברגליים רועדות ובפנים חיוורות. נילי? היא כמובן צוחקת…

אח"כ צלם החברה מנציח אותנו על קרוסלת הסוסים, בסדרת צילומים בנוסח התצוגה של שאנל. מסתבר שאנחנו סוג של אטרקציה ואנשים עומדים מסביב ומצלמים אותנו למזכרת. מפעיל הקרוסלה רואה כי טוב ולא נותן לנו לרדת: עוד סיבוב ועוד סיבוב…

resized_image004 (3)

אילונה – עורכת מגזין "אל" אוקראינה בקרוסלת הסוסים

הולכים לאוהל הבירה העצום. להקות מתחלפות מופיעות על הבמה ותוך עשר דקות אנחנו כבר רוקדות על הספסלים כאילו נולדנו שם… מזמינים לנו אלכוהול בלי הפסקה ואנחנו שותות הכל… כך ניטפל אלינו ג'ו מאלבמה, אמריקאי שנמצא שם בנסיעת עסקים ועוד מיני גברברים שיכורים למחצה, שנדבקים אלינו ורוצים להזמין לנו עוד שתייה. אנחנו כמובן צוחקות בלי הפסקה, כשאנחנו מסלקות אותם מאיתנו שוב ושוב והם מתעקשים לחזור.

image001 (9)נילי ואני עם ג'ו מאלבמה – אין לי מה לומר להגנתנו… 

את הדרך לאוטובוס הלוקח אותנו בלילה למלון, אני כבר עושה יחפה. לא מסוגלת יותר ללכת על העקבים. אנחנו לחלוטין בהיי, מתי בפעם האחרונה קיבלנו אישור רשמי להתחפש ולהשתולל ככה?! אבל זהו, תם ונשלם ואנחנו צריכות להיפרד כבר עכשיו מנשות יחסי הציבור המקסימות של מארק קיין, שליוו אותנו במסירות מדהימה כל הביקור.

resized_image004

נילי וצביה כטוב ליבן בבירה….(הן שתו הכל אח"כ)

למחרת בבוקר אנחנו נפרדות גם מהפאשניסטות מרוסיה ואוקראינה. יש לנו הזמנה פתוחה למוסקבה ולקייב, שהפכו לבירות אופנה תוססות בשנים האחרונות.

*

מארק קיין

(מומלץ להיכנס לאתר החברה לראות את המפעל היפיפייה והקולקציות השונות)

הביקור במפעל מארק קיין, הוא חוויה מעוררת קנאה ולא חשוב מה העיסוק שלכם והיכן אתם עובדים. מדובר במספר בניינים הנמצאים בסביבה כפרית מושלמת ליד אגם טבעי, שלצידו מיטות שיזוף ופינות ישיבה לרווחת העובדים. בניגוד גמור לנוף הכפרי האותנטי שמסביב, הבניינים הבוהקים בלובנם הם מבני היי טק מודרניים ומעוצבים, עם קירות זכוכית ענקיים מהם נשקף טבע ירוק בכל פינה.

הדגש על עניין העיצוב בולט במיוחד ואינני מתכוונת רק לקולקציות. מסתבר שבמפעל יש מחלקה מיוחדת של אדריכלים ומעצבי פנים, אשר אחראים על עיצוב כל דבר שקשור במותג, כולל מבני המפעל מבפנים ומבחוץ, החנויות, הרהיטים, המנורות, בעצם כל דבר נולד ע"פ תכנון ועיצוב בלעדי של מעצבי החברה. בגלל הסביבה הכל כך מוקפדת, יש במקומות אחדים תחושה כאילו נקלענו למרכזה של הפקת אופנה המדמה סביבה ריאליסטית: למשל אולם הייצור שבו חלק מהעובדים הם צעירים בלונדינים נאים, הנראים כדוגמנים וכולם לובשים חולצות פולו שחורות עם הלוגו של המותג. גם ארוחת הצהריים בחדר האוכל היפיפייה של בנין ההנהלה, היא סוג של חוויה סוריאליסטית (ביחס לאירוע זהה במפעל ישראלי) שבה אנשים יפים אוכלים סלט מעודן עם גבינת פטה (אין 5 מנות עיקריות+ 8 תוספות + אין ספור סלטים) ומדברים ביניהם בקול חרישי.

בעידן בו אין כמעט מפעל טקסטיל, שלא עושה אאוטסורסינג ממקורות זולים כמו סין, טורקיה ומקומות נוספים, במארק קיין מתעקשים לייצר הכל אצלם במפעל, כולל אגב, פיתוח מכונות הייצור והסריגה מרובות הפטנטים הייחודיים. מדובר בתפישת עולם, השואפת לעודד ייצור ותעשייה מקומית ובטח לא במשהו שמשתלם כלכלית.

אבל אולי הדבר המרשים ביותר במפעלי מארק קיין, הם תהליכי בקרת האיכות המשוכללים והקפדניים ביותר שראיתי מימי. תקצר היריעה מלפרט את אין ספור הליכי הבדיקה הדקדקנים שעוברים הבדים (הבלעדיים של המותג), הכביסות שעובר כל בגד מוגמר במכונת כביסה עם חומרים כמו בבית כדי לוודא שהבדים עמידים, שהצבעים אינם דוהים ושכל פרט עשוי ברמה הגבוהה ביותר ובאמת, כל הבגדים של המותג –כולל בגדי העור! ניתנים לכביסה במכונה ואיכות הצבעים והבגדים נשמרת לאורך שנים.

לכל המפעל המרשים הזה, אחראי בראש ובראשונה המנכ"ל והבעלים הלמוט שלוטרר. מספיק לראות איך הוא לבוש ולבקר במשרד המדהים שלו, כדי להבין שעיצוב עבורו הוא לא רק עבודה, אלא אהבה ודרך חיים. בצעירותו למד הנדסת תעשייה וניהול באיטליה וכשאביו שהיה בעלים של מפעל קטן לסריגים, פשט את הרגל, הוא חזר לגרמניה והקים על השלד של המפעל המשפחתי את מותג מארק קיין, כשהייצור והפיתוח נעשים בגרמניה והעיצוב, לפחות בתחילת הדרך היה איטלקי. היום כאמור כמעט כל הליכי הייצור נעשים במפעל בגרמניה, מתוך מטרה מפורשת לשמור על התעשייה המקומית ולספק עבודה לאנשי האזור.

resized_image002 (3)

הבעלים ומנכ"ל "מארק קיין" – הלמוט שלוטרר בפינה במשרדו

הנתונים הקשורים במותג מארק קיין הם מרשימים כשלעצמם: יש להם 177 חנויות ועוד 287 חנויות מסוג חנות בתוך חנות, ב-59 מדינות ברחבי העולם. כל שבועיים נפתחת חנות חדשה של MC ברחבי העולם והמפעל בגרמניה, לא מפסיק לייצר לעולם ועובד 24 ש' ביממה – 7 ימים בשבוע, כדי לייצר 800 פריטים שונים בכל עונה. היעד הבא של המותג שמבוסס היום בעיקר באירופה, הוא לכבוש את ארה"ב וקנדה.

קוריוז משעשע קשור בשם המותג: כשהוא הוקם, חיפש הלמוט שלוטרר שם ייחודי עם צליל בינלאומי והחליט באופן אקראי לבחור בשם של חברו הקנדי, מארק קיין. לימים הסתבר לו שזהו שם שכיח מאוד בקנדה ויש שם הרבה אנשים שנושאים דווקא את השם הזה. מאחר ובמשך שנים הוא נשאל בקביעות ע"י עיתונאים, מי זה האיש הזה מארק קיין ומדוע המותג נקרא על שמו, נמאס לו והוא דאג שיתפרסם כי האיש נפטר, בתקווה שאף אחד לא יציק לו יותר עם עניין השם. זמן מה לאחר מכן, הוא הגיעה להשקת החנות הראשונה של המותג בבולגריה והשאלה הראשונה שהוא נשאל שם הייתה: אנא ספר לנו על נסיבות מותו של מארק קיין… ולזה כנראה מתכוונים כשאומרים: לשקר אין רגליים!

מרק קיין ישראל – קניון רמת אביב (קומה ב’)

תמונות: אלישבע כספי
מתוך הבלוג של אלישבע כספי

אלישבע כספי
קוראת ווג מתמידה בערך מגיל שמונה (עם שתיים וחצי מילים באנגלית, בלבד) אשר משתגעת על ירחוני אופנה ועיצוב מילדות, עוד מהימים בהם היה אבא חוזר מנסיעותיו בחו"ל עם ערימת מגזינים, ומביא לה את ריח העולם הגדול. למדה ועשתה תארים (LL.B במשפטים ו- MBA במנהל עסקים) אז היא גם עו"ד, אבל מעדיפה לעסוק במה שהיא אוהבת באמת, כתיבה ואופנה ביחד ולחוד.