הבלוג של אפרת מונשרי גורן

הורים ותומים

מנהלת פורום יעוץ הורים של YNET, מנחה סדנאות הורות, מייעצת ומרצה. M.A בחינוך, אמא לארבעה מקסימים. תוכלו למצוא אותי בפיסבוק ולפעמים לשמוע אותי בתוכנית הבוקר "סדר יום"

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מיוני 2010

חנוכה זה הזמן לגייס את האבות לפעילות משותפת ומהנה עם הילדים- פסטיגל. תראו לי אב אחד שיסרב למופע של סיליקון ולבוש חושפני.

02/12/2010

חנוכה, בתקופה שאנחנו הינו ילדים, היה חג של סביבונים, סופגניות עם ריבה ושיעורי בית לחופש. היום כשהחג הוא חג של מותגים , מתנות והפקות ענק, אני מוצאת את עצמי מנסה להבין מה מנסים למכור לילדים שלנו ומה מנסים למכור לנו במטרה לעבור את שבעת הימים בשלום.

 האמת , אף פעם לא הבנתי למה אי אפשר להדליק נרות בערב וללכת לבית הספר בבוקר, אבל זה כבר עניין אחר שיש לי עם משרד החינוך. בינתיים החופשה מבית הספר ומרוץ הלפיד המסורתי הפכו מזמן למרתון הפקות, הצגות ואירועים יקרים. מעניין אותי מי מספיק להדליק נרות בערב, באווירה מסורתית של פעם. חנוכייה, נרות ומשפחה סביב לשולחן. חג החנוכה כבר מזמן אמור היה לשנות את שמו לחג הפסטיגל ואם תשאלו את ילדי ישראל המכבים הם OUT ועוז זהבי הוא לגמרי IN. הילדים מסביבי מצליחים לדקלם את עלילת הפסטיגל או בלילה מטורף הרבה יותר מדויק מההסבר על  החשמונאים והמרד ביוונים. סביבון? זה של פעם עם הרגל והאותיות כבר מזמן מיוצר בסין ומגיע עם בטריות ואורות והסופגנייה הפשוטה, זו עם הריבה הפכה לדונטס יוקרתי במגוון ציפויים.

 

אבל אם אהיה רצינית לרגע הפסטיגל, פסטיבל או כל הפקת ענק אחרת היא הזדמנות מצוינת לגייס אבות לפעילות משותפת עם הילדים. איזה אבא יסרב לקחת את הילדים להופעת דוגמניות בבגדי ים? מי יסרב לראות את יעל בר זוהר , דון לני גבאי, או , איך שכחנו, אילנית לוי בבגד גוף רוקדות על במה?

בכלל כשהגעתם להפקת ענק של חנוכה תמיד תרגישו שקיץ אימתני בחוץ. השנה באמת קיצי אבל גם בחנוכה גשום במיוחד אף אחד מהמשתתפים לא לובש בגד מתאים לעונת השנה. כולם בבגד ים חשוף להפליא. אשמח אם מישהו יצליח להאיר את עיני למה המופעים שאני לפחות ראיתי, נטולי בדים. נראה שלהפקה נגמר הכסף בתקציב בד ולכן כולם על דגש כולן לבושות משהו מינימלי שמדגיש את כל מה שיש.

 עלילות הפסטיגלים מסובכות ובעיני תמיד לא חינוכיות. ילדים , שכנראה ההורים שלהם בעבודה ולכן הם מסתובבים בחוץ בלבוש מינימאלי או מוזר, מדברים עם זרים ומכאן הכול מסתבך. השנה, כך הסביר לי בני האמצעי, או בעצם גם השנה, מדובר בהצלת המוזאון (לעומת שנים קודמות שאז היה מדובר בהצלת איזו ממלכה רחוקה). אל תדאגו- הטובים תמיד מנצחים ומצילים את העולם או את המוזאון או סתם את הרעים. אין ספק עלילה עמוקה.

בשנתים האחרונות הועלתה   הפקה נוספות שממשיכה השנה- מותק של פסטיבל.  לי המילה פסטיבל מתקשרת ישירות לילדה הג’ינג’ית הקטנה ששרה בקול חמוד את זהירות בדרכים. אבל ילדים שרים הם בהחלט פסה, שלא לומר משעמם. ואם חשבתם שהפסטיבל לשירי ילדים יחזיר רוח ילדותיות נעימה  ופשטות, טעיתם.

מותק של פסטיגל הוא פסטיגל לקטנים.  לפני שנתיים נשלחה הילדה הקטנה והמאד מעצבנת של נווה עצלנות לסבא שלה ( ההורים הקרייריסטים עסוקים) והוא מצידו שולח אותה לשכנים. עלילה חינוכית המחנכת את הילדה לעצמאות.

השנה נפגוש שני ילדים חביבים ושמחים שמטילים ביער ונלחמים באיש הרע שרוצה להרוס את היער ולסלול בו כביש. לא הצלחתי להבין אם מדובר בניסיון להתחבר לצד האקולוגי או שסתם נגמרו הסיפורים המענינים. בכל מקרה בהפקה הזאת, שמיועדת לצעירים יותר, . בגלל אופי הגיבורים הם לבושים קצת יותר. ביננו טוביה צפיר או יובל המבולבל לא ממש ימכורו בחצאית מיני וגם לא דודידו.

 ההבדל העיקרי בין ההפקות היה בכמות המחשופים והסיליקון (לטובת או לרעת הפסטיגל, תלוי מי מסתכל)

בשני המופעים מבטיחים לנו דמויות מוכרות, טלנטים, סלב, פליטי ראליטי וכמה זמרים ושירים מקוריים, שתאמינו לי, אתם בטוחים שכבר שמעתם.

ועוד לא דיברנו על כל שאר ההפקות המתחלפות. ברפרטואר כיכבו טרזן ומוגלי, שוב בלבוש מינימאלי. השנה תמצאו את אלין מהאח הגדול באנה ומלך סיאם (שמישהו ישקיע ולימד אותה את הטקסט, חוץ מזה הפקה מושקעת ותלבושות יפיפיות), בת הים הקטנה עם רינת וגיא זוארץ (השבט טוען שההפקה מושקעת, אנחנו לא ראינו) ופיטר פן, שכיוון שהוא נעשה בהפקה משותפת עם תאטרון אורנה פורת, יש לי נטיה להאמין שהוא אכותי באופן יחסי. ובטח שכחתי עוד הפקות איכותיות למיניהן.

 במחשבה לאחור לא ברור לי מדוע התעקשו על נס פך השמן, שם בירושלים של תחילת הספירה   . עדיף היה לארגן נס יותר חומרי, שיעזור  להורים  לממן את כל ההצגות והמופעים. אם התברכתם ביותר מילד אחד ובמקומות עבודה לא אטרקטיבי כמו הסתדרות המורים או חבר, תמצאו את עצמכם מרוששים אחרי  שבעה ימים.

 אני עדין מהרהרת באליעזר בן יהודה, מחדש השפה העברית, שהאמין שחנוכה הוא הסמל היהודי המתחדש. בן יהודה ישב בכלא התורקי על מאמר שפירסם בשבחי החג והמיתוס הרדום של מעטים מול רבים. הוא גם כתב את המחזה העיברי הראשון- החשמונאים. אתם חושבים שהוא היה מאושר מהפקת הפסטיגל? את המחזה שלו אי אפשר להעלות. אין שם מקום ללבוש חושפני וכמובן העיברית? מי יבין אותה היום?

אם אפשר להיות לרגע רצינית,  אני מציעה לנסות להפוך את החג למקום בו אנחנו מבררים שאלות משמעותיות:

האם אנחנו לוקחים את הילדים לכל דבר יקר כדי להשקיט את המצפון שלנו או אולי כדי לא לתת את התחושה שהם מקופחים (כי כולם הולכים). או שאנחנו באמת חושבים שמדובר במוצר איכותי (וגם זה לגיטימי).

אפשר להעלות עם הילדים דיון מה מנסים למכור לנו בהפקות הללו (לי עדין אין מושג) ואיך מנסים למכור את זה. כמה מכבש הפרסום עובד .

תראו בעיני אין פסול ללכת, גם אם החלטתם שלא מדובר ביצירת מופת . אפשר מדי פעם לראות דברים לא עשירי תוכן. יש לזה יתרון לעומת הטלוויזיה או תוכניות ריאליטי שלא נגמרות. תזכרו כאן זוכים למופע רקדניות וסיליקון מתובל בהרבה  רעש אבל שיש לו סוף. הכל ממוקד בשעה וחצי.

 אנחנו עדין לא החלטנו אם ללכת או לא, בתקווה שיגמרו הכרטיסים או שנגלה דוד בקרנות השוטרים שיכול לקנות לנו כרטיסים מוזלים. הדיסקים לעומת זאת כבר נקנו ומתנגנים והשפה בבית עברה לשפת הפסטיגל. גיבורים בשמות מוזרים הם שיחת היום ואוהד האמצעי הכריז על חנוכה כעל ראש השנה החדש. הפסטיגלים מהווים ציון דרך לחייו ולחיי הסובבים אותו. הוא נולד למשל בפסטיגל סובב עולם . עומרי נולד בשנת פסטיגל המוצ’קינים (כן היה כזה) שירה, כיאה לבת,  נולדה בטלנובלה של פסטיגל ויובל זכה להיולד בשנת פסטיגל פנטזיה (הכי שווה עם מירי בוהדנה). הכבלים דואגים לפמפם להם בלי הפסקה פרסומות והסברים על מהות העניין.

 אז אולי תראו אותי שם בפגישה בלתי נשכחת של דוחק , מציאת חניה ורעש. מצד שני נראה לי שאני נשארת בבית, מטגנת סופגניות מהירות של פעם ותוהה למה חנוך רוזן לא נשאר בפנטומימה ולמה גם אנחנו בתור מבוגרים רצים אחרי כל מה שמוכרים לנו. 

למי לא מומלץ-

  • לכל הסובלים מפקקים וממציאת חניה. כניסה לכל אחד מהמופעים מצריך זמן רב של עצבים.
  • אנשים שלא סובלים מבעיות שמעיה, כי הרעש בלתי נסבל
  • לנשים בהריון או לילדים בגמילה- התור לשירותים כל כך ארוך שסביר שתחליפו לילד עוד לפני שתגיעו לאסלה.
  • לכל מי שלא יודע להגיד לא- כי על כל נקניקיה או ארטיק תשלמו המון.

חג שמח

 

עוד מהבלוג של אפרת מונשרי גורן

תצוגה מקדימה

לגדל נסיכה

פעם גידלו כאן ילדים, ילדים שידעו מה מקומם במשפחה, עזרו קצת בבית ובעיקר הבינו שהעולם לא סובב סביבם. נסיכים ונסיכות היו רק באגדות ושם הם לבשו בגדים יקרים, חיו בחדרים מפוארים ובעיקר הקיפו אותם משרתים. היום כולנו מגדלים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

של מי שיעורי הבית האלה??

שיעורי בית הם דבר שנוא על רובנו. כמעט כולם שנאו אותם, ניסו להתחמק מהם ושמחו כל כך בסיום בית הספר. השימחה היתה מוקדמת כי גילינו  ששיעורי הבית רודפים אחרינו כאנחנו הופכים להורים. המטלות של הילדים גורמים להורים רבים לכעוס או...

תצוגה מקדימה

רזה זה יפה?

שום דבר לא  הכין אותנו לשיחה על השמנה ושמנים כיוון שהחיים אצלנו בבית אפילו קצת הפוכים. התרגלנו לקבל מכתבים מאחות בית הספר, זאת שנמצאת פעם בשנה בכיתות ושוקלת את הילדים, עם הערה חמורה על תת משקל או הוראה לסור לרופא ולבדוק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה