הבלוג של אנה

בדרך הביתה

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מאוגוסט 2010

כשחזרנו הביתה מבית החולים משהו קרה. השתבש. נשבר. לא רציתי את תמרה. הייתי לבד ולא רציתי את תמרה

12/06/2014

ישבנו על הגג בבית של ניר. השנה קבענו אצלו כי יש לו בית חדש עם גג בצפון הישן של תל אביב. מהגג שלו רואים את כל העיר.

כבר עשר שנים שאנחנו נפגשים ככה, פעם בשנה תמיד יום לפני יום השואה. כל פעם אצל מישהו אחר. כל-כך הרבה דברים השתנו וקרו מאז שהמפגשים האלה התחילו. רוני ואייל נהיו זוג והתחתנו, שרון נפרד מהחברה שלו אחרי חמש שנים של זוגיות, שנראתה לכולנו מושלמת והתמוטט מזה. הוא גר כמעט חצי שנה אצל רוני ואייל עד שהיה מסוגל לעבור לדירה משל עצמו. לילך נסעה לקוסטה ריקה, חזרה בתשובה ושוב חזרה בשאלה. אין לה ממש בית. היא כל כמה חודשים זזה. מוטי פתח בית קפה, אחד השווים בתל אביב, והוא מחליף בנות זוג בקצב שאי אפשר לעקוב אחריו. ואני, אני ילדתי את תמרה.

תמרה שלי היא תינוקת מדהימה. התאהבתי בה מהרגע הראשון. הרגע שבו שמעתי אותה פועמת בתוכי. אהבתי כל איבר, כל נשימה וכל תנועת גוף. תשעה חודשים אהבתי אותה. ליטפתי אותה, שרתי לה ודיברתי איתה כל הזמן. תמרה ידעה עלי הכל. תקראו לי משוגעת, אבל לפעמים הרגשתי שהיא עונה לי.

כשחזרנו הביתה מבית החולים משהו קרה. השתבש. נשבר. לא רציתי את תמרה. הייתי לבד ולא רציתי את תמרה. פחד נוראי. רציתי לאהוב אותה ולא יכולתי. רציתי להתלטף איתה כמו שעשינו תשעה חודשים, רציתי לדבר איתה, ושהיא תענה לי, וסוף סוף נוכל להסתכל אחת לשניה בעיניים. אבל כלום לא היה שם. שקט השתלט על הבית שלנו. הוא הופרע רק כשתמרה בכתה. גם כשבכיתי זה היה בשקט כדי שתמרה לא תשמע. שלא תדע שאני מפחדת לקום בבוקר.

crib-car

ואז הגיע יום המפגש אצל ניר.

שתינו המון ועישנו המון וסיפרנו סיפורים שלנו מפעם. אותם סיפורים שאנחנו מספרים כל שנה. הראיתי להם תמונות של תמרה ושיחקתי בצורה מושלמת את תפקיד האמא החדשה שמאוהבת בתינוקת הראשונה שלה.

קצת אחרי חצות ניר ואני נכנסנו הביתה כי נהיה קריר על הגג. ישבנו על הספה הענקית בסלון מול קיר שכולו חלונות שמשקיפים על העיר. ניר מזג לנו יין ושמענו מוסיקה עמומה מהגג. נורא פחדתי שהוא ירצה שנדבר על תמרה אז מיד פתחתי בחקירה צולבת על מה שעבר עליו מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. ניר הוא אחד האנשים החכמים והמוכשרים שהכרתי בחיים שלי. יש לו ידע וסקרנות שאני יכולה רק לחלום עליהם. הוא אף פעם לא פחד לעשות את מה שהוא רוצה בדרך שלו, ולא נתן לאף אחד ולשום דבר לאיים על החלומות שלו. והוא מהחברים שאני הכי אוהבת לפגוש ולדבר איתם. פעם אפילו קצת התאהבתי בו אבל מעולם לא סיפרתי לו את זה. כשהיינו בערך בכוס השלישית הוא סיפר שחברת הסטארט-אפ שהוא שותף בה “נפלה” לפני כמה חודשים ונסגרה. הוא לא אמר מה בדיוק קרה, אבל כשהוא דיבר ראיתי פחד בעיניים שלו. מאז הוא לא עובד. הכסף מתחיל להיגמר. כנראה שיצטרך לעזוב את הדירה. אולי אפילו את העיר. שתקתי. לא ידעתי מה להגיד. בעצמי אני חיה בפחד אז מה כבר אני יכולה לעזור. ישבנו על הספה הענקית, הסתכלנו אחד על השניה ולא אמרנו יותר כלום.

כשהתחילו סימנים לקרניים ראשונות של בוקר, עלינו חזרה לגג. ניר אמר שהוא הולך רגע לשרותים וכבר מצטרף. כולם היו שרועים על הספות והערסל. רוני היתה שקועה עמוק בתוך הפוף ובקושי ראו אותה. רק התלתלים שלה ביצבצו קופצניים מתוך הבד האדום. ישבנו שם על הגג של ניר וראינו את השמש עולה. בהירה ומסנוורת. עוד יום. אף אחד לא דיבר.

לא יודעת כמה זמן עוד ישבנו שם, כשפתאום ניר הוציא אקדח והציע שנשחק רולטה רוסית. בלי לחשוב אפילו רגע קפצתי ואמרתי “אני משתתפת”.

עוד מהבלוג של אנה

תצוגה מקדימה

שואה, סיפור ילדים

זה סיפור על ילד בן 6 שקראו לו רוברט שפילמן. ההורים שלו והחברים שלו קראו לו רובי. רובי נולד בעיר בודפשט שבהונגריה. הוא גר בבית לא גדול ולא קטן ליד נהר הדנובה. אימו, וילמה, היתה תופרת ואביו אלדר עבד במכולת. כל בוקר היו רובי,...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

הזיתים שיביאו לכם את המזל

כמידי שנה גם השנה ערכנו, חבריי ואני, את מסיבת הכריסמס בואך שנה חדשה, רק שהשנה האיחור האופנתי היה קיצוני מעט והיא נערכה בערב שישי האחרון. ההנחיה שקיבלתי היתה מאוד ברורה: להכין סלטים בצבעי החג. קוד לבוש: כנ"ל. אני לא ארחיב על...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

תפסיק, אבא לא עושה ככה

"דמיינו לכם שעומד פה אדם לידי. טוב, לא כל כך קרוב, אבל כאן על הבמה. אדם שכבר אפשר לקרוא לו מבוגר, 70 ומשהו. לא גבוה ולא נמוך, קצת מקריח, קצת כרס, משקפיים. סבא נחמד, חביב, אוהב שוקולד. דמיינו לכם שהאדם הזה ניצל מינית לצרכיו בנות...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה