הבלוג של עינת וייסבורט

einatweisbort

יש לי ארבע בנות, בן זוג וכלבה. אני בעלת חברת ׳דרך אישה׳ המובילה ארגונים וחברות המעוניינים לקדם שוויון מגדרי. הכי אני אוהבת לעמוד מול נשים ולשתף. בבית הספר המורה שלי הייתה מתלוננת שאני אוהבת לדבר, פגשתי אותה לא מזמן... +עוד

יש לי ארבע בנות, בן זוג וכלבה. אני בעלת חברת ׳דרך אישה׳ המובילה ארגונים וחברות המעוניינים לקדם שוויון מגדרי. הכי אני אוהבת לעמוד מול נשים ולשתף. בבית הספר המורה שלי הייתה מתלוננת שאני אוהבת לדבר, פגשתי אותה לא מזמן וסיפרתי לה שהפכתי תחביב למקצוע.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מינואר 2019


 

Photo by Steve Shreve on Unsplash

קרה לך שקפאת? לא מקור, מסיטואציה.

רגע שבו אולי יכולת להגיב אבל לא עשית כך. משהו עצר אותך, נעץ אותן אל הקרקע ומנע מבעדך לקום ולעשות מעשה כמו להתנגד, לצעוק או כל דבר אחר שיכול היה לחלץ אותך מהמצב, או לפחות להשיב את כבודך.

כן, נהוג לחשוב שסוג כזה של קיפאון, מגיע רק כתוצאה מהטרדה מינית, אבל יש עוד המון מקרים וסיטואציות שאינן על רקע מיני ובכל זאת אנחנו מגיבות כך.

לא מזמן זיהיתי רגע כזה אצלי (שהיה רחוק מרחק שנות אור מהטרדה מינית) ובכל זאת הביא אותי לאותה תגובה – קפאתי.

אחרי המקרה ניסיתי להבין מה קרה שם. למה לא הגבתי מיד, הרי אני אישה דעתנית. למה לא אמרתי משהו? למה לא הוצאתי את עצמי מהסיטואציה ולמה פשוט לא קמתי והלכתי?

ניסיתי לנתח את זה שוב ושוב, להבין קודם כל מה גרם לי לקפוא, פיזית ורגשית.

מה בדיוק גרם לי להשתתק? על מה זה ישב?

האם זה הזכיר לי משהו מהעבר? סיטואציה אחרת שכבר הייתי בה?

ואחר כך עלו כל השאלות:

האם מה שאני מרגישה באמת קיים? אולי אני מה שנקרא ׳אובר ריאקטינג׳? איך זה שכולם מרגישים משהו ורק אני מרגישה משהו אחר – אולי משהו איתי לא בסדר? אולי זה לא הזמן נכון להגיב?

ויש גם את עניין ״משביתת השמחות״ שטבוע בנו. האם לפתוח את הפה שלי ולהשבית לכולם את השמחה? לבן הזוג שלי? לחברים? לחברות? מה יחשבו עלי? מה הנזק ומה התועלת? האם להיתפש כמישהי שעושה זבוב מפיל? או יותר מכך כמישהי היסטרית?

וכל השאלות האלה עברו לי בתוך הראש באלפית השנייה והתחברו לפרדיגמה שעליה גדלתי – תהיי ילדה טובה. ובין הילדה הטובה שרוצה שהכול יתנהל בהרמוניה לבין האישה הדעתנית התחולל קרב. הוא היה בתוך הראש שלי ובתוך הלב ובתוך הבטן, הדביק אותי אל מקומי וגרם לי לקפוא.

כשאנחנו מוטרדות, אנחנו מרגישות את זה בתוך הבטן וזה לא משנה אם זו הטרדה מינית, ״סתם״ הערה מגעילה שנזרקת לכיווננו באמצע ישיבת צוות, או מצב שבו אנחנו מרגישות לא בטוחות בחברה שבה אנחנו נמצאות. הסיטואציה לא נוחה לנו, הבטן מתהפכת לנו ואנחנו יודעות טוב מאד מה קורה, אבל בין הבטן למוח יש נתק. והנתק הזה נגרם מכל הדברים שגדלנו עליהם, כל הפרדיגמות, כל ההבניות התרבותיות והחברתיות, כל הפעמים שאמרו לנו,  וכל הקולות שאנו שומעות ״תהיי ילדה טובה״, ״תזרמי״, ״את מדמיינת״, ״למה את כזאת״, למה את חייבת להפוך זבוב לפיל״, ״למה את צריכה לנתח כל דבר״, ״אל תעשי סיפור״, ״תבליגי״ ועוד משפטים בסגנון הזה.

 יודעים מה?

לא רוצה יותר להקשיב לקולות האלה. (גם אם באים מכוונה טובה וגם אם לא) לא רוצה להיות ילדה טובה, לא רוצה לשתוק, אבל רוצה לדבר נכון כדי שהצד השני יוכל לשמוע את מה שבאמת יש לי להגיד.

אז מה זה לדבר מתוך שיח חדש ולא מתוך הפרדיגמות המשתקות?  מהם הקולות בראש שאולי רוצים להגן עלי אבל מבלבלים אותי כך שיוצא בסוף ההפך? איך יוצא שיש לי כל כך הרבה מה לומר אבל בסופו של דבר אני שותקת? אז איך עושים את זה? איך מוצאים את הדרך להתעלם מכל מה שהולך אצלנו בתוך הראש ולהגיב בצורה עניינית שתתרום לי, תעזור לי לנהל את הסיטואציה בצורה חכמה ולא תוביל את הסביבה שלי להתנגדות?

ד״ר ליאורה ויינבך (אישה חכמה עם לב ענק) חוקרת כבר שלושים שנה את הדיבור הפנימי ומתוך המחקר נולד אצלה המודל SMM- Switch My Mind המניח תשתית המחברת בין ״האונה המצחית (המוח הקדמי או מה שנקרא העין השלישית) לבין תפקוד הלב״. המודל אומר שכשאנו בתוך אירוע שבו לא צפינו את מה שעומד לקרות, אנחנו פועלים באופן אטומטי מתוך המנגנון ההישרדותי שלנו: קופאים/ תוקפים/ בורחים. מאשימים, מרצים או מתנשאים. כל תגובה שנובעת מתוך אחד מחמשת הדברים, אינה מובילה לתוצאה הרצויה, אלא להיפך.

בעקבות ההבנה הזו, היא פיתחה טכנולוגיה המספקת לאדם ידע להמרת מנגנון המוח שמקדים מעשה לחשיבה, במנגנון מוח המקדים חשיבה לפעולה.

בבסיס שיטת SMM עומד ידע רחב הקושר בין תפקוד המוח, לסביבה ולדיבור כדי לגרום למנגנון המוח האנושי האיטי להגיב. בגדול הוא גורם לנו להשתיק את המנגנון האוטומטי ״לשלוף מהמותן״ תגובה מתוך אחד מהמנגנונים ההישרדותיים שלנו, (שדרך אגב הוא מהיר פי6  מכל מנגון אחר) אלא להשתהות עד שהמנגנון האנושי האיטי נכנס לפעולה והופך את התגובה שלנו להיות אחראית. הוא מתזמן את מכלול המערכות לאיתנות הגוף, הרוח, החשיבה, התבונה, האהבה והיושרה ויש ביכולתו למנוע בעיות ואף לפתור כאלה שצצות.

לא סתם אמרו חכמנו – ״חיים ומוות ביד הלשון״ ולא סתם אמר מי שאמר ״לפני שאת מגיבה, תספרי עד עשר״. יש משהו בהשתהות, בחשיבה, באורח הרוח, בהפעלת ״מתג״ של המנגנון המדליק את ״האור״ על הדבר שמאפשר מרחב לבחירת התגובה הנכונה ביותר הגורמת לתוצאה הטובה ביותר עבורי ועבור האחר.

אני מוצאת את עצמי לא מעט פועלת על פי השיטה (שאגב מבוססת מדעית) והיא מאד עוזרת לי, אבל כמו בכל דבר צריך להתאמן עליה.  (כי לפעמים אני נופלת וקופאת כמו באירוע ההוא שהזכיר לי שצריך להמשיך ולהתאמן על זה בחדר בכושר של המחשבה)

אז אם אתן מוצאות את עצמכן בסיטואציה שמקפיאה אתכן, קחו נשימה, זכרו שקיימים שני המנגנונים ותבחרו לא ״לשלוף מהמותן״. ביחרו במנגנון מוח המקדים חשיבה לפעולה.  הוא לא יפעל לבד אלא אם כן תפעילו את המתג ואז תגיע התגובה ממקום חיובי, נבון, אוהב, משכין שלום ומתוך כוח.

באמת שזה עובד. הקול והכל בראש!

ואם אתן רוצות לשמוע עוד על השיטה פנו אלי  [email protected]

 

 

 

עוד מהבלוג של עינת וייסבורט

תצוגה מקדימה

מה שלמדתי על נשים ישראליות דווקא כשביקרתי בהודו

    לא מזמן הייתי בכנס עולמי כלכלי לנשים בהודו בו השתתפו כאלף נשים מכל העולם. היינו קבוצת נשים מגוונת מישראל. כולן מנהלות עסק, קריירה מפותחת ומשפחה, כולן דעתניות ובעלות...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

מה הקשר בין נטוורקינג, נשים וההגדה של פסח?

    אני חסידה של נטוורקינג, או כמו שאני קוראת לכך – רשת של שותפויות. אני עושה שותפויות כל הזמן, עם כוונה או בלי כוונה. השנה לקראת הפסח פתאום הבנתי שלא המצאנו כלום...

תגובות

פורסם לפני 8 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה