הבלוג של עינת נוסבאום רוספשה

einat55

אני עינת, אם לשני ילדים מיוחדים. בסוף 2007 הגיע לסף דלתי השד הזה " האוטיזם " איך כמו רוח סערה הוא הגיע. התנגדתי,לא הסכמתי. הוא לא שאל אותי, הגיע ולשני ילדיי. מהר מאוד שכחתי את עצמי, עברתי מהר להיות בתפקיד המשנה, שכחתי ללכת... +עוד

אני עינת, אם לשני ילדים מיוחדים. בסוף 2007 הגיע לסף דלתי השד הזה " האוטיזם " איך כמו רוח סערה הוא הגיע. התנגדתי,לא הסכמתי. הוא לא שאל אותי, הגיע ולשני ילדיי. מהר מאוד שכחתי את עצמי, עברתי מהר להיות בתפקיד המשנה, שכחתי ללכת למספרה ,שכחתי להתלבש יפה, שכחתי לצחוק. שכחתי מי אני ! אחרי שהגעתי למשקל כבוד 100 קילו. יצאתי לדרך חדשה החלטתי : את יכולה לבחור-תבחרי לשמוח את יכולה לרצות-תרצי את טובתך את יכולה להסכים-תסכימי לסלוח את יודעת לאהוב- תאהבי את עצמך בבלוג שלי אספר לכם על כל התהליך שעברתי. אותו תהליך שהחלטתי שאני חוזרת לעצמי למרות אותו שד. את יכולה לגרש- תגרשי את הפחד את יכולה לוותר- ותרי על הבושה.

עדכונים:

פוסטים: 36

עוקבים: 20

החל מאוקטובר 2014

יום הולדת שמח לי ! 

wow אני בת 36 מנסה לבדוק איך ההרגשה, בלילה לא יצאו לי קמטים, הבלונד עדין צהוב,

הכוחות קצת לא כמו פעם אבל יש לי סיבה יש לי “פיברומיאלגיה”.

כשהייתי קטנה חלמתי על הגיל 30 פלוס,

על הבית הפרטי שיהיה לי, על ארבעת ילדיי, על הב.מ.וו שיחנה לי מחוץ לבית

על הטיולים, וכמובן על המלונות הטובים ביותר שבהן השהה לי, החלום שלי היה מאוד חומריי היה חסר לי משהו..

אז לא הבנתי מה חסר לי.

התפללתי להגשמת החלומות, ובדרך חלמתי גם על איזה פרס קטן ממפעל הפיס.

כילדה גדלתי עם קשיים עצומים,

ואז המענה לא היה כמו היום, קראו לי ” עצלנית”, תמיד אמרו לי “לא ייצא ממך כלום אם לא תלמדי”,

אני לא חדלתי מלהשיב להם בהתקפה ולצעוק ” אתם עוד תשמעו עלי “.

באותה תקופה ילדים כמוני פשוט הלכו לאיבוד,

או שפשוט שחו במים העמוקים ללא מצופים ממש כמוני, והתפללו חזק לשמיים לעזרה, ולכיוון דרך ולא לטבוע.

אני בת 36 (מזל טוב ) שום פרט מחלום הילדות שלי הגשמתי.

אבל קרה משהו מדהים,

החלום שלי השתנה , חלמתי אור, אהבה, הכלה, התמודדות, התקדמות, הנאה, אושר, נתינה, וחיוך של ילד.

אלה החלומות שהגשמתי לאט ובגדול.

כל חלום כזה הגיע עם מבחן חיים של התמודדות,

אירוע מוחי- כמה כוחות יש לי.

אוטיזם לשני ילדיי- “כמה אהבה יש בנשמה “

אפילפסיה של ליעם -למדתי להנאות מרגע בחיים, רגע קטן שבמחשבה הוא זכות.

בכל בוקר התמודדות, לצד ההתמודדות אני מפזרת את כל החלומות שהגשמתי וקבלתי אותם לארגז הכלים שלי ,

והם כלי העזר שלי לחיים.

אני בת 36 ויש לי זר מלא בצבעים שנותנים כוח.

אני מסתכלת על ילדי הבכור, אור שמו,

כמו שמו כמה אור הוא הביא איתו לעולם.

אני יודעת שהוא “זאת אני שמחייכת בקטן” .

הוא ממש מזכיר אותי, החיוך, לצד הקשיים.

אבל משהו שונה אצלו, אני עומדת מולו ותמיד מוציאה מארגז כלים כלי עזר שצריך,

לא תמיד הכלים עוזרים אבל אני שם נותנת לו הרגשה של בטחון ואמונה בעצמו

שזה הדבר החשוב ביותר לפני הכול.

אני בת 36

אני “זאת שמחייכת בקטן “

אני חלמתי ומגשימה אהבה, הכלה, אושר, וחיוך של ילד.

אני מוותרת על חלום הילדות שלי  החומרי ומאחלת לעצמי:

שאמשיך לחייך בתוך ילדיי

“עושה לי טוב עם החיוך שלך “

ושבריאות תעטוף אותי, את משפחתי ואת כל הסובבים אותי .

14962720_1269030906450682_3064399716826316595_n

עוד מהבלוג של עינת נוסבאום רוספשה

תצוגה מקדימה

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"

 כשילד מיוחד נולד, נולדה משפחה מיוחדת. אומרים ”מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה והנהרות לא ישטפוה“. בכל יום המשפחה אני נזכרת בנהרות שעברנו כמשפחה מיוחדת ובאהבה שמנצחת. לפני כ-14 שנים הקמנו את משפחתנו. התחלנו כמשפחה...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

להציל את עצמי – מעצמי

אומרים שהזמן עובר מהר כשנהנים. מסתבר שזה נכון גם כשנהנים פחות. חלפה לה כבר שנה מאז שהמשקל נתן לי 100. 100 שהשתלט לי על החיים ממש כמו האוטיזם. 100 ששנה שלמה שמרתי עליו וטיפחתי אותו טוב-טוב. בדייטים בחשיכה שעשיתי עם המקרר אמרתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אוכל,אישה ,אוטיזם, חולשה

בתמונה הזאת אתם רואים אותי ואת וליעם בני הקטן, בחגיגת יום הולדת שנתיים. גיל שנתיים. איזה גיל קשה זה היה. ולא, לא בגלל ה-terrible two או "מרד גיל שנתיים" כמו שקוראים לזה...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה