"משחקים בחצר האחורית", מחזה שנכתב בעקבות פרשת האונס בקיבוץ שמרת.

.משחקים בחצר האחורית

.מחזה מאת עדנה מזי"א, בבימויו של גילי אמיתי

 המחזה, שהפך עם השנים לאחד המחזות הישראליים המצליחים ביותר בכל הזמנים ואף זכה לאין ספור ביצועים בארץ ובעולם, נכתב בעקבות פרשת האונס בקיבוץ שמרת, פרשה שזעזע את המדינה בראשית שנות ה – 90 ועוררה הדים רבים. בפרשה זו אנסה חבורת נערים, חלקם בני הקיבוץ, לאורך שבועיים ימים, נערה בת 14. עדנה מזי"א צמצמה במחזה את הדמויות ותחמה את ההתרחשויות לאירוע  בודד, המתרחש בגן המשחקים של הקיבוץ, במהלך אחר צהריים קיצי אחד, ההופך עבור דבורי בת ה14 לליל סיוטים.

F0_0512_0385_Mishakim10

ההצגה נפתחת בתמונה קשה ממעמד המשפט כאשר ארבעת סנגוריהם של הנערים, בגלימות שחורות, עומדים, צולבים ושופטים את הילדה בשאלות קשות וחודרניות

.כבר מההתחלה הקהל מבין שהנערה עברה בעצם אונס שני בשלבי החקירה השונים

"את טוענת שערב שלם אונסים אותך ואת לא בוכה?" הם פונים אליה בחומרה, לא מבינים ולא

מנסים אפילו במקצת להבין ולגלות אמפטיה ואהדה לכך שבזמן אונס הנפש ננעלת ומתה ללא יכולת

הוצאת קול מהפה.

"לא יצא לי קול, לא הצלחתי לבכות" היא עונה, רועדת.

והם ממשיכים לחדור בשאלות חוקרות, ממשיכים ומקשים ממשיכים וטוענים וחושבים ש"היא

רצתה אותם ולכן לא בכתה". דבורי, הנערה האומללה, כל כך מבוהלת, שכל משפט תשובה שהיא

מנסה להוציא מפיה ולענות נראה כאבוד.

 משחקים 2

תמונת המסך משתנה, הסנגורים מסירים את הגלימות והופכים לנערים המשתעשעים עם דבורי בגן
המשחקים. ברקע נדנדה ומוזיקה קצבית. דבורי, נפש אומללה של ילדה שאיבדה את אביה בגיל צעיר
ולא מוצאת את עצמה כל כך מאז, נמשכת אל הסכנות והריגושים ומתגרה בנערים. לא התגרות
מינית, אלא התגרות של מישהי שרוצה בכל מאודה להיות אחת מהחבר'ה, שיאהבו אותה ויצרפו
אותה לחבורתם.
 

הנערים המשולהבים הנמצאים תחת שליטה ברורה נהנים מהמצב ועושים עצמם משתפים פעולה

ברצון לשתפה במפגשיהם ואף מזמינים אותה להיפגש מאוחר יותר, לדוג דגים ולצלותם במדורה

שיעשו. אחד הנערים מנסה להסותם ולשכנע אותם לרדת ממנה אך לבסוף משתף פעולה ונכנע לרצון

להיות אחד מהחבר'ה. אסף, מנהיג החבורה אמנם לא שכב עם דבורי, אך הוא זה שבכוחו הניע את

חבריו והביא אותם למעשה הנורא של לאנוס אותה. הוא עצמו לא התלכלך והוציא עצמו מן המעשה,

אבל אנס אותה עם איבר המין של החברים.

 F0_0512_0385_Mishakim1

באחת מסצינות המשפט אומרת התובעת משפטים הגורמים לצמרמורת צורמת כששומעים אותם:

"אני מקבלת את דברי הסנגורים. היא ילדה רעה דבורי. היא אוהבת לשחק בחצרות אחוריות. היא

טיפוס כזה, שמתגרה בסכנה. באלימות. בהתבזות. מיותר להוסיף, שלא מעודף אהבה וילדות

מאושרת אנשים הופכים למין טיפוסים, שמחפשים את תשומת הלב דווקא באזורים החשוכים. אז

היא מין ילדה כזאת. אז מה?!! מה זה אומר?!! שהיא רצתה, ששלושה נערים ישכבו איתה? וישפילו

אותה? ויהפכו אותה לבול עץ אילם? היא רצתה לשחק איתם, והם ידעו, שהיא רק רוצה לשחק. אבל

הם השתמשו במשחקים. הם טשטשו את הגבול בזדון. הם חדרו לגופה ולנפשה בכוח מחופש

למשחק. אז אם לא היו להם רחמים או שליטה עצמית, אז כמו במשחקים: מי ששובר את הכלים, הוא

המפסיד".

 F0_0512_0385_Mishakim6

ומי שהפסידה הכי הרבה מחוסר הרחמים וחוסר השליטה העצמית של בני הטיפש עשרה הרוויים

הורמוני מין, שחדרו לנפשה בכח, היא דבורי, הנערה האומללה.

מצאתי את עצמי מתקשה למחוא כפיים לשחקנים לנוכח המשחק המושלם הנראה אמיתי כל כך. את

הנערה רציתי לחבק. הרגשתי שהיא כמו הבת שלי, דבר שגרם לי לחשוב מי האשם כאן בעצם? האם

הנערים הלהוטים שראו בנערה שרצתה את קרבתם רק חפץ שניתן להשתמש בו? בובה שאפשר

לשכב איתה ככל שירצו? ואולי הנערה? שבתמימותה, ביודעין או שלא, שידרה מיניות ופלרטטנות?

וגם אם כן? אז זה מותר? מותר לנהוג בה כך?

ואולי בעצם ההורים הם האשמים? כמה שיחות כבר מנהלים הורים עם ילדיהם המתבגרים בנושא מין

ומיניות, מה מותר ומה אסור וכיצד יש לנהוג? ומה לגבי הורים המתביישים לנהל שיחות אלה

וסומכים על המורים או החברים שיעשו את העבודה?. ומה באמת עם בתי הספר? אולי שיעורי

החינוך המיני הנלמדים רק בחלקם לא מספיקים ולא ממלאים את המצופה מהם? ובאיזה גיל להתחיל

בחינוך ובהסברה? האמנם זו רק הסברה מינית? ואיפה הנחלת ולימוד הכבוד האחד לשני, ההתנהגות

המוסרית האחד כלפי השני או האחד כלפי השניה?

הצפייה בהצגה קשה וחשובה כל כך במיוחד לאור העובדה שהמקרה אינו הראשון ובטח לא האחרון

וההתרחשויות מושכות ומזמנות דיון רחב ומעמיק בשאלות מוסריות לגבי זכויות האדם ואחריות,

והתנהגויות הנוצרות מלחץ קבוצתי.

לאחר ההצגה צפיתי בקטע של סרטון בן זמננו, באינטרנט, בו נראית הנערה שהפכה כבר לאשה צופה

בהצגה, באחת הפעמים הראשונות שעלתה לאויר. אל הצגה זו הוזמנה כאורחת הכבוד ובסיומה היא

נפגשה עם עדנה מזי"א, מחזאית ההצגה בעצמה, ועדנה אומרת לה שם בעדינות שהיא יכולה להפוך

את הסיפור שלה לשליחות וזה יתן לה כח להמשיך.

הנערה/אשה עונה בדמעות שאף אחד לא ישיב לה את מה שעברה ואיבדה.

היא צודקת, אף אחד לא יחזיר לה את מה שאיבדה שם. לא את ילדותה ולא את תמימותה.

נותר רק לקוות שחיי היום יום, אהבתה לאיש שאיתה והבנות שנולדו לה בשנים האחרונות יצליחו

להקל במקצת על אובדנה וכאבה.

משחקים בחצר האחורית / תיאטרון "בית צבי", ביה"ס לאמנויות הבמה.

בהשתתפות:

נדב אזולאי – אסף סחרוב

שיר בן חמו/יעל בר שביט – דבורי

יניב בספורד – שמוליק קופר

סנדרו זילדמן – סלע בורכוב

דור מיכאלי – גידי בצר

חן גור אלי/דונטלה מימון – תובעת

המשתתפים הינם תלמידי מחזור נ"ד המסיימים את לימודיהם באוגוסט 2016

*צילומים – יח"צ, אתר האינטרנט "בית צבי" www.beit-zvi.com