הבלוג של עינת עופר

מקשיבה

מאמנת אישית ועסקית, מרצה ומנחה קורסי הקשבה, אוהבת מאוד, ומתמחה בהנחיית קורסים לנשים. מנחה את מועדון נשים בעסקים כפ"ס ואת מועדון נשים ועסקים ר"ג.מאמנת אנשים להתעלות מעל הרעשים הפנימיים ולהקשיב באמת לעצמם ולאחרים... +עוד

מאמנת אישית ועסקית, מרצה ומנחה קורסי הקשבה, אוהבת מאוד, ומתמחה בהנחיית קורסים לנשים. מנחה את מועדון נשים בעסקים כפ"ס ואת מועדון נשים ועסקים ר"ג.מאמנת אנשים להתעלות מעל הרעשים הפנימיים ולהקשיב באמת לעצמם ולאחרים באמצעות כלי ההקשבה של המכון להקשבה ותקשורת גלובלית מיסודה של ד"ר קרול מקול. נשואה ואמא לשלושה ילדים מקסימים ודעתניים שמאתגרים אותי ואת מיומנויות ההקשבה שלי כל יום מחדש :)

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מאוגוסט 2010

אנחנו רוצות, שיבינו אותנו ויקשיבו לנו, לכן , אנחנו נוטות לפעמים, להרבות בדיבור ובהסברים ואפילו לחזור על עצמנו (“עד שהוא יבין אותי” או “עד שאגרום לה להקשיב לי סופסוף”). מה שקורה בפועל הוא שיוצא שאנחנו נתפסות כ”חופרות” ומציבות אתגר אמיתי לסביבה להקשיב לנו. רוצה שיקשיבו לך – הקשיבי קודם את, מה בדיוק קורה? מה העניין, מה השאלה והתייחסי בקיצור ולעניין.

10/11/2010

האם קורה לך ש:

את יוצאת מגדרך להסביר משהו, מחפשת את המילים הנכונות, כי אם רק תמצאי אותן יבינו בדיוק מה את רוצה, וחשוב לך שיבינו אותך ובינתיים, מסתבר לך ששותפייך לשיחה הפסיקו לעקוב?

את מדברת עם הילדים שלך, מסבירה להם כמה חשוב שיעזרו בבית ואיך זה לא אפשרי שהכל ייפול עליך, ואת באמת רוצה שהם יבינו והם, מצידם, בוהים בך בחוסר סבלנות מופגן ומחכים לרגע שתסיימי?

את חייבת להתנצל ולהסביר בדיוק מה הסיבה שאת לא יכולה ללוות את הכיתה של הבת שלך להצגה מחר, זה לא כי סתם את לא רוצה, יש לך סיבה אמיתית ואת רוצה להסביר מהי, והצד השני ממהר לנתק את השיחה?

יקירתי, את חופרת!

אם חלק מזה מוכר לך, הרשי לי לבשר לך – יקירתי, כל זה קורה לך כי את חופרת!

כן, את האינטליגנטית, הרהוטה, המתחשבת, הטובה והמוכשרת, את חופרת. ולא רק את, כולנו, נוטות לפעמים לחפור. במעשים טובים, במחמאות, ובצדקה אולי כל המרבה הרי זה משובח, במילים? לא בהכרח.

מה בסה”כ אנחנו רוצות? שיקשיבו לנו ושיבינו ויעריכו אותנו. לפעמים, מרב מאמץ אנחנו משיגות בדיוק את ההיפך. לדוגמא:

לפני כמה שנים הנחתי קבוצה בקורס נשים ביחד עם מורתי, ד”ר קרול מקול. הודעתי לד”ר מקול שבבוקר היום שני של הקורס אגיע באיחור כי יש לי תור לרופא.

ד”ר מקול ענתה: “אין בעיה בכמה זמן תאחרי?”

עניתי: “בחצי שעה”

למחרת בבוקר סיימתי את ענייני אצל הרופא ויצאתי לכיוון ת”א. התנועה היתה נוראית וכשהגעתי לת”א עברו עוד 20 דק’ עד שמצאתי חניה, וכל הזמן הזה אני בלחץ:

” מה אני עושה, אני מאחרת כבר כמעט בשעה, איזו צורה יש לזה, זה חוסר אחריות, איך אני מודיעה לד”ר מקול, היא בקורס, הטלפון הנייד שלה סגור, מה היא תחשוב עלי, מה יחשבו הנשים…”

דרמה דרמטית ביותר התחוללה אצלי בראש.

כשהגעתי לקורס באיחור של 50 דק’ פנתה אלי ד”ר מקול בחיוך ושאלה:

“איך היה התור אצל הרופא?”

עניתי: “התור היה בסדר, התנועה אח”כ היתה גיהנום, היו פקקים, לקח לי המון זמן למצוא חנייה ו…”

תוך כדי שאני עסוקה בהתנצלויות אני קולטת שהיא ממשיכה להביט בי, שותקת ומחייכת. השקט שלה אפשר לי להקשיב לעצמי לרגע ופתאום קלטתי ואמרתי לה:

“בסה”כ שאלת איך היה התור אצל הרופא, ואני מספרת לך סיפורים…אז בתשובה לשאלתך התור היה בסדר גמור”

וצחקנו שתינו.

הסיבה שצחקנו היא  ששכחתי להשתמש בכלי ההקשבה “בקיצור ולעניין” (כלי ההקשבה הראשון מתוך 9 כלי ההקשבה של המכון להקשבה ותקשורת גלובלית מיסודה של ד”ר קרול מקול).

בקיצור ולעניין

“בקיצור ולעניין” אומר – להתייחס בדיוק למה שנתבקשנו, לענות בצורה קצרה ישירות לשאלה שנשאלנו:

שאלה: “איך היה התור אצל הרופא?”

תשובה: “התור היה בסדר גמור”

כדי לענות בדיוק למה שנשאלתי  נדרשתי להקשיב לשאלה. לעצור את הדרמה שרצה אצלי בראש, ואת ההמצאה שד”ר מקול בטח כועסת, ופשוט להקשיב בדיוק למה שהיא בקשה לדעת. מה שקרה בפועל הוא  ההיפך הגמור. במקום להקשיב לד”ר מקול הקשבתי לדרמה הפרטית שלי ופצחתי בשלל הסברים והתנצלויות שכלל לא נדרשתי לספק –  החלשתי את עצמי בחוסר המיקוד שלי, ומרב רצון “לצאת בסדר” שרפתי זמן נוסף (מעבר לכך שאיחרתי) בהסברים שלא עניינו אף אחד.

בתקשורת, לפעמים, פחות זה יותר, כשאנחנו מקשיבות לצד השני ומתייחסות בדיוק למה שנתבקשנו קורים הדברים הבאים:

אנחנו עוצרות את ה”רעש” אצלנו בראש כדי להקשיב ולהבין מה בדיוק רוצים מאיתנו

משיגות פוקוס באופן מיידי ועוברות מהעולם ה”רועש” בראש שלנו למציאות כאן ועכשיו

לצד השני קל הרבה יותר להקשיב לנו – הוא מקבל את המידע שביקש באותו הרגע ולא נאלץ להקשיב לסיפורים שלנו

רוצות שיקשיבו לכן? הקשיבו קודם אתן

באופן דומה גם עם הילדים, כשאנחנו הן אלה שמבקשות מהן בקשה (או מנחיתות להם פקודה), לעשות זאת בקיצור ולעניין. זה אתגר מספיק גדול עבורם להקשיב לנו, אז אם אנחנו רוצות להעביר מסר, כדאי שיהיה קצר, לפני שתשומת הלב שלהם תנדוד למקום אחר והם שוב יגידו: “אמא את חופרת”.

ואם יש לנו סיפור נורא מעניין, או שחזרנו מחצי שנה טיול במזרח ואנחנו נפגשות עם חברה לקפה, מה גם אז נענה בדיוק ובקיצור ולעניין ב”כן, לא שחור לבן?” ממש לא. מטרתו של כלי ההקשבה לשרת אותנו, אנחנו חופשיות לבחור מתי להשתמש בו. כשהצד שני פנוי ומעוניין להקשיב לסיפור שלנו, בטח שנספר!

אנחנו  רוצות, שיבינו אותנו ויקשיבו לנו, לכן , אנחנו נוטות לפעמים, להרבות בדיבור ובהסברים ואפילו לחזור על עצמנו (“עד שהוא יבין אותי” או “עד שאגרום לה להקשיב לי סופסוף”). מה שקורה בפועל הוא שיוצא שאנחנו נתפסות כ”חופרות” ומציבות אתגר אמיתי לסביבה להקשיב לנו. רוצה שיקשיבו לך – הקשיבי קודם את, מה בדיוק קורה? מה העניין, מה השאלה והתייחסי בקיצור ולעניין.

עוד מהבלוג של עינת עופר

תצוגה מקדימה

עסקים עושים בהקשבה

עסקים עושים בהקשבה איך הכל התחיל ומה הסיפור שלנו לפני שנה בערך התחלנו לדבר – עו"ד שלי עמרמי (יו"ר מועצת נשים כפ"ס), מיכל לויא (מעצבת פנים ויו"ר פורום עסקים) ואני - על מועדון עסקים למועצת נשים כפר סבא. התחלנו... דיברנו......

תגובות

פורסם לפני 8 years

הקשבה למתקדמות

האם צריך ואפשר ללמוד להקשיב? התשובה היא חד משמעית כן. על אף שלרבים נדמה כי הקשבה היא יכולת טבעית ומולדת, במציאות זה לא תמיד עובד כך. רכישה ותרגול של מספר כלי הקשבה פשוטים יניבו הישגים של ממש, הן במערכות יחסים אישיות והן...

בשביל כבוד צריך לעבוד

לאחרונה אני כועסת. הכעס נוכח בחיי הרבה יותר מכפי שהייתי רוצה, וזה לא נעים. המחשבות על הכעס הזכירו לי את שאלת ה"כבוד או חיבה" – האם אני מעדיפה שאנשים יכבדו אותי או שיחבבו אותי? "ברור שכבוד", עניתי לעצמי, "אחד הדברים שהכי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה