הבלוג של עינת נוסבאום רוספשה

einat55

אני עינת, אם לשני ילדים מיוחדים. בסוף 2007 הגיע לסף דלתי השד הזה " האוטיזם " איך כמו רוח סערה הוא הגיע. התנגדתי,לא הסכמתי. הוא לא שאל אותי, הגיע ולשני ילדיי. מהר מאוד שכחתי את עצמי, עברתי מהר להיות בתפקיד המשנה, שכחתי ללכת... +עוד

אני עינת, אם לשני ילדים מיוחדים. בסוף 2007 הגיע לסף דלתי השד הזה " האוטיזם " איך כמו רוח סערה הוא הגיע. התנגדתי,לא הסכמתי. הוא לא שאל אותי, הגיע ולשני ילדיי. מהר מאוד שכחתי את עצמי, עברתי מהר להיות בתפקיד המשנה, שכחתי ללכת למספרה ,שכחתי להתלבש יפה, שכחתי לצחוק. שכחתי מי אני ! אחרי שהגעתי למשקל כבוד 100 קילו. יצאתי לדרך חדשה החלטתי : את יכולה לבחור-תבחרי לשמוח את יכולה לרצות-תרצי את טובתך את יכולה להסכים-תסכימי לסלוח את יודעת לאהוב- תאהבי את עצמך בבלוג שלי אספר לכם על כל התהליך שעברתי. אותו תהליך שהחלטתי שאני חוזרת לעצמי למרות אותו שד. את יכולה לגרש- תגרשי את הפחד את יכולה לוותר- ותרי על הבושה.

עדכונים:

פוסטים: 37

עוקבים: 20

החל מאוקטובר 2014

1536445_691097614244017_92177053_n

בכל בוקר מתמודדת אתך מחדש.

בכל בוקר רואה את בני בולע כדורים רק שלא תבואי לבקר.

אני רוצה לקלל בקול רם, ולהגיד שאני שונאת אותך.

אבל יודעת שאסור לי לקלל ולשנוא, אבל לא אשקר לך,

אפילפסיה יקרה הלוואי שיכולתי להעיף אותך רחוק.

אפילפסיה רוצה לספר לך:

3 שנים עברו מהיום שהגעת, את היום שהגעת לא אשכח בחיים.

את היית שונה מהאוטיזם לא נתת שום הודעה או אות מוקדמת פשוט הגעת.

אבל בנינו למה באת?

רוצה לשתף אותך, לפני שהגעת הכול היה נפלא.

התמודדנו בגבורה עם האוטיזם של ליעם ואחיו, ליעם התקדם בצורה מדהימה,

התחיל לתת לי נחת, אושר , ותקווה לעתיד טוב, אפילו שאין לי ילד נורמטיבי

ליעם נתן לי תקווה לדעת שהוא יהיה פה תמיד למען אור ( אחיו הבכור שבתפקוד נמוך ממנו ).

יש לי הרגשה שאת פשוט הבטת עלינו מהצד ופשוט התלהבת רצית להיות חלק מאיתנו.

אני לא הזמנתי אותך, לא רציתי אותך, ונורא קשה לי אתך.

היום שבו הגעת, זה היה יום רביעי יום לפני חג הפורים, באותו היום היה לי דאגה אחת

שלמחרת בבוקר ליעם יסכם להתאפר ולהתחפש, אבל בשנייה אחת הדאגה התחלפה לה.

השעה היתה 16, השעה שאני באה לאסוף את ליעם ואור מבית הספר, אני מגיעה כהרגלי לכיתה

אני רואה את ליעם יושב בשולחן עם מבט קפוא, אני קוראת לו ליעם הוא בא אלי ואני אוחזת בידיו ,

ועולה לכיתה של אור, חושבת לעצמי מה יש לליעם, הלב שלי פועם באי שקט.

אני לוקחת את אור ואנחנו יוצאים כולנו לכיוון האוטו, באוטו סבא מחכה לנו.

ליעם ילד קשקשן לא קטן והשקט הזה היה לי כזה מוזר, אנחנו מגיעים לאוטו ומתיישבים,

ליעם עדין עם פרצוף קפוא ואני חוגרת אותו, אבי מתחיל בנסיעה ואני והוא מתחילים לשיר לליעם שירים, לא עוברת דקה וליעם תופס את הגרון וצועק מילה לא מובנת, גופו מתחיל לזוז לכל עבר.

פניו נעשו קשות כמו אבן, אבי בולם בלימת פתע, ואני רק חושבת אך לתפוס לו את הלשון שלא יבלע אותה. כל זה ברקע יש צרחות של אור ” אח שלי מת הצילו ” .

והסרט הזה ממשיך כמה דקות אני בטוחה שהילד עבר אירוע מוחי,

אבל תוך דקה אני מבינה מה קרה פה ברגע שרואה את הקצף שיוצא מהאף של ליעם.

אני ביד אחת מחזיקה אותו וביד שניה מזמינה מד”א.

אשפוז, בדיקות, ואז מגיעה המכה “תרופות ” שנים שמרתי על ילדיי מתרופות ואז זה בא לי בסיבוב.

3 שנים שאת פה,

5 סוגי תרופות.

מספר רב של פירכוסים.

עצבים ואי שקט של ליעם.

פחד וחרדות שלי:

בכל בוקר מתמודדת אתך מחדש, יודעת שאת יכולה להופיע בכל רגע נותן.

בבריכה, באופניים, בקניון, וסתם כשהטלפון מבית הספר מצלצל אני נושמת נשימות עמוקות.

בכל בוקר רואה את בני בולע כדורים רק שלא תבואי לבקר.

ואני רוצה לקלל בקול רם ולהגיד שאני שונאת אותך.

אבל יודעת שאסור לי לקלל ולשנוא, אבל לא אשקר לך, קשה לי אתך אפילפסיה יקרה הלוואי שיכולתי להעיף אותך הרחק מאיתנו.

שבוע הבא ליעם חוגג 10 ,המתנה שאני מבקשת בשבילו אנא לכי מפה אפילפסיה בבקשה !

עוד מהבלוג של עינת נוסבאום רוספשה

תצוגה מקדימה

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"

 כשילד מיוחד נולד, נולדה משפחה מיוחדת. אומרים ”מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה והנהרות לא ישטפוה“. בכל יום המשפחה אני נזכרת בנהרות שעברנו כמשפחה מיוחדת ובאהבה שמנצחת. לפני כ-14 שנים הקמנו את משפחתנו. התחלנו כמשפחה...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

להציל את עצמי – מעצמי

אומרים שהזמן עובר מהר כשנהנים. מסתבר שזה נכון גם כשנהנים פחות. חלפה לה כבר שנה מאז שהמשקל נתן לי 100. 100 שהשתלט לי על החיים ממש כמו האוטיזם. 100 ששנה שלמה שמרתי עליו וטיפחתי אותו טוב-טוב. בדייטים בחשיכה שעשיתי עם המקרר אמרתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אוכל,אישה ,אוטיזם, חולשה

בתמונה הזאת אתם רואים אותי ואת וליעם בני הקטן, בחגיגת יום הולדת שנתיים. גיל שנתיים. איזה גיל קשה זה היה. ולא, לא בגלל ה-terrible two או "מרד גיל שנתיים" כמו שקוראים לזה...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה