הבלוג של עינת רוספשה

einat22

אמא לשני ילדים כל כך מיוחדים

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מנובמבר 2012

ערב יום הכיפורים , השעה 17
אור מתהלך בבית ומזכיר לנו כל דקה מה השעה ,ועוד כמה דקות
אפשר לרדת למטה עם האופניים. והשעה הגיעה כולנו יורדים למטה ,לבושים יפה ,שמחים ומאושרים .

ואז לפתע מגיעה הצביטה הזאת בלב ,זאת שמזכירה לי את השוני , זאת ששורפת לי את כל החדרים בלב .

אני מגיעה למטה , רואה מלא ילדים , ילדים מוכרים מהגינה

( ילדים שאנחנו נפגשים איתם ביום יום ) , ילדים לא מוכרים , ילדים בסביבות הגיל של אור .

הכאב ,והצביטה הזאת באים בגלל שאני רואה אותם כחבורה ,וביחד , וללא הורים.

ואנחנו עוברים ליד בית בשכונה ,וחבורת ילדים קוראת לחבר שלהם מהחלון , אני
מסתכלת על כל החבורה הזאת , ומרגישה את הצביטה הזאת פשוט צובטת אותי .
ישר מסתכלת על החיוך של אור כדי להתחזק ,הוא בטח לא מבין מה אני רוצה ממנו , הוא מאושר כל כך .

ואז אני נזכרת בימי כיפור שעברתי איתם , מצד אחד אומרת תודה ,שנים שלא יצאנו
ביום כיפור בערב , ההינו צריכים לעשות קודם מנוי לאיתוראן ואז אולי לצאת איתם .

התחלנו לעשות סיבובים , ושוב ילדים לבד ,ושוב אני נלחמת עם המחשבות
שלי .

ומתחילה לעשות חשבון נפש עם ה’ ,ושואלת אותו האם אני אזכה לרגעים כאלה ? האם
אור יצלח להיות עצמאי ? האם גם לו יקראו מהחלון “אור תרד למטה “?


“וכשהלב
שותק הנשמה זועקת
.
שמע
ישראל אלוקי עכשיו אני לבד

חזק
אותי אלוקי עשה שלא אפחד

הכאב
גדול ואין לאן לברוח


הגענו ליד חבורת ילדים , ופתאום ליעם מנסה להתחבר , אך מתחבר בצורה לא רגילה , והמבטים והצחוקים שלהם פשוט הורסת , ואז אנחנו מגיעים למשמר , מזכירים לו מה להגיד ומה לא.

ולא אשקר זה כל כך קשה , הקטע של הצחוק , הרי הילד שלי כל כך מדהים איך אתם לא רואים את זה ? אתם לא מבינים כמה הוא עבד קשה על הכל , על דברים שאצלכם באים לבד עם הגיל ואצלו לא .שתדעו בשבילי ליעמי פשוט אלוף .

אז למה אתם צוחקים עליו ?הוא בסך הכל מנסה להיות בחברתכם .

ליעם משתלב בבית הספר מדהים , שמקבלים אותו , ואוהבים אותו הילדים .
וליעם לא מבין ולא יודע לעשות את ההבדל בין ילדים של הבית הספר או ילדים מהשכונה ,ואני
לא מצפה ממנו הוא בסך הכל רוצה להיות איתם , רוצה להיות בחברתם .

לסיום הגענו לגינה , ופתאום אני רואה קבוצת הורים , הורים שיושבים להם כחבורה , הילדים שלהם בכלל לא בסביבה ,ואני מסתכלת עליהם ופשוט אפשר להגיד שאני מקנאה , כן קנאה טבעית , מה מותר לי לא ?

והקטע הכי כואב זה שאין לי נושא שיחה איתם וזה ממש לא באשמתם , כי אותם הורים לא יודעים להכיל את החיים שלי ( הם לא יודעים מה המשמעות לגדל ילד מיוחד ) הם יודעים לתת לי את הפרצוף הכי רחמן וכואב . ונושאי שיחה שלהם שונים משלנו , מה אדבר איתם על החופשת קיץ שלא עשיתי , או על אור שהצליח ללמוד משהו, שלנו זה המון , ולהם זה בכלל  מגיע עם הגיל .

וזה כואב , אבל אנני מאשימה אותם , מי שלא חי את זה לרגע אחד לא יבין .

אחרי שעתיים בחוץ , עלינו הביתה , אני ,אורן ,אור ,וליעם , “והצביטה הכואבת”

“בעיני דמעה הלב בוכה בשקט


עוד מהבלוג של עינת רוספשה

תצוגה מקדימה

"אני שונה מכם אבל מאוד כמוכם"

שלום קוראים לי אור ואני בן תשע, קשה לי לכתוב על עצמי אז אמא תעשה את זה במקומי. מי שלא מכיר אותי, אני ילד המאובחן עם אוטיזם אבל אני כל כך חמוד, אני אוהב לחייך כל הזמן ולהיות הכי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לזאת שלקחה את עתיד ילדיי מזל שלא סמכתי עליך

את רופאת ילדים , מנהלת מרכז התפתחות הילד ( שהשם שנתתי לכם : הוא מרכז כישלון הילד ) לא להאמין שהיום לאחר 5 שנים מהמקרה אני עדין שומעת שאת עובדת  .... זה פשוט מצמרר אותי .. אבל בחיים שלא אקח לאדם את הפרנסה ... גילתי גם שלא רק את...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה