הבלוג של אפרת גפן

efratgy

מרפאה בעיסוק מומחית בהתפתחות הילד, מנחה מוסמכת להורים ומשפחה, מטפלת קוגניטיבית לילדים עם קשיי קשב וריכוז. מרפאה בעיסוק מחוזית בלאומית שירותי בריאות. בעלת מרפאה להתפתחות הילד והמשפחה. בת זוג לדוד ואמא של יותם, נוגה וליבי... +עוד

מרפאה בעיסוק מומחית בהתפתחות הילד, מנחה מוסמכת להורים ומשפחה, מטפלת קוגניטיבית לילדים עם קשיי קשב וריכוז. מרפאה בעיסוק מחוזית בלאומית שירותי בריאות. בעלת מרפאה להתפתחות הילד והמשפחה. בת זוג לדוד ואמא של יותם, נוגה וליבי הנהדרים. 054-4903073

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מספטמבר 2014

האם אתם ואו ילדכם מתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז? תהיתם פעם ממה ההפרעה נובעת? מדוע כשאתם הולכים לחדר להביא משהו אתם עוצרים בהמון תחנות בדרך ושוכחים מה בכלל רציתם? למה קשה לכם להתמקד במה שאתם עושים וכל דבר מסיח את דעתכם? למה לוקח לילדכם כ”כ הרבה זמן להתארגן בבוקר ואין לו מושג איך לסדר את החדר? למה כ”כ קשה לכם לתכנן, לתעדף, והזמן בורח בין האצבעות? בפוסט שלפניכם הסבר נוירולוגי מעמיק וידידותי שייקח אתכם צעד אחד קדימה לכיוון הפתרון. בואו להכיר את האנשים הקטנים במוח.

07/01/2016

dancing-dave-minion-510835_960_720

אני אוהבת להתחיל את האבחון שלי מחוץ לחדר.

המסדרון הוא המקום בו ניתן לפגוש את המציאות כפי שהיא, שנייה לפני שהיא מתאפסת על עצמה, נהיית מנומסת או מנסה להרשים.

כך היה עם נועם, כשמו כן הוא. ילד נעים ומתוק כמו משאית מלאת צנצנות דבש קטנות, נוטפות מתיקות עם כל מהמורה של הדרך.

נועם הוזמן אלי ב 10:00. בשעה 09:50, בעודי מנסה לתפור את הקצוות של סיכום טיפול שהמתין לי על השולחן, שמעתי קול נשי בעל גוון מיואש קלות מתקרב ומתרחק לסירוגין מהדלת שלי.

“נועם אל תעלה, לא לא רד משם, לא אל תקפוץ זה מסוכן, קיבלת מכה??? אמרתי לך. רוצה לשחק עם הילדה החמודה פה? לא אנחנו לא לוקחים בלי רשות , תחזיר לה את המשחק, לאן אתה רץ? כן בזה מותר לגעת, אבל בוא אנחנו צריכים להיכנס.

נועם… נועם… נועם בוא היא מחכה לנו. רבע שעה אני רודפת אחריך, דווקא עכשיו שקעת במשחק? נועם… נועם! אתה שומע אותי?…”

ואז היא אוספת אותו, קצת מחאה (לא, זה לא עוזר לו…) והופ הם בפנים. כלומר רובם. המחשבות שלו עדיין בחוץ. קצת בועות סבון וגם המחשבות נכנסות פנימה.

במהלך  מחצית השעה הקרובה אני נזכרת למה אין שום צורך שאשקיע במנוי לחדר כושר. חדר הכושר זה פה. זה מדהים איך חדר בנאלי במכון להתפתחות הילד יכול לספק כל כך הרבה עניין. זו הופעה בה כל הכלים מנגנים בבת אחת. העכבר של המחשב, בית הבובות שנשכח מעל הארון, ערכת האבחון שלי וצופר האוויר של המשאית בחוץ, כולם מעניינים בדיוק באותה מידה.

גוון הקול המיואש מעט שקרם עור וגידים ועונה כעת לשם אמא, לא מפסיק להעיר לנועם, ולהסביר לי שנועם הוא ילד מקסים וחכם ושזה לא מה שאני חושבת.

“אני דווקא חושבת שנועם ילד מקסים וחכם” אני אומרת בשיא הרצינות.

“באמת???”

“באמת באמת. “

“זה לא הוא” אני מוסיפה.

“מה זאת אומרת זה לא הוא” היא עוצרת רגע את המרדף אחריו, מה שכמובן מזכה אותו בחופש לטפס על החלון.

“זה האנשים הקטנים במוח” אני עונה ומקבלת בתמורה מבט מוזר, ממש מוזר.

“כן” אני אומרת “הדופמינים” אומרת ומנצלת את העובדה שנועם נחת שוב על הרצפה כדי להוציא את סלסילת הלגו שתקנה לי ולאימו ההמומה כמה דקות של חסד לשוחח.

זה השלב שבו היא מתחילה לחפש מצלמה נסתרת .

טוב, אולי הייתי קצת יותר מידי יצירתית. אבל הי! זה כייף. עוד כמה דקות גם היא תבין וגם לה יהיה כייף. אולי.

“יש לנו בגוף ובמוח כל מיני חומרים שמבצעים כל מיני תפקידים” אני פותחת.

אלה בעצם ה”אנשים” הקטנים עליהם אני מדברת…

כמו שתפקידו של הברזל בהמוגלובין הוא להעביר חמצן ממקום למקום, והאינסולין מפרק את הסוכר שאנחנו מכניסים לגוף, גם במוח יש לנו חומרים, שנקראים נוירו טרנסמיטורים, ובעברית מוליכים עצביים.

תפקידם של האנשים הקטנים במוח הוא להעביר פקודות ממקום למקום כדי לאפשר לנו תפקוד תקין ומווסת.

כזה הוא הדופמין.

הדופמין הוא איש קטן שעובד בחברה שמבצעת שליחויות לכל מיני אזורים במוח שאחראיים על כל מיני תפקידים.

למשל על אזור הזיכרון.

כאשר את אומרת לנועם ללכת לחדר להביא נעלי ספורט וגרביים. הדופמין עולה על הטוסטוס שלו במוח, ועוזר לנועם לזכור שביקשת גם נעלי ספורט וגם גרביים.”

“ואם הטוסטוס של הדופמין לא עובד?” היא מתחילה לתפוס את הרעיון.

“אז יכול להיות שנועם ילך לחדר אבל בדרך יראה את הבימבה שלו ואז כשהוא יגיע לחדר הוא ישכח מה ביקשת ממנו ויתחיל לשחק בספיידרמן.”

“איפה עוד הדופמין עובד?”

“הדופמין עוזר גם לסנן גירויים.

לדוגמה: כאשר אתם ממתינים במסדרון, את ונועם רואים בדיוק את אותם הגירויים.

אבל את מזמינה את הדופמין, והדופמין עוזר לך להבין שטיפוס על המעקה לא רלוונטי, והילדה שמשחקת בלגו כן רלוונטית ואת מצליחה למקד את הקשב שלך במשחק איתה.

אצל נועם, הדופמין יצא לחופשת סוף שנה, והמעקה והילדה מקבלים בדיוק את אותה דרגת חשיבות. לכן הוא מנסה לטפס על המעקה ולשחק עם הילדה כמעט באותה נשימה.”

“אבל איך יכול להיות שהדופמין מסוגל לגרום לתגובה באזור אחד של המוח, בזיכרון, ולדכא תגובה באזור אחר כך שהילד יראה רק מה שחשוב?”

“או!” אני שמחה נורא.  ”איזה שאלה מצוינת”.

“הפעולה של הדופמין תלויה באזור אליו הוא מוזמן.” אני עונה.

” כמו שהסברתי, הדופמין הוא רק השליח. יש מקומות במוח שהדופמין מתחבר אליהם “ומעורר” אותם, ויש מקומות שהדופמין מתחבר אליהם “ומרדים” אותם.

לדופמין יש תפקיד חשוב מאוד בוויסות ההתנהגות.”

“אבל מה קרה לנועם כשהוא כבר כן ניסה לשחק עם הילדה? נועם ילד טוב, הוא מבין שאסור לחטוף ובכל זאת הוא חטף לה את החלק מהיד.” היא נראית טיפונת נבוכה.

“לדופמין יש תפקיד חשוב גם בוויסות  האימפולסיביות. נועם לא רצה לפגוע בילדה, הוא פשוט פעל באימפולסיביות. כאשר הדופמין במשמרת, הוא עוזר לנו לעצור, לחשוב, ואז לפעול.”

“ומה קרה לנועם כשקראתי לו להיכנס איתי לחדר?? הוא כל כך חיכה להיכנס ודווקא כשהגיע התור שלנו הוא פתאום שקע במשחק עם הילדה ולא שמע אותי בכלל…”

“הדופמין מסייע לנו לא רק לשמור על קשב, אלא גם להעביר את הקשב שלנו מדבר לדבר. את ביקשת מנועם להפסיק להתמקד במשחק עם הילדה ולהתחיל להתמקד בדלת של החדר, והשינוי הזה מצריך עבודה של חברת שליחויות.”

“איך יכול להיות שנועם מצליח להתרכז במה שמעניין אותו אבל במה שלא מעניין אותו הוא לא מצליח להתרכז אפילו לשנייה??”

“בחברת השליחויות שעובדת במוח יש עוד חומרים שעושים עבודה דומה לדופמין, לדוגמה השליח  נוראדרנלין. נוראדרנלין נכנס לפעולה כאשר קורה משהו מרגש, לדוגמה: סכנה כתוצאה מטיפוס על המעקה או משחק מחשב מרגש. כאשר הנוראדרנלין נכנס לפעולה, אנחנו ממוקדים לחלוטין במה שאנחנו עושים באותו רגע.

העניין הוא שלא כל דבר יכול לרגש אותנו, ואי אפשר לסמוך רק על השליח נוראדרנלין שמעדיף לפעול בסביבת אקסטרים.”

“מה עוד הדופמין עושה?”

“לדופמין יש תפקידים רבים נוספים כגון: שליחויות לאזורים במוח שאחראיים על תכנון, ארגון, ויסות תנועה , למידה וכמובן קשב וריכוז.”

“כשהייתי אצל הנוירולוגית היא המליצה לנועם להתחיל לקחת ריטלין. אני לא מבינה איך הדבר הזה אמור לעזור לו בכלל.”

“גם לדופמין יש זכויות סוציאליות כמו לכל עובד במשק. כאשר הוא מסיים את המשמרת שלו הוא מתפרק וחוזר הביתה, אל תאי המוח.” אני מסבירה.

אבל אם מראש היה מעט מאוד דופמין, או שהאזורים שקולטים אותו לא עובדים כמו שצריך, כאשר נועם יצטרך לזכור דברים, להתמקד, לסנן גירויים, להעביר את תשומת ליבו מדבר לדבר או לווסת את עצמו רגשית, לא יהיה מי שיעביר את המסרים האלה למקומות המתאימים במוח.

הריטלין מסייע לדופמין להסתובב עוד קצת במוח, להאריך את המשמרת, לפני שהוא מתפרק.”

“אז אם לנועם חסר דופמין או שהאזורים שהוא אמור להשפיע עליהם לא מצליחים לקלוט אותו, זה אומר שהוא פחות חכם???”

“ממש לא! ” אני אומרת ומרגישה את הצביטה הקטנה הזו בבטן. הצביטה שמזכירה לי עד כמה הדימוי העצמי של ילדים ומבוגרים המתמודדים עם הפרעת קשב עשוי להיות שביר.

“זה אומר שחסר לו דופמין. זה הכל. יש אנשים שחסר להם אינסולין, יש אנשים שחסר להם ברזל, ויש אנשים שחסר להם דופמין.”

“או.קי. אני חושבת שאני מתחילה להבין. אבל איך זה עוזר לי ולנועם שעכשיו אני מבינה שהדופמין שלו בחר לצאת לחופש ???”

אני מחייכת אליה ומניחה כף יד על כתפה.

“את מבינה אותו עכשיו קצת יותר טוב מאשר הבנת אותו בבוקר. זאת התחלה חשובה.”

אמרתי ופתאום הבחנתי שקצת שקט מידי בחדר. נועם כבר חזר למסדרון ולמעקה…

“דוח האבחון יהיה מוכן בעוד שבוע” אני אומרת לאמא שמורידה אותו מהמעקה ומחבקת אותו.

“כל הילדים עם הפרעת קשב הם כאלה היפר אקטיביים?” היא שואלת.

“לא”. אני עונה. “כשם שלא כל הפרחים פורחים בבת אחת.”

“ומעבר לטיפול התרופתי, האם ישנן דרכים נוספות בעזרתן ניתן לאמן את האנשים הקטנים במוח כדי שיעבדו יותר ביעילות?” היא מהרהרת בקול.

“בודאי שכן. הטיפול הקוגניטיבי תפקודי, לשמו פניתם אלי, יעזור לנועם לשפר את הישגיו בכל התחומים, ישפר את האווירה בבית, יעלה את איכות החיים ואת תחושת הרווחה של נועם ושלכם.”. אני עונה ומתאמת לנועם תור ראשון.

אני ניגשת וכורעת ברך מול נועם. אני מחכה לקשר עין כדי להיפרד ממנו. אני יודעת שזה יעזור לו להתמקד במה שאני עומדת לומר לו.

“תודה שבאת לשחק איתי היום נועם. היה לי מאוד כייף. ולך?”

“כייף” הוא אומר.

“אתה יודע שאסור לטפס על המעקה?”

“למה?!” הוא שואל כאילו הוא שמע את זה בפעם הראשונה בחייו.

“כי הוא גבוה וחלק ואפשר ליפול ממנו.” אני עונה.

“טוב” נועם עונה ומזכה אותי בחיוך שובה לב.

“ביי חמוד. אל תטפס על מעקים” אני משננת.

בנים מחייכים

ולקוראי שהצליחו להתרכז עד כה ;)

כמרפאה בעיסוק המומחית בתחום הקשב והריכוז, אני מבצעת הערכה קוגניטיבית תפקודית, ולמעשה בודקת את התפקודים הניהולים (שתוארו במאמר) המושפעים מהדופמין בהשוואה למצופה מגיל הילד. זוהי הערכה שנעשית באמצעות מילוי שאלונים ע”י ההורים והצוות החינוכי ותצפית על תפקודו של הילד. באמצעות הטיפול הקוגניטיבי, שאיננו טיפול תרופתי, הילד ומשפחתו לומדים להתנהל טוב יותר ביום יום, מה שמשפר מאוד את הביצועים בכל התחומים (לימודים, חברה, פנאי, משפחה) וחשוב לא פחות – מעצים את הדימוי העצמי של הילד, משפר האווירה בבית ואת יכולת ההכלה של הצוות החינוכי שמקבל גם הוא כלים פרקטים להוביל את הילד להצלחות.

מוזמנים לתאם פגישה  054-4903073.

עוד מהבלוג של אפרת גפן

תצוגה מקדימה

לעדכן או לא לעדכן את המורה בקושי של ילדי?

סיומם של חגי תשרי והחזרה לשגרה מציפה את השאלה שמעסיקה לא מעט הורים "האם לשתף את המורה בקושי של ילדי / ילדתי כבר בתחילת השנה?" הורים רבים לילדים המתמודדים עם קשיי קשב וריכוז (או לילדים שטופלו בריפוי בעסוק, ריפוי בדיבור,...

תצוגה מקדימה

איך הורה עם קשיי קשב וריכוז אמור לסייע לילדו המתמודד עם אותם קשיים?

היה זה אחר צהריים סתווי אי שם בשלהי שנות ה 90. בשעה שחלפה בין מטופל אחד לשני הספיקה להיערם אסופה קטנה של עלי שלכת כתומים צהובים בכניסה למרפאה. השעון שעל הקיר רמז על סוף היום בסנכרון מושלם כמעט עם השמש השוקעת של ימים ההולכים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מוטוריקה עדינה? כן משחק ילדים! חלק ראשון.

ילדכם אוחז את העיפרון באופן מסורבל? הילדה מתקשה לגזור? הגננת מספרת שילדכם נמנע ממשחקי הרכבה ויצירה ושיש קושי במוטוריקה העדינה? התורים לאבחון בריפוי בעיסוק בקופת החולים משתרעים לאין סוף?? יש מה לעשות ! מוטוריקה עדינה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה