מינוי אפוטרופוס לקשיש שאינו מסוגל לדאוג לענייניו

בחורה עם מחשב נייד

מוסד האפוטרופסות מקורו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962. עיקרון היסוד המופיע מיד בראשית החוק הינו כי כל אדם נהנה מזכויות משפטיות, כפוף לחיובים משפטיים, וזכאי לבצע פעולות משפטיות. נקודת המוצא של החוק היא אפוא כי רק אם החוק עצמו, או בית משפט מוסמך, מצאו לנכון לגרוע מכשרותו המשפטית של אדם, רק אז תפחתנה יכולותיו המשפטיות. במילים אחרות, לא ניתן לשלול את כשרותו המשפטית של אדם, אלא על פי החוק.

אשר על כן, מינוי אפוטרופוס על אדם הוא בעצם חריג לכלל הנ"ל, אקט הפוגע בזכויותיו הבסיסיות של האדם, ברצונו החופשי ובחירותו, ואף מטיל עליו סטיגמה חמורה של אדם מוגבל. מטעם זה נוהגים בתי המשפט בזהירות רבה בבואם למנות אפוטרופוס על חסוי. אפוטרופוס הממונה על גופו של אחר, או על רכושו, מחליף למעשה את שיקול דעתו של החסוי בשיקול הדעת שלו עצמו.  האפוטרופוס רשאי לקבל החלטות הנוגעות לחסוי, כאילו היה האפוטרופוס הורה, והחסוי – ילדו הקטין.

בתי המשפט מתנהלים בתיקים שכאלה לאורו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולפי עקרונותיו הם נופכים פרשנות בהוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כמו גם ביתר דברי החקיקה. חוק היסוד הנ"ל מורה כי אין לפגוע בחיי אדם, בגוף האדם, בחירותו של האדם או בכבודו, אלא בדרך מוסרית, התואמת לעקרונותיה של מדינתנו, בכדי לשרת מטרה נכונה ורק במידה הולמת – קרי לא יותר מן ההכרחי. לפי הפסיקה, הסמכות למנות אפוטרופוס מפורשת בדווקנות, והנטייה הראשונה של השופטים תהיה לקמץ במינויים שכאלה. ואולם, למרות שזו היא הרטוריקה הרשמית, יצוין כי בפרקטיקה דווקא מתקבל בקלות רבה כל מינוי שאין מי שיקום ויתנגד לו, וזאת בכפוף להגשת חוות דעת רפואית מתאימה.

נראה כי הדעת חיה בשלום עם מינוי אפוטרופוס במקרה של מחלת נפש חמורה, שיטיון, פיגור שכלי המונע תפקוד סביר ולעתים גם מגבלה גופנית חמורה המונעת התנהלות משפטית שגרתית. בכל הדוגמאות הללו, מדובר באנשים שניתן להכריז עליהם שהם פסולי דין, אנשים אשר ספק אם ביכולתם להביע בכלל את דעתם ולייצג את עצמם. ואולם, על פי החוק, מוסמך בית המשפט למנות אפוטרופוס גם על אדם שאינו עולה כדי פסלות דין, אך הוא מנוע מלדאוג לענייניו, מניעות זמנית או מתמדת, וזאת בהעדר אדם שרשאי או מעוניין לדאוג לאותו חסוי. תקדימים קבעו כי חוסר היכולת של אדם לדאוג לענייניו משמעו אי יכולת גופנית או נפשית לפעול באורח עצמאי ולייצג את עצמך היטב.

מעניין לציין כי לפי הפסיקה, חסוי שמונה לו אפוטרופוס לפי סעיף זה, הוא סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כל עוד שלא נגרעה כשרותו, והוא לא הוכרז פסול דין, יכול אף הוא להמשיך ולפעול פעולות משפטיות תקפות בנכסיו ובכספיו, במקביל לאפוטרופוס שלו, ואף ללא הסכמתו של האחרון. מי שהוכרז פסול דין, לעומת זאת, אין תוקף חוקי לפעולותיו, והן למעשה בטלות מעיקרן.

עד כמה קיצוני צריך להיות אותו חוסר מסוגלות, בכדי שבית המשפט אכן יאות למנות לחסוי אפוטרופוס? לפי הפסיקה, נדרש שלא תהיה כל אפשרות סבירה אחרת להגן על רכושו של החסוי, זולת מינוי אפוטרופוס. המקרה צריך להיות כזה שבו נחוץ להגן על החסוי מפני עצמו ומפני אחרים כאחד, כדי שלא יקום נבל כלשהו, בין אם זר או מקורב, שינצל את חוסר השיפוט של החסוי כדי לפגוע בגופו או לעשוק את רכושו. מדובר אפוא בפגיעה או מוגבלות קשה מאד, גופנית, שכלית או נפשית.

כדי למתן את הפגיעה, בתי המשפט יעדיפו מינוי קרוב משפחה על פני אדם זר או מוסד, ויתחשבו בעמדת החסוי אם ניתן לבררה. בטרם שיחליטו על מינוי אפוטרופוס, בתי המשפט ידאגו לקבל חוות דעת מרופא מומחה, לרוב פסיכוגריאטר בהתמחותו,  ותסקיר סעד מאת עובדת סוציאלית לסדרי דין, ואף להקשיב בלשכתם לחסוי עצמו ולהתרשם ממצבו.

לא רק זרים עלולים לגזול מן החסוי. לעתים האויב נמצא דווקא מבית. לעתים קרובות חוששים חלק מן האחים במשפחה כי אחיהם האחרים, או מי מהם, ישתלטו על רכושם של ההורים המבוגרים, או ישפיעו עליהם לערוך צוואות לטובתם. העברת רכוש במתנה לאחד מהאחים, בעיקר נכסי נדל"ן, עוד בחיי ההורים, מדליקה לרוב נורה אדומה אצל יתר אחיו. כאשר קיימת תלות חזקה של הורה מבוגר באחד מילדיו, בפרט כשזו מלווה בנתק או סכסוך עם יתר הצאצאים, ההורה עשוי לבצע מהלכים לטובת אותו ילד מועדף. השאלה היא האם אותם מהלכים הם פרי רצון חופשי וכן של הקשיש, או שמא תוצאת לחץ בלתי הוגן של האח הזוכה. לעתים אין כל קשר בין האחים האחרים להורה המבוגר, ואז דרכם היחידה לברר את מצבו ולבדוק אם הוא התנקה מנכסיו – והאם עשה כן מרצון, היא להגיש אכן בקשה למינוי אפוטרופוס. אם ההורה צלול וקוהרנטי, ניתן לברר את כל אלה בנקל במהלך המשפט. אם כשרותו של ההורה המבוגר נגרעה לאחר שכבר בוצעו אותם מהלכים אשר מעבירים את עיקר רכושו לחלק מילדיו – הקייז המשפטי יהיה מסובך יותר, אך עדיין אפשרי, שכן לעתים יוטל דופי במהלכים שבוצעו רטרואקטיבית, וניתן יהיה להפכם.

בקשה למינוי אפוטרופוס שתוגש בנסיבות שתפורטנה להלן – סביר שתידחה, לפחות במידה שיקום מי שיתנגד לה: כאשר עסקינן בקשיש בעל מודעות והבנה, אדם שמתמצא במקום ובזמן, אשר מסוגל לשוחח בבהירות עם הזולת, מודע להיקף רכושו ולאופן ניהולו של אותו רכוש, וער למערכות היחסים בינו לבין בני משפחתו. בנסיבות כאלה לא ימונה לאותו אדם נשוא הבקשה נציג. זאת היות שמינוי אפוטרופוס יפעל לרעת החסוי במקום לטובתו. מינוי בלתי מוצדק יתייג את החסוי כחריג, ועלול לפגוע בו במקום לגונן עליו. כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה להתמנות אפוטרופוס לרכושו של אדם, אך מבלי שתוגש גם בקשה לשמש כאפוטרופוס לגופו, אופן הגשתה עלול להחשיד את המבקש כמי שדואג לאינטרסים שלו עצמו, ולא לרווחתו של החסוי, ומתמקד בממונות ולא בנפשות.

עו"ד אודליה אלטמן
אודליה אלטמן, עורכת דין ובעלת משרד עצמאי כ-28 שנה. עו"ד אודליה אלטמן עוסקת בדיני משפחה, כגירושין וירושה: צוואות, הסכמי ממון, מזונות, משמורת, חלוקת רכוש, אבהות, ידועים בציבור, פונדקאות ועוד. בנוסף לעבודתה משתתפת אודליה אלטמן כדרך קבע בתוכניות הטלויזיה והרדיו השונות ומשתפת את קהל הצופים והמאזינים בסוגיות מתחומי עבודתה.