הבלוג של עינת רז

einatraz

עדכונים:

פוסטים: 85

עוקבים: 57

החל מיולי 2013

לפני כחצי שנה החלטתי לקום ולעזוב את החברה בה עבדתי (סיבות מכאן ומכאן, בעיקר רצון להתפתח ולהתקדם) והייתי בטוחה שהעבודה הבאה נמצאת לי מעבר לפינה… רק שאקטוף אותה. כמובן שהמציאות טפחה וטופחת לי במלוא עוצמתה מידי יום על הפנים… אף אחד לא מחכה לך baby… את בת 46 או שאת…Over Qualified

24/02/2014

היי, אני בת 46 ומובטלת. זה התחיל כמובטלת מרצון (או בשפה עדינה יותר “בין שתי עבודות”) ולאט לאט, אות אחרי אות, ירדה לה המילה “מרצון” ונשארה המילה – מובטלת.

את שנת 2013 התחלתי בשופינג מטורף בניו יורק ואת שנת 2014 אני מתחילה עם התשלום האחרון של דמי אבטלה ובחיפוש עבודה מטורף ועיקש.

לפני כחצי שנה החלטתי לקום ולעזוב את החברה בה עבדתי (סיבות מכאן ומכאן, בעיקר רצון להתפתח ולהתקדם) והייתי בטוחה שהעבודה הבאה נמצאת לי מעבר לפינה… רק שאקטוף אותה. הרי תמיד פנו אלי, מעולם לא חיפשתי עבודה, העבודה חיפשה אותי. הייתי בטוחה שאחת כמוני, עם רזומה מפואר, תארים אותם סיימתי בהצטיינות, המלצות מפה עד אפריקה.. הנה הנה… אני רק צריכה לבחור… שהרי ההיצע הוא אדיר ובעצם כולם מבקשים אותי – רק אותי.

כמובן שהמציאות טפחה וטופחת לי במלוא עוצמתה מידי יום על הפנים… אף אחד לא מחכה לך baby… את מבוגרת מידי או שאת…Over Qualified (מילה שאני כ”כ שונאת… מאיפה אתם יודעים שאני כזו??) ניסיתי שוב ושוב… מה לא שמעתי… “את נכס”, “הניסיון שלך עשיר”, “ה-CV שלך מרשים ביותר”, “אצלנו בחברה מייחלים לאנשים כמוך” ואז מגיעה המילה…. “אבל”… – “אבל את קצת מבוגרת לנו…”, “אבל אנחנו משלמים שכר מינימום…”, “אבל התפקיד הזה קטן עליך”…”נחזור אליך”…
“אבל יש עוד אלף כמוך” …
אבל היי, חבר’ה, זו אני! המוצלחת ההיא? הנכס? מה אבל??? אתם הרי אוהבים עובדים כמוני לא?! אין לי ילדים קטנים, אני בעלת ניסיון עשיר, אני עונה לכם על כל דרישות התפקיד, אז למה “אבל”??

מי לא היה ולו פעם אחת בראיון עבודה, נתן את כל כולו, השאיר אחריו אצל המראיין את אותו “שובל” של יצר הסקרנות, יוצא בתחושה של “זה בכיס שלי כי עשיתי רושם מצוין” ואז מחכה. יום. יומיים…. שבוע… שבועיים… הרי אמרתם שתודיעו לי לא?! עבר חודש… נאדה. אני מתקשרת “שלום, זו עינת מהראיון (המוצלח) מיום… אפשר לדבר עם…” המזכירה שואלת באיזה עניין, אני עונה ואז “שנייה, אעביר אותך”… ואני ממתינה… ממתינה… הרי בעוד רגע היא תעביר אותי ובטח…
מה דעתכם? העבירו אותי? ברור שלא. “עינת, נחזור אליך”. וזהו. השיחה מתנתקת ואני נשארת עם מבט בוהה בטלפון… שוב???

הימים חולפים, עוד בוקר ועוד בוקר… אני מתעוררת עם שעון מעורר כאילו שמישהו מחכה לי שם במשרד, מתלבשת, נועלת נעליים… שותה את כוס הקפה עם העיתון ואז נכנסת למשרד שלי… שולחן המטבח עם המחשב הנייד. עוברת על האי מיילים (עאלק… הכל מה”סוכן החכם”) שולחת עוד כמה קורות חיים, מנסה לחשוב על עוד חברים בשיטת הנטאורקינג… אולי ההוא יעזור? אולי ההיא? שוב עוברת על הלינקדאין… מחפשת… והשעות נוקפות… אופס, הנייד מצלצל…מספר לא מוכר… אני מתיישרת, מכחכחת בגרוני ועונה עם הקול הכי נעים שאפשר “צהריים טובים”… מעברו השני של הקו עונה לי בחורה, “שלום, עינת?” ואני שוב מסתדרת על מושב הכסא, בטוחה שמעבר לקו זו המגייסת שמבקשת אותי ורק אותי “כן” אני עונה, “זו עינת”… ואז – “שלום עינת, זו רותי מהקאמרי, רצינו לעניין אותך במינוי מחודש לקאמרי”….. הגוף חוזר למצב שפוף, הקול חוזר לצבעו הקודר, ואני עונה “לא מעוניינת” מה אומר לה? שאני מובטלת, שאין לי כסף למנוי לקאמרי? היה… עכשיו אין. אם רק אמצא עבודה – יהיה.

האם מישהו מהמראיינים חושב עלינו? מחפשי העבודה? הרי אתם יכולים להיות בדיוק כמונו. גם אני הייתי בעמדה בכירה, שם במשרד מאחורי השולחן עם כסא המנהלים והטלפון שלא הפסיק לצלצל. גם אני חשבתי שאני מנהלת את כל העולם ואשתו ומילה שלי שווה המון כסף. בלעדיי אין בילתו. גם אני חשבתי שהעולם בחוץ מזמין יותר, בטח שלאחת כמוני.
היי, אתם המראיינים, חשבתם באמת עלינו? אלו שעברו את גיל ה- 40, שיש להם היום את כל הזמן לעבוד יותר מאשר לבוא לעבודה, אלו שבאמת רוצים לתת ויש הרבה מה לתת, אלו, שרק מחכים לטלפון שלכם, וכן, גם להגיד לנו  ”לא” בשיחת טלפון זה משהו. אבל אל תתעלמו. אתם יכולים מחר בבוקר להיות במקומנו. הייתם רוצים שנתעלם בחזרה?

אם לי זה קרה, זה יכול לקרות לכל אחד. לכל אחד. אף אחד לא חסין. ובמה פשעתי? שרציתי להיטיב את תנאיי? להאדיר את הקריירה שלי? רציתי לעבוד יותר טוב? פשע רציני אה?!

ומחר שוב אקום בבוקר. אלבש את מכנסי הג’ינס עם הסווטשרט, אנעל את נעלי הספורט, ואמשיך להמתין. אמשיך לנסות, לפחות לנסות לא להישבר, לא להתרסק, לעבוד על הביטחון העצמי שמנסה בכל כוחו לרדת, אך לא אתן. וזה לא קל. זה ממש לא קל. אני יודעת מה אני שווה! ואתם? אתם יודעים?

עוד מהבלוג של עינת רז

תצוגה מקדימה

המקלובה שתנצח כל ארוחה

הפעם החלטתי ללכת על קומבינציה. יש לי חברה טובה, מ', שבכל פעם שהיא הביאה למשרד את האורז של אמא שלה... נפלנו שדודים לרגליה (ולרגלי האורז). רבנו בינינו מי לוקח את הכף האחרונה....

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אילו היית חי היום

אילו היית חי היום, היית בן 24 (כמעט), גבוה, שיער זהוב ועיניי שקד, יפה תואר, קסם של בחור ואני הייתי מביטה עליך בהערצה, כמו שאני מביטה על אחיך ואחותך והייתי מסננת מבין שפתותיי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

מאפינס כרובית ללא רגשות אשם

"אני חייבת דיאטה!".... מי שלא אמרה לפחות פעם אחת בחיים את המשפט הזה – שתקום. אצלי הוא שגור בפה מידי שעה, מידי יום – כל הזמן. הבעיה היא כאשר אוהבים לבשל (והרבה) ולאכול בו זמנית...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה