הבלוג של אפרת מונשרי גורן

הורים ותומים

מנהלת פורום יעוץ הורים של YNET, מנחה סדנאות הורות, מייעצת ומרצה. M.A בחינוך, אמא לארבעה מקסימים. תוכלו למצוא אותי בפיסבוק ולפעמים לשמוע אותי בתוכנית הבוקר "סדר יום"

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מיוני 2010

שנאתם אותם פעם, ניסיתם להתחמק מהם שנים והנה הם חוזרים במהדורה חדשה ומעצבנת יותר- שיעורי הבית. מייאש לגלות שלמרות שאת בית הספר סיימתם מזמן שיערי הבית רודפים אחריכם כשהילדים מגיעים לבית הספר. אז מה עושים עם שיערי הבית האלה? איך מעבירים את האחריות לילדים? מוזמנים לקרא ולהוסיף עצות משלכם

09/10/2010

שיעורי בית הם דבר שנוא על רובנו. כמעט כולם שנאו אותם, ניסו להתחמק מהם ושמחו כל כך בסיום בית הספר. השימחה היתה מוקדמת כי גילינו  ששיעורי הבית רודפים אחרינו כאנחנו הופכים להורים. המטלות של הילדים גורמים להורים רבים לכעוס או להרגיש אחראים על הנושא. איך מעבירים את האחריות לילדים ואיך מפסיקים לכעס בגלל שיעורי הבית? מוזמנים לקרא:

לפני הרבה שנים, עוד לפני שהיו לי ילדים, ישבתי בהרצאה שהעביר יעקב הכט, ראש המכון לחינוך דמוקרטי. באותה הרצאה הוא סיפר על לימודי המתמטיקה שלו. הוא לא הבין מדוע צריך ללמוד משוואות דיפרנציאליות או משוואות כמו סינוס וקוסינוס. כשתגדל, כך הבטיחו לו, תבין. בינתיים הוא גדל, הוליד ילדים משלו והקים את בי”ס הדמוקרטי בחדרה ועדין, כך הוא טוען, הוא לא מבין מדוע הוא היה זקוק לכל לימודי המתמטיקה האלו.

הקהל, שהיה מורכב רובו מסטודנטים צעירים הנהן בהסכמה וצחק. בינינו, למה באמת צריך ללמוד משוואות מורכבות ועוד יותר מדוע צריך להצטיין בכך? תודו שכך חשבתם שהייתם תלמידים. אבל, משום מה, מהרגע שנהיינו הורים אנחנו חושבים אחרת. מתמטיקה ואנגלית הופכים למשמעותיים ושווים מלחמות עולם. ציון גרוע של ילדינו מרגיש כמו בעיטה ישירה לבטן ומלווה בהרגשה שבעצם בוחנים אותנו. אנחנו מתעקשים על שיעורי בית ועל למידה למבחן כמו על מחברות מסודרות ועל עפרונות מחודדים. אנחנו עוקבים וחוקרים ומגיעים נרגשים לאספת הורים פעמים בשנה. של מי האחריות הזאת על הלמידה? שלנו ההורים או של הילדים? ולמה אנחנו כל כך נלחצים כשהם לא רוצים ללמוד. מה התפקיד שלנו כהורים  בהכוונת הילד ומה האחריות שלנו על הלמידה והציונים של ילדינו? האם אנחנו הורים טובים יותר כשהילד מצליח? כמה עצות שיהפכו את ההתייחסות ללימודים לנעימה יותר וימנעו עימותים וריבית מיותרים.

מזל טוב ! הילד עולה לכיתה א’ או שהוא כבר בכיתה ב’ או ד’ . עטפתם מחברות, התיק מסודר  והקלמר חדש. השבוע הראשון עובר בדרך כלל בסדר. אחריו מתחילות הבעיות- אתם מגיעים הביתה וחוקרים- מה עשית בבית הספר? יש  שיעורים? הכנת שיעורים? יש מבחן? התכוננת? מה המורה אמרה?. הילד מסתכל עלינו, ממלמל כן ולא ונעלם למחשב או לטלוויזיה. השיעורים מחכים לערב ולעייפות.  לפעמים הילד מתיישב להכין שיעורים ואתם מוצאים אותו בוהה באותו העמוד בחוברת החשבון, משחק עם המחק והעיפרון. הכעס גדול, הויכוחים מתחילים ואתם ממש לא מבינים למה אי אפשר לסיים כבר את שיעורי הבית.

 

 

הורה שוטר או הורה חוקר

חזרתם הביתה, כולם עייפים מהיום הארוך אבל החקירה על בית הספר מתחילה עוד באוטו- אכלת? יש שיעורים? עם מי שיחקת? מה עשיתם? יש מבחן? בואו נתחיל בשינוי השפה.  השפה בה אנחנו משתמשים משפיעה אולי יותר מהכל על היחס של ילדינו אלינו ואל הלמידה. החקירה מלחיצה ומעמידה את הילד במצב בו הוא צריך להתגונן ולהסביר, לתרץ ולפעמים גם להסתיר. מי מאתנו נהנה להיחקר על ידי חוקר עצבני שרק הגיע מהעבודה ומעוניין במינימום זמן לסחוט מקסימום מידע?  על ידי שאלות מהסוג הזה לא תשמעו שום דבר מעניין. הניסיון לחלץ מידע מהילד גורם לו בדרך כלל להתבצר במקומו ולמלמל בסדר… כן… עזבו אותי…

נסו לנהל שיחה  והכלל הראשון הוא לשתף. ספרו לילד מהחוויות שלכם  באותו יום שתפו אותו במצב רוחכם ובמעשיכם ושאלו אותו איך עבר יומו. התענינו אם נהנה ואם היה לו מעניין. כשהוא ישמע אתכם מספרים הוא ישתף גם וילמד לספר.

התגובות שלנו כהורים משמעותיות וחשובות. נסו לא לשפוט אותו או לכעוס כשהוא מספר ששכח להכין שיעורי בית או שהפריע בכיתה. חשוב שהוא יסמוך עליכם וירצה לשתף גם בדברים הקשים. שידע שיש לו תמיכה ומקום לדבר. שלא תטעו- התגובה שלנו כהורים חשובה אבל לא יקרה כלום אם היא תאמר אח”כ, לאחר מחשבה ובשיחה שתוכננה מראש. חשוב להחליט איך להגיב ומתי. התייחסות מאוחרת יותר ל”לא הכנתי שיעורים” יכולה להיות- אני סומך עליך שבפעם הבאה תזכור להכין שיעורים או שיחה על הנושא . תגובה כזאת עדיפה על תגובה מידית של כעס או נזיפה. תזכרו שהמטרה שלנו כהורים היא להיות מעורבים בחיי הילדים, להכיר אותם ולהקשיב להם כשהם יתקלו בצרה אמיתית. ילד שיודע שמותר לו לספר והוריו מקשיבים ולא שופטים אותו בצורה מידית, שהם שם בשבילו יספר גם על מקרי סחיטה או אלימות וישתף גם בהתלבטויות על אהבה .

 

אני את החמר הזה כבר למדתי…

האחריות על הלמידה היא של הילד. ככל שהוא יבין זאת מוקדם יותר ובעצם גם אנחנו ההורים נסכים עם זה מוקדם יותר, כך החיים יהיו קלים יותר. אחריות אינה אומרת כמובן חוסר התעניינות או תמיכה ועזרה. אחריות היא ההבנה של הילד שהשיעורים הם שלו. האחריות באופן מפתיע מתחילה שוב בשפה שאנחנו בוחרים להשתמש בה. אמירה כמו ” יש לנו שיעורים היום” משדרת שהשיעורים הם של הילד וההורה. בחירת השפה וניסוח הדברים כמבהיר שהאחריות שהיא של הילד ואתם שם תומכים בו היא המפתח.

אחריות היא לתת לילד להתמודד עם ההחלטות שלו ועם הבחירות לא לעשות שיעורי בית. אם הוא הגיע לא מוכן לבית הספר את תגוננו עליו בפני המורה. לפעמים אי הנעימות שלו תגרום לו לנסות יותר בפעם הבאה. אגב לפעמים לא, אבל על זה בפעם אחרת…

ואל תשכחו- אחריות היא תהליך. ילד שרק נכנס למערכת החינוך צריך ללמוד בהדרגה את המשימות והמחויבויות שלו. הוא מתמודד עם הסתגלות למערכת, ציפיות חדשות וקשיים. אחריות צריכה להיות מועברת אליו עם הרבה תמיכה שלנו ההורים.

 

סדר יום

סדר יום הוא הדרך הטובה ביותר למנוע ריבים, ויכוחים וכעסים. חשוב שהילדים ידעו מתי זמן לשחק, לצפות בטלוויזיה ומתי מכינים שיעורים. כדאי לרכז את הכנת שיעורים לזמן מסוים, המקובל על הילד ועליכם. אל תחליטו לבד אלא שבו עם ילדיכם ונסו לארגן את הזמן הפנוי לאחר בית הספר.  התחשבו בחוגים ובחברים וכמובן בילד עצמו ונסו להגיע לזמן שאינו מאוחר מדי בערב. דחיית השיעורים לערב היא שוב מתכון לכעס כיוון ששעת השינה מתקרבת והילקוט עמוס בחוברות לא פתורות. מצד שני הכנת שיעורים ישר אחרי בית הספר גם היא קשה כשרעבים ועייפים. נסו למצוא את הזמן המתאים וכמובן קבוע.

 

הגדרת משימות קצרות

אנחנו מצפים מילדינו לשבת ולסיים שיעורים.  חשוב לזכור שילדים, בעקר צעירים, לא תמיד מצליחים לארגן את הזמן היטב ולהתמודד עם כל שיעורי הבית.  לשם התחלה והקניית הרגלים כדאי להקדיש כמה דקות לילד ולשיעורי הבית. לעזור לו להחליט במה הוא מתחיל. לחלק את שיעורי הבית למשימות קצרות. בשלבים הראשונים הילד לא תמיד מבין את כל ההוראות ואת מה שמצופה ממנו.  היכולת שלנו כהורים להסביר או לקרא ביחד את ההוראות ולוודא שהוא הבין את המשימה תהפוך את הכנת שיעורי הבית לפשוטים יותר.  כדאי להגדיר את העזרה שאתם מוכנים לתת- האם ניתן לקרא לכם בכל בעיה או שאתם מצפים ממנו לדלג על הקשיים ולרכז אותם לסוף? האם אתם מוכנים לעזור בשיעורי הבית או שבעינכם זה תפקיד המורה- לחזור ולהסביר את החומר.

הגדרות אלו, קודם ביניכם ההורים ואחר כך לילד יצמצמו את הויכוחים והעימותים סביב הכנת השיעורים והתכוננות למבחנים. ההגדרות האלה, הקשורות בעזרה שלכם לילד אמורות להשתנות ולכן מתבקשת חשיבה מחדש על הנושא בכל תקופה. העזרה  שלכם לילד בכיתה א’   והזמינות אליו יהיו שונים , מן הסתם, מההתייחסות לילד בכיתה ז’.

 

כל ילד הוא יחיד ומיוחד

כל ילד הוא יחיד ומיוחד. זה נשמע כמו קלישאה רדודה אבל זה אמיתי. ובבית בו ישנו יותר מילד אחד כדאי לא לשכוח את זה. השוואות בין ילדים , אפילו אם הם רק רצות בראשנו, עושות נזק. תנו לכל ילד את המקום שלו ועודדו את היכולות הספציפיות שלו. כדאי להימנע מתחרות. אמנם ישנם ילדים שתחרות מהווה בשבילם  מוטיבציה להצלחה אבל ילדים רבים מרגישים נפגעים. משפטים כמו “תראה איך אחותך לומדת יפה” או אפילו ” כמה קיבל החבר במבחן” לא מובילים לבניית ביטחון עצמי או הערכה עצמית של הילד ובטח שאינם משפרים את הרגשתו. אף אחד לא אוהב  להיכשל או סתם לא להצליח. נסו לעודד את הילד ולא להשוות ואולי לחשוב איתו על דרכים להצליח בפעם הבאה. נסו להתייחס לדרך שעבר הילד הפרטי שלכם ולהתקדמות שלו. התייחסות להתקדמות ולמאמץ מעודדת יותר ומחדירה מוטיבציה הרבה יותר מהעלבויות או כעסים.

 

להסביר ולדבר ולא לאיים או לשחד

מריבות וויכוחים על שיעורי הבית והכנה למבחנים משאירות אותנו לפעמים חסרי אונים .  אז הסברנו וכעסנו וצעקנו ועכשיו תור האיומים- אם לא תכין שיעורים לא תלך לחוג/ לחבר/ לא תראה טלוויזיה. אנחנו באמת מתכוונים? ברוב המקרים לא. לכן השימוש באיומים מיותר ואפילו יוצר את ההפך. אימנו ולא קיימנו- בפעם הבאה הילד לא יתייחס ברצינות לדברים שנאמר.  שימוש באיומים מיותר. הגדירו משימות  בתוך סדר היום. אם תחליטו שהכנת השיעורים תלויה ביציאה מהבית או בהזמנת חברים עמדו מאחורי הדברים.

דרך נוספת היא ניסיון לשחד את הילדים- ציון טוב במבחן או הכנת שיעורי בית  מהירה תזכה את הילד בפרס.  באופן כללי עדיף להימנע מכך ולא להתנות את הלמידה או ההצלחה בלמידה בפרסים. הלמידה היא משימה של הילד וניסיון לקנות הצלחה במתנות זוכה להצלחה קצרת מועד. הילד מתרגל למתנות והגלגל מתהפך- עכשיו הוא מתנה את הלימודים במתנות.

 

אני לא סובל את המורה המעצבת שלך…

משפטים מזלזלים במורה או במשימות הניתנות בבית הספר יוצרות אצל הילד זלזול במערכת ובשיעורי הבית. הורים  שמדפדפים בחוברת הלימוד ומצהירים שהיא מטומטמת או חוזרים מאספת הורים עם בדיחות על המורה יוצרים קרקע בעייתית להתייחסות הילד ללמידה. הזלזול והתחושה המזלזלת עוברת אל הילד. אם יש לכם ביקורת עניינית על חוברות הלימוד הגידו אותן בצורה מכובדת למורה. הערות על המחשוף של המורה או טעמה הלא משובח בבגדים, השאירו לשעות שהילד לא בסביבה.

 

למה כדאי לשים לב?

  • מטלות שניתנות על ידי המורה ברורות לילד והמשימות מוגדרות היטב.
  • כמות השיעורים נראית לכם סבירה  ולא גוזלת את כל שעות אחה”צ של הילד. אל תתביישו לברר עם הורים אחרים עד כמה שיעורי הבית מוגזמים ולשוחח עם המורה על כך.
  • שימו לב שהילד מתקדם ולא מראה קשיים מיוחדים. במקביל  שימו לב שהחומר אינו משעמם אותו ושהוא מוצא אתגר בלמידה.
  • המצב החברתי של הילד טוב והוא נהנה בבית הספר ולא מתלונן על הצקות או על העדר חברים.

 

הכי חשוב- אל תשכחו- יש ילדים שלא בשלים ללמידה בתחילת דרכם והדבר משתנה . ישנם מבוגרים שהצליחו בחיים כלכלים או אקדמית מבלי שהיו תלמידים מצטיינים…. אבל את זה…ששש… אל תספרו להם.

 

 

 

עוד מהבלוג של אפרת מונשרי גורן

תצוגה מקדימה

לגדל נסיכה

פעם גידלו כאן ילדים, ילדים שידעו מה מקומם במשפחה, עזרו קצת בבית ובעיקר הבינו שהעולם לא סובב סביבם. נסיכים ונסיכות היו רק באגדות ושם הם לבשו בגדים יקרים, חיו בחדרים מפוארים ובעיקר הקיפו אותם משרתים. היום כולנו מגדלים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

רזה זה יפה?

שום דבר לא  הכין אותנו לשיחה על השמנה ושמנים כיוון שהחיים אצלנו בבית אפילו קצת הפוכים. התרגלנו לקבל מכתבים מאחות בית הספר, זאת שנמצאת פעם בשנה בכיתות ושוקלת את הילדים, עם הערה חמורה על תת משקל או הוראה לסור לרופא ולבדוק...

משפטים שלא כדאי לצאת איתם מהבית

החופש הגדול אוטוטו נגמר ואיתו נגמרת הסבלנות של רב ההורים.  הפיסבוק שלי והפורום מלאים בסטטוסים מקטרים עד נואשים של הורים ובשאלות בנוסח "עד מתי". בנסיון נואש לברוח לבריכה גיליתי שהקיטורים רצים אחרי ומשיגים אותי לשם. קבוצת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה