הבלוג של עינת רז

einatraz

עדכונים:

פוסטים: 83

עוקבים: 57

החל מיולי 2013

אילו היית חי היום הייתי מספרת לך שבעצם נולדת כדי למות ילד. נולדת חולה, גדלת חולה, התפתחת אל תוך המחלה ונלקחת ממני מהר מידי מבלי יכולת לשמוע אותך ואת צחוקך המתגלגל, לדבר איתך, לספר לך המון דברים שרציתי לספר אילו רק היית חי. היום. אתמול.

15/06/2014

10348186_10202211970283177_4972361389373612207_n[1]

אילו היית חי היום, היית בן 24 (כמעט), גבוה, שיער זהוב ועיניי שקד, יפה תואר, קסם של בחור ואני הייתי מביטה עליך בהערצה, כמו שאני מביטה על אחיך ואחותך והייתי מסננת מבין שפתותיי את המילה “אושר”.

אילו היית חי היום הייתי מספרת לך מה היה יכול לקרות עם חיי אילו לא היית חי, מן דלתות מסתובבות שכאלו – מה היה קורה אילו… מה היה קורה אילו לא מתת לפני 20 שנה ו-11 חודשים…בדיוק.

אילו היית חי היום הייתי מספרת לך שבעצם נולדת כדי למות ילד. נולדת חולה, גדלת חולה, התפתחת אל תוך המחלה ונלקחת ממני מהר מידי מבלי יכולת לשמוע אותך ואת צחוקך המתגלגל, לדבר איתך, לספר לך המון דברים שרציתי לספר אילו רק היית חי. היום. אתמול.

כשגילינו שאתה חולה התרסק עולמנו. “איך יכול להיות?” שאלתי את פרופ’ מנדל שטיפלה בך, “הוא נראה כל כך מושלם, כל כך יפה וכל כך אהוב” אבל אלו שאלות שאין להן תשובות, כי אף אחד לא שאל אותי אם זה יכול להיות או לא. פשוט לא. נועדת לחיות תקופה קצרה, הענקת לי אותך במתנה קטנה ונלקחת.

מאבקים רבים ליוו את חייך הקצרים. מאבקים בהם היית חלק מבלי לדעת זאת. חוץ מהמאבק על חייך שלך נאבקנו באנשים חלשים, רפי שכל ורעים.
לעולם, לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון מרופאת האמון של משרד החוץ אשר התקשרה אלי אחרי שהבינה שטעתה על שלא “גילתה” לי על בדיקות גנטיות אותן היה עלי לעבור כדבר שבשגרה בטיפת חלב בארץ, שכן אילו לא הייתי בשליחות המדינה בחו”ל הייתי עוברת אותן כי הייתי יודעת על קיומן, ובאותה שיחה נזפה בי אותה רופאה על שלא השכלתי לברר בעצמי אילו בדיקות צריך לעבור (כן, לברר על בדיקות גנטיות שכאלו בלה פאז בוליביה בעידן של לפני 25 שנה) והגדילה ואמרה לי “איזו אמא חסרת אחריות את”. ככה. בלי קול רועד. אמא שמשוחחת עם רופאה בטלפון בין יבשתי, שתינוקה על זרועותיה צריכה לשמוע שהיא בכלל “חסרת אחריות” על שהביאה אותך לעולם ילד שלי.
היית מספרת לך על קצין המנהלה בקונסוליה בברזיל אליה עברנו יחד איתך, שאמר לאבא שלך “אני לא אשם שיש לך ילד חולה” שעה שאבא שלך ביקש להמיר ימי חופשה בימי מחלה… כדי שנטפל בך. או את אחת החברות שלי בחו”ל, ילידת המקום, לה הייתה תינוקת בדיוק בגילך… וכששניכם שכבתם עם צעצועים על השמיכה (הייתם בני 8-9 חודשים… הילדה הושיטה ידיה אל עבר הצעצועים ואתה לא… כי לא ראית אותם… היית כבר עיוור) ואז אותה תינוקת חייכנית הושיטה את ידה אליך ומיד אמה קפצה מכיסאה ואמרה לה בפורטוגזית “לא, אל תגעי בו, הוא חולה”… ואני זוכרת איך שזרקתי אותה מהבית ובכיתי. כמה בכיתי.

אבל אתה יודע משהו ילד שלי, אני התחזקתי מאז. אתה חיזקת אותי מבלי שתדע בכלל. למדתי להסתכל על דברים מהצד. למדתי פרופורציה מהי ולמדתי להעריך את מה שבכל זאת יש לי. בזכותך, כן בזכותך נולד אחיך אשר החזיר לי את האור הגדול של שמך, בגלל מסלול חיי אחריך נולדה אחותך המדהימה אשר מזכירה אותך בתווי הפנים כל כך. להתבונן בפניה של אחותך – זה לראות אותך ילד.

למדתי להוקיר תודה על מה שיש ילד שלי ולא לשמוע לרעשים ורשעים. למדתי לאהוב יותר חזק את אבא שלך ואחייך, למדתי לזכור אותך כילד יפה, קסום, מלאך שמביט בי מלמעלה ושומר עלי ועל משפחתך.

אילו היית חי היום, היית אומרת לך תודה. ומסניפה אותך לעוד רגע קצר אחד.

עוד מהבלוג של עינת רז

תצוגה מקדימה

המקלובה שתנצח כל ארוחה

הפעם החלטתי ללכת על קומבינציה. יש לי חברה טובה, מ', שבכל פעם שהיא הביאה למשרד את האורז של אמא שלה... נפלנו שדודים לרגליה (ולרגלי האורז). רבנו בינינו מי לוקח את הכף האחרונה....

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

מאפינס כרובית ללא רגשות אשם

"אני חייבת דיאטה!".... מי שלא אמרה לפחות פעם אחת בחיים את המשפט הזה – שתקום. אצלי הוא שגור בפה מידי שעה, מידי יום – כל הזמן. הבעיה היא כאשר אוהבים לבשל (והרבה) ולאכול בו זמנית...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

עוף במרינדה שתמיד מצליח

  בפעם הראשונה שהכנתי עוף בתנור לפני 25 שנים זה יצא..... איך נגיד בלשון עדינה? קטסטרופה! (והייתי עדינה). עם שנים למדתי לחבב אותו והוא אותי עד שנוצרו בינינו יחסי ידידות ממש...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה