הבלוג של אפרת מונשרי גורן

הורים ותומים

מנהלת פורום יעוץ הורים של YNET, מנחה סדנאות הורות, מייעצת ומרצה. M.A בחינוך, אמא לארבעה מקסימים. תוכלו למצוא אותי בפיסבוק ולפעמים לשמוע אותי בתוכנית הבוקר "סדר יום"

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מיוני 2010

החופש הגדול אוטוטו נגמר ואיתו נגמרת הסבלנות של רוב ההורים. במיוחד לסיום החופש, לנשימה העמוקה שעוד נשארה , אוסף משפטים שאסור לצאת איתם מהבית

25/08/2010

החופש הגדול אוטוטו נגמר ואיתו נגמרת הסבלנות של רב ההורים.  הפיסבוק שלי והפורום מלאים בסטטוסים מקטרים עד נואשים של הורים ובשאלות בנוסח “עד מתי”. בנסיון נואש לברוח לבריכה גיליתי שהקיטורים רצים אחרי ומשיגים אותי לשם. קבוצת הורים  כעוסים , שונאים את מערכת החינוך עד היסוד ומצליחים בשעת בילוי אחת עם הילדים לומר את כל משפטים שקורסי ההורים ומדריכי הורות מציעים להמנע מהם.

 אז במיוחד בשביל כל האמהות המותשות והאבות העיפים רשימת משפטים שממש לא כדאי לצאת איתם מהבית. האמת שאלו גם משפטים שלא כדאי לצעוק בבית ואם יש לכם פיסבוק וילדים חברים שלכם בו, נסו להמנע מלהעלות את המשפטים הללו  בתור סטטוס. לא כדאי כי הסיכוי שהם יעשו טוב קטן. לא כדאי כי אין סיכוי שהמשפטים האלה, שנשלפים לנו מהפה מצורה מהירה מאד יצרו משהו אחר מלבד כעס ותסכול אצלנו ואצל הילדים.

 מוכנים? אז הנה רשימת כל המשפטים המיותרים , שכדאי להמנע מהם- משפטים שלא כדאי לצאת איתם מהבית:

 משפטי אבל חבל….

יש להורים נטיה לומר דבר טוב ומיד להרוס אותו באמירה פולנית- חבל ש…רוצים דוגמאות? איזה יופי אתה משחק עם אחותך רק חבל שבדרך כלל אתם רבים או  איזה יופי עזרת ושטפת כלים חבל שתמיד אתה מלכלך.

מיותר- רציתם לומר משהו טוב תאמרו ותעצרו כאן. לאמירת דברים טובים יש השפעה טובה יותר מהארת השלילי.

 משפטי הלמה.

זו לא באמת שאלה, כיוון שאין לאף אחד תשובה טובה עליה, או לפחות תשובה שתיהיו מרוצים ממנה

למה אחותך מצליחה להתארגן מהר ממך?

למה אתה תמיד מצליח להרוס הכל?

למה אני חייבת להתאמץ ואתם לא מעריכים את זה?

למה לשאול? הרי ברור שלא נקבל שום תשובה והשאלות המעליבות והמתסכלות הללו בעיקר מורידות את ביטחונו של ילד.

אז מה עושים? תנסו לנסח את השאלות בצורה של ציפיה. אני מצפה שתתארגן מהר יותר, שתנסו לעזור. תודו שבחיוב זה נשמע טוב יותר.

 

משפטי “נמאס לי”

אני חושבת שאין מקום השבוע שלא הייתי בו ושמעתי אמהות במונולוגים קורעי לב וכועסים על כמה “אני עושה ונותנת ומשקיעה ונמאס לי שאת לא מעריכים”. הציפיה הלא ברורה בעיני שילד בן 3 יעריך את המאמץ שאנחנו עושים היא בהחלט לא ראלית. ביננו אנחנו התחלנו להעריך את ההורים שלנו רק בשלב בו הפכנו להורים בעצמנו. אבל אם אתם מרגישים שהילדים באמת מגזימים ואתם הפכתם לעובדים שלהם זה הזמן לשיחת תאום ציפיות קטנה- מה אתם מצפים שהם יעשו ומה הם מצפים מכם. נסו את זה זה עובד טוב יותר מממונולוגים שמנגנים על המצפון שלהם ומביכים את כל מי שעובר במקרה ליד.

 

יש ילדים שאין להם בכלל ולכם שום דבר לא מספיק

נכון, צודקים, אבל קשה היום לפתוח טלויזיה מבלי להסתחרר מהפרסומות המפתות או להסתובב בקניון  ולהתעלם מהשפע הענקי. גם כאן הפיתרון הוא לקבוע מראש מה אפשר ומה נמצא בתקציב. תאום ציפיות או אפילו הקצבת סכום ברור מעבירה את האחריות לידי הילד. אגב, שוב,  ילדים קטנים יתקשו גם בכך, ולא יקרה כלום אם תאמרו לא ברור  מבלי להסביר ולהתנצל.

כל משפטי “יש ילדים שאין להם” או על רעב באפריקה הרחוקה הם לא משפטים שעובדים על ילדים. אלה רואים רעב פוטוגני מקסימום בתוכנית השרדות. אם החלטתם להסביר לילדים הפרטים שלכם על מחסור ועל שפע (אגב מי אחראי לשפע הזה ומי קנה להם את כל הדברים? תזכירו לי…) אפשר לעשות בחופשה סדר בצעצועים ובמשחקים ולארגן ארגזים לתרומה. כך תעבירו מסר ברור יותר שבאמת יש ילדים שאין להם ושאתם יכולים לעזור.

 

 אז איך כן לדבר?

  • להפסיק לאיים.  איומים יוצרים השפעה הפוכה. הילדים מתרגלים שאנחנו לא מתכוונים ומפסיקים להקשיב. ראיתי בשבוע שעבר בבריכה, אמא מדוגמת, לבושה בעקבים. עומדת על שפת הבריכה וצועקת על ביתה:  ”אם לא תצאי מהמיים אני אכנס ואוציא אותך”. על מי היא עובדת? הרי ברור שהיא לא נכנסה אף פעם למיים ולא מתכוונת להכנס. הבת צחקה וסובבה את הראש. תאימו רק אם אתם מתכוונים ואגב במקרה הזה איום של “ אני הולכת” קצת יותר חכם.
  • אל תצעקו- כל דבר אפשר לומר בשקט ורצוי פנים מול פנים. קשה להתעלם מבקשה שנאמרת בשקט ובצורה מכובדת. קל יותר להתעלם מבקשה כללית שנצעקת מחדר לחדר.
  • נסו לתת לילדים שלכם מטלות המתאימות לגיל שלהם. עזרה בארגון החדר, נקיון, סידור המדיח , קיפול כביסה וכו. כך תצרו תחושה שהם חלק מפעילויות הבית ולא רק דורשים.
  • ולבסוף… קחו את הדברים בקצת הומור. בסך הכל הילדים לא רוצים לעשות דווקא או להרגיז. ואולי זה העונש שלנו על שאנחנו עשינו אותו דבר להורים שלנו…  

 

בסך הכל תחשבו אופטימי נשאר עוד חודש אחד. הילדים שלכם הם בדרך כלל לא מאוהבי מערכת החינוך, שמחים לבלות בבית או בקיטנות מרעננות. הם לא באמת מתכוונים לעשות לכם דווקא. תחשבו על החופש כעל הזדמנות מצויינת לחזק את הקשר ולהקשיב להם.

כולם בסופו של  דבר לוקחים חופש להיות עם הילדים, מי יותר ומי פחות, אז בואו ננצל אותו את החופש במקום לקטר עליו.

כמה פעמים ישבתם במשך השנה בשקט ואכלתם ארוחת בוקר  עם הילדים שלכם? ממש אכלתם- לא שתיתם כוס קפה לוהטת במהירות? כמה פעמים בשנה היתה לכם הפריבילגיה  המדהימה לומר את המשפט יש לי זמן. זמן לדבר ויותר מזה זמן להקשיב?

כמה פעמים לעומת זאת אמרתם את המשפט אני ממהר, תמהרו, תתארגנו או המשפט האולטימטיבי של הורים- אחר כך. אז הנה הגיע אחר כך שכל כך ייחלתם לו במשך השנה  אז בואו במקום להיבהל ממנו  – ננצל אותו. ותרו על לו”ז פעילויות צפוף ומעייף ונסו לראות איתם טלויזיה ולהתוודע לזבל שבו הם צופים כשאתם בעבודה. לגלוש איתם במחשב ולהכיר את כל האתרים שבהם הם משוטטים וסתם להיות איתם ולהנות (זו הסיבה שעשיתם אותם, לא?)

עוד מהבלוג של אפרת מונשרי גורן

תצוגה מקדימה

לגדל נסיכה

פעם גידלו כאן ילדים, ילדים שידעו מה מקומם במשפחה, עזרו קצת בבית ובעיקר הבינו שהעולם לא סובב סביבם. נסיכים ונסיכות היו רק באגדות ושם הם לבשו בגדים יקרים, חיו בחדרים מפוארים ובעיקר הקיפו אותם משרתים. היום כולנו מגדלים...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

של מי שיעורי הבית האלה??

שיעורי בית הם דבר שנוא על רובנו. כמעט כולם שנאו אותם, ניסו להתחמק מהם ושמחו כל כך בסיום בית הספר. השימחה היתה מוקדמת כי גילינו  ששיעורי הבית רודפים אחרינו כאנחנו הופכים להורים. המטלות של הילדים גורמים להורים רבים לכעוס או...

תצוגה מקדימה

רזה זה יפה?

שום דבר לא  הכין אותנו לשיחה על השמנה ושמנים כיוון שהחיים אצלנו בבית אפילו קצת הפוכים. התרגלנו לקבל מכתבים מאחות בית הספר, זאת שנמצאת פעם בשנה בכיתות ושוקלת את הילדים, עם הערה חמורה על תת משקל או הוראה לסור לרופא ולבדוק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה