הבלוג של einavuchka

אימוש של עמיתוש

אמא טרייה מספרת..

עדכונים:

פוסטים: 2

החל ממאי 2012

הכל התחיל בקפה עם ענבל. ענבל חברה שלי עוד מהיסודי. הפעם הראשונה שקינאתי בה היתה בגיל 12 כשסיפרה שישבו אתמול כל המשפחה במסעדה. הייתה זו הפעם הראשונה ששמעתי את שם המסעדה המיוחדת אבל לא היה קשה כבר מטון הדיבור והדרך שבה אמרה ענבל – “ישבנו במקדונלדס אתמול. הצ’יפס שלהם מעולה!” להבין שמדובר בחוויה מושחתת במיוחד (לפחות במושגי שנות ה-90).

הבת של ענבל גדולה מעמית שלי בחודש, וכך קרה שהפעם השנייה בה קנאתי בענבל היתה בבית קפה קטן,20 ומשהו שנים אחר כך, תוך שאנחנו תוקעות מזלגות קטנטנים בפרוסת עוגת גבינה מופלאה, משקרות לעצמנו שאנחנו לא באמת טורפות את העוגה הזו עכשיו.

ענבל סיפרה בחיוך שמתאמץ לא להשוויץ, שב  8 בערב הילדה שלה מונחת במיטה, ותוך כמה דקות נרדמת לצלילי מובייל. אני לעומתה מזה שלושה חודשים מבלה את הערבים שלי בג’וגינג בבית, רוב הזמן בין חדר השינה לסלון, בצעדים מדודים תוך נענוע מדויק מאוד עם תינוק קטן על הידיים כשהוא מונח בתנוחה אופקית, פקוק במוצץ סרבנים, עיניו אדומות והוא מביט בי במבט חסר ישע – “אמא אני סובל”.

באותו רגע גמלה בליבי החלטה. לא, לא, לא, אני לא אשב מהצד  (או יותר נכון אעמוד עם תינוק בזרועותיי) מהצד, משקיפה על שאר אמהות העולם הלוחשות לתינוקות, לא  אביט בהן במבט כמה, בהן ובילדים שלהן שנרדמים ב 8 בערב בעוד אני מערסלת עולל צורח טרוט שינה עד השעות הקטנות של הלילה.

לא, לא, לא. גם הילד שלי ילך לישון ב 8 בערב, לצלילי גשר לונדון מתמוטט, נצנץ נצנץ כוכב קטן או כל מנגינת צלצול בית ספר אחרת. גם אני אניח אותו במיטתו, אלחש “לילה טוב מתוק שלי” והילד יבין את המסר ויצלול אל תוך שנתו המתוקה. גם אני אצא מהחדר משאירה את קול נשימותיו העדינות להדהד בחדר ואצעד לי אל הסלון.  גם לי יהיו סוף סוף חיים! וכל זה יקרה ב 8 בערב!

וכך כבר באותו יום, מפוצצת נחישות חזרתי הביתה והתחלתי לספור לאחור את הדקות עד 7 בערב , מתכננת ומתכוננת לשעת ההשכבה. את טקס השינה עשיתי לפי הספר, קילחתי, הרגעתי, הלבשתי , ליטפתי וברבע ל  8 – השכבתי.  זה היה הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי. לפעמים כל מה שצריך זה חברה טובה, לקנא בה קנאה בריאה.

מאותו יום התפנה לי החלון הזה. החלון הגדול אל העולם הגדול. אל כל הדברים שאני יכולה להיות כשאני לא אמא בפול פאואר. אלה הן ארבע השעות שלי בהן הכל יכול לקרות. הדלעת תהפוך לכרכרה והחולצה עם הפליטות תהפוך לשמלת נסיכה במידה של לפני ההריון שגם תשב עלי בול.  מהרגע בו עמית נרדם ועד ההתעוררות הבאה זה זמן קסם. השעות בהן אני חוזרת סוף סוף אליי, משילה את גלימת אמא אווזה וחוזרת לעצמי.

עוד מהבלוג של einavuchka

הגוף שאחרי

הגוף שנשא ונפצע ונחבל הגוף שעבר ונסע במסע כשכבר לא שלם, כשחבול וחבוט מרגיש לא שלי וחבל להשקיע השומן הרופס, המבייש מסתיר, במקום כלשהו, לא ידוע, את היופי איפה הוא? היופי שלי?...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה