הבלוג של אלה אלקלעי

הבלוג של אלה אלקלעי

אלה אלקלעי, עובדת בבית ההשקעות IBI, מנהלת עם שירלי יום טוב וסנטיה חסלוביצר את "תשקיעי בעצמך" בית פיננסי לנשים

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממרץ 2011

לפני שנים רבות, על גדות אגם קטן וציורי התפתח כפר דייגים. הדגה הייתה משובחת ולכן הכפר התפתח ופרח עד שהוא הגיע למימדי שיווי משקל עם הדגה כך שהיה ברור לתושבי הכפר שאם היקף הדיג לא יוגבל תפגע אוכלוסיית הדגים כך שקצב הריבוי שלהם ירד ולא יהיו מספיק דגים לכולם. בספרו “מדוע טייסי קמיקאזה לובשים קסדות” משתמש יעקוב בורק בדוגמא של הכפר הזה על מנת להמחיש את דילמת האסיר. לכל דייג בודד עדיף להתעלם מהמכסה האישית שלו ולדוג כמה שהוא יכול שכן, ההשפעה האישית שלו תהיי שולית ולא משמעותית למאזן האקולוגי. אבל כמובן שאם עוד דייגים יפעלו כמוהו אזי מקור הפרנסה של כולם יבש. על אף שמפתה לחשוב שהטייקונים דגו את כל הדגים ולכן לנו לא נשאר, זה לא ממש הסיפור.
בכפר הדייגים שלנו האזרחים ברובם היו שומרי חוק ועל אף הפיתויים לא חרגו מהמכסות. אבל בוקר אחד, דייג אחד שחסך את כספו ובמקום לקנות לילדיו טלוויזיה HD, תלת מימד, עם WiFi, המכסה את הקיר בסלון, הוא קנה סירת דייג. מאותו הבוקר הוא דג את המכסה השבועית שלו ביום אחד. מכיוון שלא הייתה לו טלוויזיה הוא השתעמם וניסה להרחיב את עסקיו. כעבור שבוע הוא הציע לששה דייגים אחרים למכור לו את מכסות הדייג שלהם. מצב הדגה באגם לא הופר, אף אחד לא שבר את הסולידריות החברתית אבל דייג אחד הלך והתעשר וששה דייגים אחרים ישבו בבית, ראו טלוויזיה ואכלו את חסכונותיהם.
המשך הסיפור יכול להיות שאותו דייג יקנה את כל מכסות הדייג יפעיל צי של סירות דייג שבו הוא יעסיק בשכר מינימום חלק מהמובטלים של הכפר והכפר יהפוך מכפר ציורי וקטן לכפר עם אחוזה החולשת על ערימת בקתות רעועות. תקציר ההיסטוריה האנושית ?
החברה עדיין לא גילתה כיצד ליצור סוף שמח לסיפור. הקומוניזם שאסר על הדייג החרוץ להתפתח באמצעות תעשיה ועבודה, אפשר לו להתפתח באמצעות פוליטיקה ונכשל כשלון חרוץ. הקפיטליזם ששם את הדייג החרוץ על במה וסגד לו הצליח להביא לכך שהיו 3-4 דייגים חרוצים בכפר ועוד כמה מנהלי עבודה ושלושה שוטרים שפיקחו שאף אחד לא יעבור על המכסה וכו’. הקפיטליזם הצליח להביא לעולם את פייזר, אינטל, גוגל, פייסבוק, טאבלטים, אייפונים, מתכות חכמות ומכונות יעילות, אבל לא הצליח למנוע את העובדה שעדיין רוב הדייגים שלא קנו סירה בזמן נשארים עניים ולכן לא הצליח לעצור את התפתחות הפערים השוחקים את החברה.
רובינו לא רוצים לחיות בכפר קטן וציורי, רובינו רוצים יותר. רובינו רוצים לדעת שיש לנו או לילדנו את האפשרות לקום בבוקר ולהתמודד על האפשרות להיות היזמת, זו שמצליחה יותר. איך מאזנים בין האפשרות לייעל ולהתפתח לבין הגבלת הריכוז של אמצעי הייצור בידיים של קבוצה מצומצמת? התשובה נמצאת בגוף השאלה. מאזנים. לא חוסמים את היזם. מוצאים ערוצים ונתיבים להרחיב את מעגל התעסוקה – יותר מורים, יותר רופאים, יותר עסקים קטנים, יותר עסקים גדולים, יותר מועסקים, יותר שירותים חברתיים. פחות אבטלה, פחות פערים סוציו אקונומיים, פחות פירמידות, פחות חומות והפרדות בין חלקי הכפר השונים…
האם צריך להגביל את מספר המכסות\סירות שמותר לדייג לרכוש? האם צריך לדרוש ממנו להשתמש בעושר שהוא צובר כשצי הספינות שלו דג את הדגה של כולם על מנת לממן את מערכת החינוך של הכפר בכדי להבטיח את המשך התפתחותו או שעדיף שהוא ישלם מס גבוה שיממן גם את הוולוו של ראש העיר, בניית מקווה וסבסוד בחורי ישיבה שיתפללו לשלמות האגם?
מדינות סקנדינביה מוזכרות שוב ושוב במקומותינו כמדינות שהצליחו לייצר את האיזון. הן לא חוסמות את היזם, אבל מצליחות לקיים תשתית של חינוך, בריאות, תחבורה ושירותי בסיס נרחבים המונעת הפרדה מבנית מעמדית בין אלו שיש להם לאלו שאין להם. בשנה האחרונה אנחנו שואפים לכלכלה סקנדינבית, רק שאנחנו מתעלמים מהעובדה שבהשוואה לסקנדינביה אנחנו חיים במדינה מפורזת ומפולגת כמעט כמו גינאה החדשה. בניגוד לסקנדינביה שבה המטריצה יחסית פשוטה, כמעט כמו בכפר דייגים ציורי, אצלנו אין חברה אחת והאינטרסים הפרטניים השונים בין כרמיאל לפקיעין בין קריית ארבע לקריית שמונה מונעים מאיתנו לייצר סדר יום כלכלי משותף.
קראנו בשם צדק חברתי, לזכות לקנות קוטג’ ופסק זמן בזול. לכאורה יצרנו מכנה משותף וסולידריות בין עמנואל, רהט, גדרה ותל אביב אבל בפועל התעלמנו מהחומות שמפרידות אותנו (כמו גם מהעובדה שמה שמשותף לניו ג’רסי ולרהט זה שפסק זמן כנראה עולה חצי משהוא עולה בלהבים ותל אביב).
חצי הכוס הריקה היא שבשם הסולידריות נמנענו עד עתה מלקרוא לילד בשמו ואם לא נתחיל להנמיך את החומות הללו ולפורר אותן הסיכוי לסולידריות, להקטנת הפערים החברתיים, להתפתחות בקצב דומה של כל חלקי החברה נמוך מאוד. חצי הכוס המלאה היא שהצלחה בשילוב אוכלוסיות מודרות כגון החרדים, הערבים, הקהילה האתיופית וכו’ במעגל החברה והתעסוקה יכול להוות גורם מניע חזק מאוד לצמיחת המשק שחסר בהרבה מדינות אחרות ושייתן לכלכלה המקומית מומנטום חיובי לסגירת הפערים לצד עידוד הצמיחה.

עוד מהבלוג של אלה אלקלעי

תצוגה מקדימה

הספד

בין ה"שנות טובות" שקיבלתי השנה, הייתה אחת שאמרה "אל תאחלו טוב, תעשו טוב". יש אנשים שעושים את העולם מקום טוב יותר. אודליה לוי אטינגר הייתה אדם כזה ודווקא היא לא תהיה כאן לעשות שיהיה טוב, לא בשנה הקרובה ולא בשנים שלאחריה. אם...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

ללמוד מטעויות של אחרות

מאוד מטריד לגלות ששיעור האמריקאיות היוצאות לעבודה נמצא בנסיגה. ה"ניו יורק טיימס" פרסם לאחרונה מאמר המשווה בין מגמות שילוב נשים במערך העבודה בארה"ב ובאירופה. על-פי הנתונים המוצגים שעור האמריקאיות היוצאות לעבודה ירד מכ- 74%...

תגובות

פורסם לפני 5 years

נשים בהיי טק

אחד הציטוטים המיוחסים לוורן באפט כהסבר לכך שהוא יותר עשיר מרוב תושבי כדור הארץ הינו "זכיתי לחיות בתקופה בה נאלצתי להתחרות רק כנגד חצי מהאוכלוסיה". מיקרוסופט כמו גם סיסקו וחברות היי טק אחרות רואות את חצי הכוס הריקה –...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה