הבלוג של עינת רז

einatraz

עדכונים:

פוסטים: 85

עוקבים: 57

החל מיולי 2013

אז מה יש בה בריצה אשר יכולה לחבר בין אנשים? תשאלו את כל הזוגות שאתם מכירים שמחליטים לרוץ ביחד. אתם יודעים מה? לא צריך לרוץ. אפשר לרכוב יחד על אופניים, לצאת להליכה משותפת, ללכת לשחות יחד, הכל מתוך ידיעה שאתם מחליטים מראש שאתם מתמידים בפעילות הספורטיבית המשותפת והיא הופכת לדרך חיים. דרך חיים זוגית. ואת האגו, שימו לרגע בצד.

11/05/2017

תמונת ריצה עם רונן

יום שבת, השעה 04:00 לפנות בוקר והאור בחדר השינה שלנו דולק. לא כי שכחנו לכבות אותו כשנרדמנו, לא כי אנחנו מפחדים לישון בחושך, לא כי… טוב נו, you know… אלא, שנינו מתארגנים לריצה הארוכה של יום שבת. כן, כשעדיין לילה והכל עוד חשוך סביב, כשאחרים חוזרים בשעה כזו מבילוי של שישי בערב, כשאנשים נמצאים בחלום הרביעי  שלהם מתוך חלומות רבים שעוד מצפים להם תוך שינה העמוקה של בין שישי לשבת, אנחנו שנינו, כבר בשיא ההכנות והערנות, מחליפים בינינו מילות עידוד ועומדים לצאת יחד מהבית לרוץ.

הסיטואציה הרשומה מעלה היא לא פרי דמיוני אלא חלק מחיי הזוגיים בשנה האחרונה, שעה שבן זוגי ואני התחלנו לרוץ יחד את הריצות הארוכות ובדרך גם התאמנו למרתון הראשון של שנינו. הסיטואציה הזו חדשה גם לנו, כזוג, אשר לראשונה, לאחר יותר מ- 30 שנות זוגיות אנו חולקים תחביב משותף, אהבה משותפת וחוויה מדהימה.

מה יש בה בריצה, אשר מחברת בין אנשים, משנה אותם, פותחת אותם לעולמות שהם לא חשבו שקיימים, משחררת ומעניקה תחושות חדשות ועמוקות, שהיו נסתרות וכמו גל גדול השוטף את מסלול חיינו ומנקה דברים שביקשנו לנקות אבל לא ידענו איך, הריצה הופכת להיות כלי מרכזי בחיים המשותפים הזוגיים והיא עושה רק טוב.

בקבוצת הריצה בה אני רצה יש מספר זוגות לא מועט. בהתבוננות בחבריי לעולם הזה אני מגלה, שזה תופס עוד ועוד זוגות אשר מבקשים לשנות את אורח חייהם ולהכניס תחביב משותף, בין אם הוא תחרותי, הישגי ובין אם לא.

בריצה יש המון אגו. כולנו למעשה מונעים מאגו. זה תופס אותנו כבר בגיל ילדות, עובר בכל מסע חיינו אם בלימודים, אם בעבודה, אם בין חברים, ובכלל, בכל מקום בו יש אנשים מסתובב לו גם האגו. בריצה זה מאוד מורגש אלא אם כן, אתה בוחר להילחם בו.

באחת מאימוני השטח בהם השתתפתי, רצנו באזור הררי למדי, ובאחת העליות התלולות של ההר, הדופק שלי הרקיע לשחקים ונאלצתי להפסיק  לרוץ ולהתחיל ללכת כדי שהדופק יחזור למצב נורמלי. לא הפסקתי לרטון ולהאשים את כל העולם ואשתו בדופק המעצבן הזה ואיך זה שכולם רצים ורק אני לא (מה שלא היה נכון אבל זה מה שאני ראיתי באותו רגע), חבר שלי לריצה ששמע אותי רוטנת בשקט (או שזה לא היה כ”כ בשקט, מסתבר) אמר לי את משפט, שנצרב אצלי עמוק בנשמה ומאז הוא מכוון אותי בעולם החדש שיצרתי לי – “הריצה היא מלחמה באגו. את מחליטה אם להילחם בו או לעזוב אותו בצד ולא לתת לו מקום”.

בריצה הזוגית, לאגו אין מקום. את רצה עם בן זוגך והוא רץ איתך. גם אם אינכם רצים באותו הקצב, גם אם אינכם רצים צמודים אחד לשני, אין זה משנה, אתם שם, ביחד, יוצאים ביחד, עוברים את החוויה יחד ומסיימים יחד. זה מעצים, זה מרגש וזה מוסיף חוזקות לזוגיות שלא חשבתם שהן קיימות.

האיש שלי רץ מהר יותר ממני. יתירה מכך, מאז ומעולם הוא היה הספורטאי בבית ואני זו שרק דיברה על ספורט ולא עשתה כלום למעט פרצוף חמוץ שהייתי עושה כשהוא היה הולך לחדר הכושר והשאיר אותי לבד בבית. שעתיים!!! יודעים מה זה? שעתיים שהוא עם הספורט הזה שלו…
כשהתחלתי לרוץ, הוא לא אמר דבר. מאוד קיווה שאתמיד אבל בסתר ליבו הוא לא האמין שזו שרק מדברת גם תעשה. ככל שחלף הזמן, והתאהבתי בעולם הריצה, הוא ניסה להבין מה קרה לי. השינוי כבר היה חלק מחיי. אי אפשר היה לפספס אותו. שינוי בכל רובד החיים. האיש שלי בחר לחבק את השינוי שלי ולהצטרף אלי. מריצות לבד בחדר הכושר, התחלנו לרוץ יחד בחוץ. התחלנו להכיר את השבילים בהם היינו נוסעים, דרך הרגליים.  ככה מצאנו את עצמנו, מתעוררים באמצע הלילה יחד, מתארגנים, כל אחד דואג לשני מתוך הרגל כזה (אני למשל מכינה לו את האספרסו ושמה ליד 2 תמרים והוא דואג למלא לי את בקבוקי המים), יוצאים יחד מהבית כשעוד חושך בחוץ, נפגשים עם חברים לעולם החדש שלנו, רצים, כל אחד בקצב שלו ולפעמים יחד ובסוף, נהנים מהסיפוק  המשותף (ובמיוחד מהארוחה של אחרי הריצה. היא הכי טעימה בעולם. באחריות).

כך גם היתה ההחלטה שלו להצטרף אלי למרתון, ולרוץ איתי. בקצב שלי. זוכרים את האגו? אז זהו, שאת האגו האיש שלי שם בצד, בחר שלא לרוץ בקצב שלו אלא ללוות אותי בריצה שהגדרתי כריצת חיי. לרוץ איתי, לעודד, לצלם ולא להפסיק לחייך. יחד התאמנו ויחד עמדנו כאשר העניקו לנו את המדליות. היש עוד דבר שגורם להעצמה זוגית כמו זה? קל זה לא היה לו, הוא הרי מהיר יותר ממני (בהרבה), אבל זו החלטה, של ביחד. החיוך של שנינו בסוף סיפר את הסיפור כולו. מה שכן, במרתון הבא, בשרתי לו, הוא רץ בקצב שלו, כמו שאתה אוהב, בהתאם ליכולות המדהימות שלו, ועדיין, הידיעה שאנחנו שם ביחד, עושה את ההבדל.

אז מה יש בה בריצה אשר יכולה לחבר בין אנשים? תשאלו את כל הזוגות שאתם מכירים שמחליטים לרוץ ביחד. אתם יודעים מה? לא צריך לרוץ. אפשר לרכוב יחד על אופניים, לצאת להליכה משותפת, ללכת לשחות יחד, הכל מתוך ידיעה שאתם מחליטים מראש שאתם מתמידים בפעילות הספורטיבית המשותפת והיא הופכת לדרך חיים. דרך חיים זוגית.

הצלחתם? ספרו לי. לא תהיה מאושרת ממני לשמוע זאת. בהצלחה.

עוד מהבלוג של עינת רז

תצוגה מקדימה

המקלובה שתנצח כל ארוחה

הפעם החלטתי ללכת על קומבינציה. יש לי חברה טובה, מ', שבכל פעם שהיא הביאה למשרד את האורז של אמא שלה... נפלנו שדודים לרגליה (ולרגלי האורז). רבנו בינינו מי לוקח את הכף האחרונה....

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אילו היית חי היום

אילו היית חי היום, היית בן 24 (כמעט), גבוה, שיער זהוב ועיניי שקד, יפה תואר, קסם של בחור ואני הייתי מביטה עליך בהערצה, כמו שאני מביטה על אחיך ואחותך והייתי מסננת מבין שפתותיי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

מאפינס כרובית ללא רגשות אשם

"אני חייבת דיאטה!".... מי שלא אמרה לפחות פעם אחת בחיים את המשפט הזה – שתקום. אצלי הוא שגור בפה מידי שעה, מידי יום – כל הזמן. הבעיה היא כאשר אוהבים לבשל (והרבה) ולאכול בו זמנית...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה