הבלוג של עינת וייסבורט

einatweisbort

יש לי ארבע בנות, בן זוג וכלבה. אני בעלת חברת ׳דרך אישה׳ המובילה ארגונים וחברות המעוניינים לקדם שוויון מגדרי. הכי אני אוהבת לעמוד מול נשים ולשתף. בבית הספר המורה שלי הייתה מתלוננת שאני אוהבת לדבר, פגשתי אותה לא מזמן... +עוד

יש לי ארבע בנות, בן זוג וכלבה. אני בעלת חברת ׳דרך אישה׳ המובילה ארגונים וחברות המעוניינים לקדם שוויון מגדרי. הכי אני אוהבת לעמוד מול נשים ולשתף. בבית הספר המורה שלי הייתה מתלוננת שאני אוהבת לדבר, פגשתי אותה לא מזמן וסיפרתי לה שהפכתי תחביב למקצוע.

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מינואר 2019

 

 

 

אין מי שצמד המילים החופש הגדול׳ לא מעלה בו איזו קונוטציה כזו או אחרת. אם אתם הורים, סביר להניח שמתלווה לכך תחושה של לחץ ואיזו מועקה שמזדחלת. כי החופש הגדול, לנו ההורים העובדים, אומר 60 ימים של רגשות אשמה מול הילדים ומול העבודה.  אם אתם חושבים כארגון, אתם חושבים העדריות, עיכובים, ילדים מסתובבים במסדרונות.

כיום הבנות שלי כבר גדולות אבל אני זוכרת שבכל פעם בדיוק בתקופה הזו, התחלתי להרגיש את הלחץ, את התכניות שהיה צריך לתכנן ולבסוף בזמן אמת את הג׳אגלינג הבלתי פוסק בין המטלות האישיות והמטלות התעסוקתיות לבין הילדות.

דברים רבים נכתבו על החופש הגדול ועל ההורות שלנו בזמן הזה אבל הפעם אני דווקא רוצה לכתוב על הצד של הארגונים, כי כמי שפועלת כיום בתוך ארגונים ומנהלת בעצמי ארגון, אני חושבת שהצד שלהם פחות נשמע – פחות מדברים על איך הם מתמודדים עם התקופה הזו. כי גם לארגון זה זמן לא פשוט וצריך להבין איך אפשר להסתכל על הכול מנקודת מבט אחרת שתיצור ארגון תומך משפחה וההיפך, כך שבעתיד המשפחה תתמוך בארגון.

דבר אחד ברור, ארגונים לא רווים נחת ביולי אוגוסט. הזמן הזה עבורם מלא בהיעדרויות עובדים, חוסר תשומת לב מצידם וחוסר אפקטיביות שבשורה תחתונה מתבטאת בירידה בתפוקה. יש ארגונים שלא נערכים מראש ופשוט חיים עם העובדה שחודשיים בשנה העסק מתפקד פחות טוב, אבל יש ארגונים שמקדישים מחשבה ומאמצים על מנת גם לנצל את הזמן הזה לטובתם ולהפיק מהלימון לימונדה.

אם מסתכלים על זה בפרופורציות הנכונות ומתוך חשיבה שאינה מקובעת, אפשר לראות שהחופש הגדול מהווה הזדמנות מצוינת לחיבור העובדים והעובדות לארגון, דרך הדבר החשוב להם ביותר – הילדים.

אתגר החופש הגדול יכול להפוך אם משקיעים בו מחשבה נכונה ויצירתית, ליתרון.

לפני שש שנים כששני ביתי החמודה הייתה בת 10 מוטורולה עשתה קייטנה לילדי העובדים. דודי בא הביתה נתן לי את התאריכים ואני שריינתי את שני לקייטנה. באותו הרגע לא ממש הבנתי את המשמעות של הקייטנה הזו, אלא רק ראיתי לנגד עיני איך אני צולחת את אוגוסט ומורידה מעצמי קצת רגשות אשמה שלקראת החודש הזה כבר נערמו ונערמו על כתפי.

אבל מסתבר שהיה לזה אפקט משמעותי יותר. זה התחיל בכל בוקר כששניהם יצאו מהבית יחד ובילו את כל הדרך לעבודה אחד על אחד (לא אוסיף על כל מה שנאמר כבר על הקשר של הורה וילד באחד על אחד) והמשיך בארוחת הצהריים המשותפת. אף ילד לא הורשה לאכול לבד ללא ההורה. כך יצא שבשעת הארוחה הארגון כולו עצר והפך את הזמן הזה למשמעותי מאד. אם ניקח בחשבון שבארגון הזה עובדים יותר גברים מנשים הרי שהאבות נדרשו לתשומת לב מלאה והיה להם זמן איכות נוסף עם הילדים. זה גם חידד את ההבנה של משמעות ארוחת צהריים משותפת. בשעה ארבע כמו במגע קסם, חללי העבודה במוטורולה התמלאו בילדים שחיפשו את הוריהם. ובזמן הזה בלית ברירה אי אפשר היה להמשיך לעבוד מעבר לשעה חמש. ישיבות לא נקבעו והארגון כולו סיים את היום.

ההבנה הארגונית שאפשר לעצור הכל בשביל הילדים הייתה משמעותית מאד.  מצד אחד זה היה מסר על חשיבות איזון בית-עבודה שאלפי מילים לא יכלו להעביר ומצד שני הבנת ההרגשה של הלחץ לקראת ארבע עבור גברים שבימים רגילים לא מיהרו לסיים את העבודה בשעה זו כי החצי השני שלהם עשה את זה באופן קבוע.

זה האיר אצל אבות לא מעטים ואני חייבת להגיד שגם אצל דודי, את ההבנה של הקושי עמו מתמודדות נשים שתפקיד גידול הילדים מוטל עליהן בעיקר.

 אין ספק שהעובדים והילדים הרוויחו מכך אבל בשורה התחתונה גם מוטורולה הרוויחה :

  • הזדמנות מצוינת לבדוק את הקשר בין נוכחות לתפוקה. במקרים רבים ארגונים מגלים שהצורך להיעדר לשעות ארוכות יותר עקב מטלות בבית, מעלה את רמת התפוקה והיעילות ומקצר את בזבוזי הזמן על קפה-מטבח-סיגריה, או אפילו ישיבות משרד מיותרות.
  • הזמן הזה חיבר את שני למוטורולה. הילדים מפתחים הזדהות עם הארגון והעבודה הזו של אמא או של אבא מקבלת פנים ומשמעות. חיבור הילדים הצעירים לגאוות המותג מחזק גם את הקשר הרגשי של הוריהם אליו.
  • גם אותי זה חיבר. כמשפחה וכבת זוג בתקופות אחרות בהן נדרשה התגייסות מיוחדת מצידי. כשדודי היה צריך להיות יותר בעבודה או לעשות נסיעות לחו״ל, הרגשתי בנוח לעשות ויתורים בשבילו ובשביל הארגון.

היום שני כבר בת 14 מסתבר שגם ילדות וילדים יחסית גדולים צריכים תעסוקה לחופש. ויש שפע של רעיונות שגיליתי מניסיוני עם ארגונים וגם כאלה שמצאתי כשחקרתי קצת יותר לעומק. את חלקם ארגונים כבר מיישמים.

העסקת ילדים בוגרים– ניתן לייצר לילדי עובדים הנמצאים בגיל מאושר לתעסוקה, עבודה בתפקידים זמניים וקלים. הארגון מרוויח כוח אדם זול ואיכותי, הילדים מרוויחים כסף וההורים מרוצים, גאים, והולכים לאכול צהריים עם ילדיהם. זוהי פעילות המחברת בין המשפחה לארגון באופן טבעי ובלי סיסמאות.

מעורבות והתנדבות קהילתית – הפעלת תכניות התנדבותיות הממומנות ומאורגנות על ידי הארגון ומשתפות את הילדים הבוגרים ומהוות תרומה לקהילה מהיבטים המתחברים למהות הארגון. הארגון תורם לקהילה, רותם את הנוער ומעצים אותו.

קורסי ידע, העשרה  והרחבת אופקים לילדים –הכשרת ילדי עובדים על ידי עובדים במקצועות, תחומי דעת ומיומנויות שלא נלמדים בבית הספר. טכנולוגיה, מתמטיקה, פיזיקה story telling ובלוגרים- אלו מעט מהקיים. זה מגביר את תחושת המשמעות של העובד, מוציא אותו מהשגרה ומייצר חיבור בין המשפחה לארגון.

ויש עוד שפע פתרונות יצירתיים שחלק מהחברות כבר מיישמות:

לאפשר לעובדים להביא ילדים לעבודה.

לאפשר לעובדים לעבוד מהבית בבחינת ״עבדו מהיכן שתרצו, כמה שעות שתרצו. אנחנו לא מודדים זמן. אנחנו מודדים תוצאות”

צמצום שעות העבודה השבועיות.

סבסוד קייטנות לילדי העובדים.

ארגון “כוח קנייה” להוזלת עלויות ברכישת כרטיסים למופעים, כניסה לאתרים, או מינויים לאטרקציות.

בקיץ הקרוב, שני תהווה חלק בלתי נפרד מהמשרד של ׳דרך אישה׳. היא תרוויח למידה, העצמה ושעות עם אמא (וגם דמי כיס כמובן) ואני ארוויח – כמעט את אותו הדבר מינוס הדמי כיס.

ארגונים חייבים להבין שהם צריכים להיערך אחרת בקיץ. ניתן ורצוי שינהלו מראש טבלאות נוכחות ויבדקו מול טבלאות של פרויקטים, משימות, רצף נוכחות ואפילו ארגון מראש של תורנויות שונות – מי מגיע מאוחר, מי נשאר מאוחר והכי חשוב – לא להתחייב על יעדים לא ריאליים.

בווסטרוז  כולם חוששים מהחורף הקרב, אצלנו זה דווקא הקיץ שמפחיד יותר ולא רק בגלל החום.  אבל עם הכנה מראש, יצירתיות ואמפתיה, הקיץ יכול להיות מהנה ומי יודע, אולי גם טומן בחובו הזדמנויות חדשות.

אז שיהיה לנו קיץ נעים, פורה ומלא בפעילות משותפת הורים-ילדים-ארגונים :-)

 

 

 

עוד מהבלוג של עינת וייסבורט

תצוגה מקדימה

למה לא כתבתי פוסט ליום האישה

 כחודש לפני יום האישה הבינלאומי, התכוננתי לכתוב פוסט שקשור ליום הזה. זה היה הדבר המתבקש. התכוננתי לכתוב על ההישגים שכבר השגנו ועל אלה שעוד לא, על המאבקים, על הדרך ועל...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

סבתא גניה והסיפור שלא סופר

אתם זוכרים את הרגע הראשון שידעתם שאתם בהריון? את זוכרת שהרגשת שמשהו צומח בתוכך? אתם זוכרים את ההבנה שעוד רגע כבר לא תהיו שניים אלא משפחה? איזו התרגשות, שמחה, אושר בל...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה