הבלוג של אנה

בדרך הביתה

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מאוגוסט 2010

לפני 5 שנים רצה הגורל (טוב, זה לא היה באמת הגורל. סתם איזה בן אדם חרא) ונפגשתי עם מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. כן, הנסיבות היו לא משהו. האמת היא, שהתקשרתי כי רציתי שמישהי תסביר לי במילים מה זה היה. אולי כי אין שום דרך אחרת שבה הייתי מבינה מה קרה לי.
די מהר הבנתי שאני רוצה להיות חלק מהמרכז. להיות שם בשביל אותן נשים, נערות, ילדות, שמתקשרות לקו הסיוע כדי לדבר עם מישהי שתקשיב להן, תבין אותן, תתמוך ותאמין להן.

אל תטעו בנו: לחייג 1202 זה נשמע קל. בסך הכל 4 ספרות. אפילו די קרובות אחת לשנייה על לוח המקשים.
וואו כמה שזה קשה. כמה ניסיונות על שמסיימים לחייג את 4 הספרות בלי לנתק בדרך. וכמה שאלות רצות בראש: מה לספר? כמה לספר? ומה אם היא תגיד שגם אני קצת אשמה (היום אני יודעת שאין דבר כזה), האם לחשוף את עצמי? באילו מילים להשתמש? ואם אני אשכח איזשהו פרט?
נורא מפחיד.

אתמול עשיתי את שיחת הסיוע הראשונה שלי במרכז. אלוהים, כמה שזה היה קשה. פעולה פשוטה כמו להרים את השפופרת נראית פתאום כל כך מסובכת.
כן, גם בצד הזה יש חששות ושאלות לפני כל שיחה. אבל עשיתי את זה. אני מודה: לא את כל מה שנאמר לי במשפטים הראשונים באמת שמעתי. היה בי ערבוב של לחץ, התרגשות, פחד ועוד כל מיני קולות ורעשים שיש לי בראש בדרך כלל. אבל לאט לאט הרעש הפנימי נרגע, ואני חושבת שאפילו הייתי בסדר.

בדרך הביתה מאוחר בלילה, הרגשתי שמישהו הולך לידי. מאוד קרוב אלי. אפשר להרגיש כשמישהו נורא קרוב אלייך. כל הגוף כאב לי מפחד ובהלה. הסתכלתי הצידה כדי לראות איפה הוא, והוא רק המשיך ללכת.
אני לא חושבת שהוא רצה לעשות לי משהו. הוא פשוט הלך לידי על המדרכה (קצת קרוב מדי לטעמי).
לפני רגע הייתי זו שנותנת את הכח ועוזרת ותומכת, ועכשיו אני שבירה ומבוהלת. באיזו קלות המאזן משתנה.

אני הצלתי את עצמי לפני 5 שנים כשהתקשרתי למרכז ביום שנפגעתי. ועד היום, בכל הזדמנות שיש לי אני מספרת את הסיפור שלי. מי שמכיר אותי יודע שבשיחות איתי נושא האונס והתקיפה המינית עולה הרבה פעמים. לפעמים מדברים על זה בחיוך ולפעמים זה קשה נורא ועצוב נורא. אבל אני מדברת על זה כי זה בסדר. וזה מותר. ומי שלא נורמלי זה לא אנחנו. ואם בזכות זה שאני מדברת אני אעזור למישהי אחרת לדבר על זה- ניצחנו.
ואני מבטיחה לעצמי ולכל הנשים והנערות והילדות, השבירות והמבוהלות, שאני אעשה כל שביכולתי כדי שלעולם לא נפחד ללכת לבד בחושך.

1202- קו סיוע לנפגעות תקיפה מינית
1203- קו סיוע לנפגעי תקיפה מינית

עוד מהבלוג של אנה

תצוגה מקדימה

שואה, סיפור ילדים

זה סיפור על ילד בן 6 שקראו לו רוברט שפילמן. ההורים שלו והחברים שלו קראו לו רובי. רובי נולד בעיר בודפשט שבהונגריה. הוא גר בבית לא גדול ולא קטן ליד נהר הדנובה. אימו, וילמה, היתה תופרת ואביו אלדר עבד במכולת. כל בוקר היו רובי,...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

הזיתים שיביאו לכם את המזל

כמידי שנה גם השנה ערכנו, חבריי ואני, את מסיבת הכריסמס בואך שנה חדשה, רק שהשנה האיחור האופנתי היה קיצוני מעט והיא נערכה בערב שישי האחרון. ההנחיה שקיבלתי היתה מאוד ברורה: להכין סלטים בצבעי החג. קוד לבוש: כנ"ל. אני לא ארחיב על...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

תפסיק, אבא לא עושה ככה

"דמיינו לכם שעומד פה אדם לידי. טוב, לא כל כך קרוב, אבל כאן על הבמה. אדם שכבר אפשר לקרוא לו מבוגר, 70 ומשהו. לא גבוה ולא נמוך, קצת מקריח, קצת כרס, משקפיים. סבא נחמד, חביב, אוהב שוקולד. דמיינו לכם שהאדם הזה ניצל מינית לצרכיו בנות...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה