הבלוג של עינת רז

einatraz

עדכונים:

פוסטים: 93

החל מיולי 2013

אתם מאמינים בקמעות? אני לא. אתם מאמינים בדברים נשגבים שקורים לכם ואתם לא יודעים להסביר אותם? לזה אני מאמינה. לכם זה קרה פעם? לי זה קרה. זה קרה לי כאשר קיבלתי מחברה קרובה שלי את שרשרת חיי. את התליון ליד מפתח ליבי ששינה לי את חיי.

24/03/2014

לפני 8 שנים חגגתי לעצמי יום הולדת עם כמה חברות טובות. קיבלתי כל מיני מתנות… דברים שחברות טובות קונות: קרם גוף מפנק, ספר חובה, חולצה מהממת. אחת החברות שלי שתמיד ידעה לקרוא אותי קנתה לי שרשרת. לא סתם שרשרת. שרשרת ועליה תליון קבלה עם המילים: אלוף כסף וזהב, חסד ואמת, ואותיות ארמיות שאיני מבינה את פירושן. כאשר פתחתי את קופסת התכשיטים ובה נחה לה השרשרת כל מה שרציתי זה לחבק חזק את החברה שלי שכל כך ידעה לקרוא אותי ולאמץ אלי חזק את התליון. הרגשתי משהו מיסטי אל התליון ולא ידעתי עדיין לקרוא לילד בשמו. והיה לו שם!!!

 תמונה%201[1]

ביקשתי מהחברה שלי לענוד לי באותו הרגע את השרשרת על הצוואר והחיבור אל התליון היה מיידי. קוסמי משהו. לא יכולתי להוריד את היד מהתליון. הוא פיאר לי את הצוואר באורו.

כך חלפו הימים, השבועות, החודשים… התליון נח לו על צווארי מבלי לזוז. הרגשתי שיש בו כוח לתליון. כוח לתליון? נו, מאיפה אני מביאה את השטויות האלו? כוח לתליון? כולה תליון. הרי אני לא מאמינה בקמעות, זה כבר אמרתי, אז מאיפה השטות הזו עכשיו של כוח מתליון? אבל היה שם משהו. משהו שאני לא יודעת להסביר אותו. לא יכולתי להוריד את התליון מהצוואר ויהיה מה.

החודשים הפכו לשנים…

כשלוש שנים לאחר שהתליון נענד על צווארי לראשונה זה קרה.

חברת נפש שלי (לא זו שרכשה את התליון) סיפרה לי על בנה של חברה משותפת אחרת של שתינו, אשר נקלע לבעיה רפואית מאוד קשה. הילד בשנות העשרה לחייו מורדם ומונשם בביה”ח ולא מצליחים להעירו. כמובן שסיפורים על ילדים בבתי חולים מעוררים את סיפי נפשי וליבי מקבל שוב את החבטה הזו שמגיעה בדיוק במקומות האלו.
מבלי לחשוב פעמיים ביקשתי מחברתי לעזור לי להוריד את השרשרת עם התליון מהצוואר כדי שתיתן אותו לילד שזקוק עכשיו לכוח. מאיפה החלטתי שיש לתליון כוח? אין לי מושג. ידעתי. חברתי פתחה את הסוגר והניחה את השרשרת עם התליון בתוך כף ידי. הבטתי בתליון, אשר היה מונח הפוך (לא עם המילים מהקבלה) וגופי החל לרעוד. על הצד האחורי של התליון הייתה כתובה מילה אחת. מילה אחת בודדה.

אור.

 תמונה%202[1]

אור שלי. הילד שלי. בני בכורי. תינוקי שלעולם יישאר תינוקי. אור ז”ל.

גופי רעד וליבי האיץ בחוזקה. לא יכולתי להפסיק לרעוד והמבט לא מש מהתליון. חברתי שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תענוד לי חזרה את השרשרת מבלי שהעבירו הלאה ומיד השבתי בשלילה. לא סתם הורדתי את השרשרת מעלי. לא סתם “אור” שלי מביט בי מעל התליון. הגוף לא הפסיק לרעוד.

חברתי נטלה מידי את התליון כשידיה רועדות והיישר נסעה לביה”ח, למיטת חוליו של הילד שהיה זקוק לתליון. איני מאמינה בקמעות ואף רחוקה מזה, אך סיפרו לי שכאשר שמו את התליון על הילד כשהוא שכוב במיטת חוליו בביה”ח, הוא אט אט פקח את עיניו… מיקריות? אולי. את זה אני כבר לא יודעת.

הימים נקפו ואיתן השבועות ומשהו בי היה חסר. התליון שלי. האור שלי חסר לי ליד מפתח הלב. שאלתי האם הילד שהתעורר עונד את התליון וכשנאמר לי שלא ביקשתי את התליון חזרה.

מאז התליון המונח על שרשרת הינו חלק ממני. כשקשה לי, ידי אוחזת בתליון. כששמח לי, ידי אוחזת בתליון. כאשר אני מתמקדת במשהו (מבחן, סיפור, הקשבה) יד אוחזת בתליון.

לפי תורת הקבלה, המילה “אור” פירושה  אין-סוף המצוי בכל, כאשר בהליך בריאת הנבראים ועולמם, יצר הקב”ה דברים נסתרים אשר מעלימים את נוכחותו של האור מתודעת נבראיו. אור שלי נוכח עימי כל יום, אינו נסתר ממני ויהיה מצוי בי עד אין סוף.

עוד מהבלוג של עינת רז

תצוגה מקדימה

המקלובה שתנצח כל ארוחה

הפעם החלטתי ללכת על קומבינציה. יש לי חברה טובה, מ', שבכל פעם שהיא הביאה למשרד את האורז של אמא שלה... נפלנו שדודים לרגליה (ולרגלי האורז). רבנו בינינו מי לוקח את הכף האחרונה....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אילו היית חי היום

אילו היית חי היום, היית בן 24 (כמעט), גבוה, שיער זהוב ועיניי שקד, יפה תואר, קסם של בחור ואני הייתי מביטה עליך בהערצה, כמו שאני מביטה על אחיך ואחותך והייתי מסננת מבין שפתותיי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאפינס כרובית ללא רגשות אשם

"אני חייבת דיאטה!".... מי שלא אמרה לפחות פעם אחת בחיים את המשפט הזה – שתקום. אצלי הוא שגור בפה מידי שעה, מידי יום – כל הזמן. הבעיה היא כאשר אוהבים לבשל (והרבה) ולאכול בו זמנית...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה