הבלוג של אנה

בדרך הביתה

עדכונים:

פוסטים: 19

עוקבים: 11

החל מאוגוסט 2010

סיפור על ילדות, על חברות, על החיים בהונגריה, על השואה.

07/04/2013

זה סיפור על ילד בן 6 שקראו לו רוברט שפילמן. ההורים שלו והחברים שלו קראו לו רובי.
רובי נולד בעיר בודפשט שבהונגריה. הוא גר בבית לא גדול ולא קטן ליד נהר הדנובה. אימו, וילמה, היתה תופרת ואביו אלדר עבד במכולת. כל בוקר היו רובי, אחותו אגי ואחיו אליהו קמים, אוכלים ארוחת בוקר והולכים ברגל לגן. בדרך לגן הם היו משחקים במחבואים, מתחרים ביניהם מי רץ יותר מהר ומי יגיע ראשון לגן. לגננת בגן של רובי קראו אווה. אווה ידעה לנגן על מפוחית פה ומאוד אהבה לרקוד ריקודי עם הונגריים, במיוחד את ריקוד הצ’רדאש, ובגלל זה תמיד היו ריקודים ומוסיקה בגן. הילדים בגן דיברו בשפה ההונגרית. כשהם רצו לשאול אחד את השני מה נשמע הם היו אומרים “הודווייד” וכשרצו להגיד תודה רבה אמרו “קסנם ספן”.
רובי מאוד אהב את החברים בגן ואת הגננת אווה. הוא אהב במיוחד לשחק עם בלה והמשחק האהוב עליהם היה קלאס. בלה תמיד היתה מנצחת אבל רובי אף פעם לא נעלב או בכה.

בכל צהריים אחרי הגן הוא הלך עם החברים שלו טומי ויוהנה למכולת של אבא שלו. בדרך הם היו חולפים ליד נהר הדנובה ושם היו עושים תחרות זריקת אבנים למרחק לתוך הנהר. באחד הימים, תוך כדי משחק הם פגעו בטעות בברווז ששחה בנהר. הם מאוד נבהלו ובאותו יום החליטו שלא ישחקו יותר במשחק זה.
כשהגיעו למכולת אבא היה נותן להם לאכול לחמניה עם גבינה וכוס חלב חם עם קינמון ודבש. לפעמים גם היה מפנק אותם בשוקולד.

יום אחד כשהגיעה השעה ללכת הביתה קרא רובי לטומי ויוהנה להצטרף אליו והם סרבו. הוא לא הבין מה קרה וכששאל הם אמרו לו שההורים שלהם לא מרשים להם יותר לשחק איתו וללכת איתו הביתה כי הוא יהודי והם לא. רובי לא הבין מה הסיבה שלילדים שאינם יהודים אסור לשחק עם ילדים יהודים. לא היתה לו ברירה והוא הלך לבד למכולת של אבא. כשהגיע, אבא ראה שהוא עצוב. “מה קרה רובי?” שאל, ורובי סיפר לו את מה שטומי ויוהנה אמרו לו. אבא אלדר היה המום. הוא חיבק את רובי חזק חזק ואמר לו שהוא ואמא תמיד יאהבו אותו ואת אחיו.
בערב כששכבו לישון דיברו וילמה ואלדר על מצבם של היהודים בהונגריה ועל כך שעכשיו הם צריכים לחשוב מה לעשות כדי לשמור ולהגן על עצמם ועל הילדים שלהם. בבוקר כשקמו הם דיברו עם הילדים וסיפרו להם שהחליטו לשנות את שם המשפחה שלהם לשם שאינו שם יהודי ומעכשיו שם משפחתם יהיה שיקלושי, ואמרו להם שהם יחפשו עבורם גן חדש שבו לומדים ילדים יהודים וכך לא ירגישו שונים ומאוימים.

רובי סיים את הגן ועבר לבית ספר יסודי שם פגש את אצ’י, ילד יהודי שגר בצד השני של העיר. בבית הספר הם למדו ושיחקו יחד אבל המרחק בין הבתים שלהם לא איפשר להם להיפגש אחר הצהריים. רובי ואצ’י הפכו להיות חברים מאוד טובים.
כשהגיע רובי לגיל מצוות מצב היהודים בהונגריה כבר היה מאוד קשה. הם חיו בשכונות נפרדות שנקראו גטאות ולא הורשו להסתובב בכל מקום בעיר. הם היו חייבים לענוד על דש הבגד טלאי צהוב וכך ידעו הנאצים לזהות אותם.

המצב השפיע מאוד קשה על אבא של רובי והוא חלה. בעקבות זה נאלץ רובי לעזוב את בית הספר ולעזור לאבא במכולת על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. אחרי כמה חודשים כשהמצב לא השתפר, לא היתה להם ברירה והם סגרו את המכולת. באותה תקופה אולצו היהודים לעבוד בכל מיני עבודות בשביל המשטר הנאצי. הנאצים היו אנשים רעים מאוד ששנאו את היהודים ורצו להרוג אותם. אבא אלדר ואמא וילמה עבדו במתפרה שבה תפרו את המדים של החיילים הנאצים. העבודה היתה מאוד קשה והם היו צריכים לעבוד בדייקנות רבה במשך שעות ארוכות ללא הפסקות לאוכל ושתיה. בלילה, כשהיו מסיימים לעבוד וחוזרים הביתה, רובי והאחים שלו כבר ישנו. בבוקר הם קמו מוקדם מאוד לעבודה, ולכן בכל בוקר הגיעה השכנה ורה להכין להם ארוחת בוקר ולדאוג שלא יהיו לבד בבית. החיים בגטו היו מאוד קשים ורובי לא יכול היה לצאת לשחק כמו פעם. לא היו יותר טיולים בשלג בחורף ולא משחקים לאורך נהר הדנובה בקיץ . בוקר אחד קרא אבא אלדר לרובי ,שהיה כבר נער בוגר ואמר לו שאין ברירה והצבא הנאצי דורש שגם הוא יצא לעבוד. הוא נשלח לעבוד בתיקון מסילות רכבת. זאת היתה עבודה מאוד קשה בשביל נער בגילו.

יום אחד, בזמן העבודה נפצע רובי ברגלו ונלקח לבית חולים. הוא היה שם זמן ממושך והרופאים עשו את כל המאמצים כדי לרפא את רגלו. כשהשתחרר מבית החולים חזר לביתו שבגטו וגילה שהבית ריק ומשפחתו נעלמה. הוא מאוד נבהל ורץ לבית של דודה פירי, שם הוא מצא את הדודה והדוד ואת אחיו אליהו. דודה פירי סיפרה לו שאגי נעלמה ושהוריו וסבו וסבתו נלקחו ונרצחו על ידי הנאצים. באותו רגע הוא הבין שכדי להישאר בחיים הוא חייב לברוח מהונגריה. הוא ארז תיק קטן, נפרד מהמשפחה והצטרף לקבוצת נערים ונערות יהודים איתם עלה בסתר על האוניה “כנסת ישראל” שהפליגה לארץ ישראל.

כשהגיעה האוניה לחופי ארץ ישראל עצרו אותה החיילים הבריטים וגרשו אותם לקפריסין. באוניה רובי פגש אישה בשם לאה ונולד להם תינוק שקוראים לו דני.
אחרי שנה בקפריסין הם הורשו לחזור חזרה לארץ ישראל. כשהגיעו לארץ הוא נפרד מלאה ושינה את שמו לראובן. להפתעתו הרבה הוא פגש את אצ’י, חברו הטוב מבית הספר בהונגריה ויחד נסעו לקיבוץ מצובה. בקיבוץ הוא עבד בחקלאות ושם גם פגש את עליזה. הם התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים – גילה, דורון, דלית ועינת, אחד עשר נכדים ושתי נינות.
אחותו אגי נשארה בהונגריה ואחיו אליהו עלה גם הוא לארץ ישראל.

רובי הוא סבא ראובן של אורון, ניצן, שי, אלדר, לי, אלה, עומר, בן, מיכל, טל ועפר.
והוא אבא שלי.

עוד מהבלוג של אנה

תצוגה מקדימה

הזיתים שיביאו לכם את המזל

כמידי שנה גם השנה ערכנו, חבריי ואני, את מסיבת הכריסמס בואך שנה חדשה, רק שהשנה האיחור האופנתי היה קיצוני מעט והיא נערכה בערב שישי האחרון. ההנחיה שקיבלתי היתה מאוד ברורה: להכין סלטים בצבעי החג. קוד לבוש: כנ"ל. אני לא ארחיב על...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

תפסיק, אבא לא עושה ככה

"דמיינו לכם שעומד פה אדם לידי. טוב, לא כל כך קרוב, אבל כאן על הבמה. אדם שכבר אפשר לקרוא לו מבוגר, 70 ומשהו. לא גבוה ולא נמוך, קצת מקריח, קצת כרס, משקפיים. סבא נחמד, חביב, אוהב שוקולד. דמיינו לכם שהאדם הזה ניצל מינית לצרכיו בנות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

סלט עדשים שחורות שהוא בעצם סיפור על אהבות

האם אני לא אוהבת לבשל כי לא יוצא לי טעים, או שלא יוצא לי טעים כי אני לא אוהבת לבשל. שאלה קיומית שצפה ועולה בכל סופשבוע כשאני מכינה את הצטלה הדיגיטלי עם רשימת הקניות. אם תשאלו אותי, אני משוכנעת שהאופציה הראשונה היא המשקפת את...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר